מהרי"א הלוי חלק א קב

קודם התשמיש יש לתלות שהדם הוא מכבר מקודם התשמיש כדי שלא תאסר עולמית לבעלה. ומעכ"ת לא הביא שום ראיה לזה. ואפשר כוונתו דכמו דאמרינן שאם הבדיקה שלאחר תשמיש הי' אחר אות יום תלינן דהראי' לא היתה בשעת תשמיש רק אח"כ ה"ה נמי אם לא בדקה קודם תשמיש יש לתלות דהראי' לא היתה בשעת תשמיש כי אם מקודם. ואי מהא לא אריא דבאמת חזקה דמעיקרא חזקת טהרה מסייע לומר השתא הוא דראתה ומש"ה אם בדקה לאחר אותיום לא מחזקינן לה ברואה מחמת תשמיש דאמרינן השתא הוא דראתה וחזקת טהרה מסייע לה משא"כ לומר שהראי' היא מכבר זהו נגד החזקה. והרי גם לחומרא לא חיישינן שמא כבר ראתה רק לתרומה וקדשים וכל שכן שלא נאמר כן לקולא. ואם נאמר שכמו דחיישינן התם לחומרא לענין טומאת מעל"ע לגבי קדשים מטעם זה עצמו תלינן הכא לקולא משום דרואה דם מ"ת דרבנן ורוב נשים אינן רואות מ"ת. א"כ לא משכחת כלל לדינא דרואה מ"ת דהא אמרינן בגמ' נדה דף ה' דעד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה שמתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין. הרי שהבדיקה שלפני תשמיש אינה מועלת לגבי קדשים דאפ"ה מטמאה למפרע. וא"כ גם אם בדקה קודם תשמיש כיון שמהומה לביתה ולא בדקה בחורין ובסדקין עדיין יש לתלות שהראי' היתה מכבר קודם תשמיש ולא הויא רואה מ"ת

וראי' לזה דהא באשה שאין לה וסת אמרינן משמשת בשני עדים וכו' הן הן עוותי' ומפרש הרי"ף סוף פי"א דכתובות והר"ן פ"ב דשבועות דהיינו שאם נמצא דם על עד שלו או שלה ג"פ אחר תשמיש הרי היא בחזקת רואה מ"ת ע"ש שהם מפרשים הא דתניא משמשת בעדים היינו אחד לו ואחד לה אבל קודם תשמיש לא בעיא בדיקא כלל ודלא כהרא"ש כמ"ש הב"י בסי' קפ"ו באורך. אם כן הרי מבואר להדיא שגם אם לא בדקה קודם תשמיש היא מוחזקת ברואה מ"ת ולא תלינן שהראי' היתה מכבר קודם תשמיש

שוב ראיתי בספר סדרי טהרה בסי' קפ"ו סק"ד שרצה לומר כסברת מעכת"ה ובסי' קפ"ז ס"ק ב' חזר בו וכתב שמסתימת לשון הפוסקים משמע שבכל ענין אם ראתה אח"ת אותיום הויא רואה מ"ת אף אם לא בדקה קודם תשמיש ולא תלינן הדם מכבר

ואת אשר חזיתי לי בהיתר עלובה זאת הוא ע"פ מה שכ' הש"ך סי' קפ"ז ס"ק ל"ב שאם ראתה מ"ת תוך שמונים לנקבה כיון שמן הדין דם טהור הוא ניהו שהחמירו שלא לבעול על דם טוהר לענין זה להוציאה מבעלה לא החמירו ע"ש. והנה ראיתי בספר ס"ט שם ס"ק כ"ו וגם בתשו' נו"ב מהד"ת סי' צ"ה שהקשו ע"ז שמאחר דקיי"ל כרב דמעין אחד הוא א"כ מה נ"מ בזה ששמשה בימי טוהר כיון שעל כ"פ הוחזקה לראות מאותו מעין ג' פעמים. והנראה בזה. כי הנה הסמ"ג וסה"ת כתבו דמה שמותרת לבעל שני הוא מטעם ס"ס ספק מן הצדדים ושמא אין כל האצבעות שוות. ומבואר מדבריהם דבספק אחד אין מתירין ברואה מ"ת ובאמת טעמא בעי כיון דחשש רואה מ"ת הוא רק מדרבנן אי משום דהוא מטעם וסת וקיי"ל וסתות דרבנן או משום דרוב נשים אינן רואות מ"ת ומש"ה אזלינן בספיקו לקולא וכמ"ש הב"י לענין בדיקת שפופרת דאמרי' מספק שמא כל האצבעות שות ומש"ה מועיל בדיקת שפופרת ע"ש. עכ"פ רואין אנו דאזלינן בספקו להקל וא"כ אמאי כתבו הסמ"ג וסה"ת להתיר משום ס"ס דוקא. וגם מבואר בפוסקים שאם בדקה בבעל הראשון בשפופרת ומצאה דם בראשו אסורה להנשא לשני עי' בט"ז שם ס"ק ז' ובש"ך ס"ק י"ד ואמאי לא נתיר מטעם שמא אין כל האצבעות שוות כדין כל ספק דרבנן

אמנם כבר הארכתי בזה בתשובה והוכחתי מהב"ח סי' קפ"ז ומתשו' הנו"ב מהד"ק דדוקא אם הדם בא מהצדדין בזה הספק דשמא אין כל אצבעות שוות הוא ספק גמור אבל אם הדם הוא מן המקור יותר מהראוי לומר בזה שאין חלוק בין האצבעות יעו"ש בנו"ב סי' מ"ו. והא דכתבו הסמ"ג וסה"ת דהוי ס"ס ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא אין כל האצבעות שות ומוכח מזה שגם בדם המקור אפשר שאין כל האצ"ש היינו כיון דספק דמן הצדדין הוי ספק גמור מש"ה מצרפינן ליה גם ספק דלא שכיח וכמ"ש התוס' בכתובות דף ט' ד"ה ואב"א. ומש"ה אם נמצא דם בראש השפופרת שנתברר שהוא מן המקור אין מתירין אותה לשני שמא אין כל אצבעות שוות משום שבדם המקור לא שכיח לומר אין כל האצ"ש וכמ"ש. אבל עדיין קשה אמאי אינה מותרת לראשון גם בלא בדיקה אף בספק אחד לחוד שמא מן הצדדין כיון שמהראוי להקל בזה מטעם וסתות דרבנן או משום דאזלינן בתר רובא דרוב נשים אין רואות מ"ת וכמ"ש א"כ יש להתיר גם בספק אחד. אמנם הדבר נכון דהרי כבר ידוע שאם נולד הספק בדאורייתא ובהתגלגל נעשה דרבנן לא אמרי' ספקא דרבנן לקולא ועי' בט"ז סי' ק' ס"ק א' ובש"ך בכללי ס"ס אות י"ט ולכן חתיכה הר"ל אף בספק איסור לא בטל אע"ג שמה"ת חהר"ל בטלה ברוב והוי סד"ר כיון שעיקר הספק נולד בדאורייתא ע"ש. וא"כ הכא נמי עיקר הספק שמא מן הצדדים כיון שאז יש לדון לענין לטהרה לבעלה וזה הוא ספק תורה אף שעכשיו אנו דנין לענין רואה מ"ת דרבנן לא אמרי' בזה סד"ר לקולא. ומעתה אם ראתה בימי טוהר כיון שאין לנו לדון כלל לענין לטהרה לבעלה שאין שום נפקותא אם הדם הוא מן המקור או מהצדדים דסוף סוף דם טוהר הוא ואין לנו לדון רק לענין רואה מ"ת דרבנן שפיר יש להתיר מטעם ספק אחד לחודי' דשמא מן הצדדים. ויפה כתב הש"ך. וזה נכון מאוד בס"ד. עכ"פ לדינא גם הנו"ב שם והס"ט מסכימים לדברי הש"ך

ומעתה בנ"ד כיון שבפעם ראשונה טבלה ששה שבועות אחר שהפילה ספק זכר ספק נקבה ואם הנפל הי' נקבה הי' תשמיש הראשון תוך ימי טוהר ולא מצטרפא הך ראי' להיות רואה מ"ת לסברת הש"ך. ואם שיש לספק שמא זכר הפילה וכבר כלו ימי טוהר שלה מ"מ גם בספק יש להתיר כמו שכתב הגאון בנו"ב מהד"ת סי' צ"א. אמנם כל זה אם הי' ודאי בהנפל צורת ולד רק שלא נדע אם זכר או נקבה הי' בזה יש להתיר מטעם ספק נקבה וכמ"ש. אבל אם הפילה ואינה יודעת מה הפילה דבזו הוי ס' נקבה מיעוט כדאמרי' סוף פ"ד דחולין אין לסמוך על היתר זה

וראיתי להגאון בעל כו"פ בספרו תפארת ישראל שחולק על דברי הש"ך הנז' ודעתו שגם ע"י התשמיש ששמשה בימי טוהר נעשית רואה מ"ת. ונראה שבנ"ד גם הוא ז"ל יודה. שהרי באמת בנ"ד לא בדקה קודם תשמיש וכתב מעכ"ת להתיר משום דאפשר שהדם היה מכבר קודם התשמיש. ואנכי דחיתי דבר זה משום דלא אמרי' כן רק לקדשים ומשום חומר קדשים אבל מדינא מוקמינן בחזקת טהרה ואמרי' השתא היא דחזאי וכמ"ש לעיל. משא"כ בימי טוהר שאפילו אם ראתה טהורה היא אם כן לא שייך לאוקמי בחזקת טהרה שפיר י"ל שהראי' היתה עוד קודם התשמיש ולא הויא רואה מחמת תשמיש. כן נלפענ"ד נכון

עוד יש להתיר בנ"ד מחמת המכה שבצדדין שיש לה אף שא"י אם מוציאה דם ובכי האי גוונא אין להתיר רק אם המכה במקור מטעם ס"ס וכמ"ש בתשו' נו"ב בכ"ד. מ"מ זה דוקא לענין לטהרה בלא ספירת ז"נ אבל לענין שלא תהי' רואה מ"ת מותרת גם אם המכה בצדדים כמ"ש האחרוני' ויש לי להאריך עוד בזה ולרב הטרדה אקצר

דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח: