מהרי"א הלוי חלק א קא

הכנסת מיקרי דבר מצוה לענין זה. עוד יש עמדי טעמים להתיר בזה ולא כתבתים כאן לרוב הטרדה

דברי ידידו: סי' צה בע"ה יום ו' עש"ק כ' אלול תרכ"ג לפ"ק לבוב. אורך ימים ושנות חיים ושלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה צח השכל ונקי הרעיון מוה' שלמה זלמן נ"י האבד"ק קאראלופקא יע"א

תמול בלילה בבואי לביתי מצאתי מכתב שאלתו בין שאר המכתבים אשר באו אלי ומהרתי בא היום להשיבו ביען דבר נחוץ הוא לפ"ד כ"ת. והנה תורף שאלתו כי יש בעירו איזה אנשים בעלי ריב ומצה ונשבעו לשקר איזה פעמים ונאספו שמה כמה אנשים יראי חטא והסכימו להרחיק אותם ושלא להתפלל אתם בד"א שלהם. והנה עתה קרבו לבוא ימים הקדושים ימים הנוראים ויהי' המקום דחוק בבית הכנסת אם ירחיקו מהם ד"א. וביקש כבודו ממני לחות אליו דעתי מה לעשות בזה

הנה כפי אשר אני אחזה לי מדברי שאלתו לא היה כאן לא נדוי ולא חרם כי אם אנשי העיר הסכימו כן. ולדעתי דבר זה מכח תקנת הקהל נגעו בה וכבר נודע שתקנת הקהל ואף נדרים וחרמים שמטילין הקהל ניתרים בלא פתח וחרטה. ואף אם לא בטלה הסיבה שבשבילה תקנו יכולין הם עצמם להתיר אפילו בתוך הזמן שקבעו. כמו שמבואר בש"ע סי' רכ"ח סעי' כ"ה כ"ו. ואף שמבואר שם שאם הי' הדבר משום סייג לתורה ולדבר מצוה אין יכולין להתיר. זהו דוקא אם הסכימו הקהל שלא לעשות דבר זה והעובר על דבריהם יענש כך וכך בזה אמרו שאם יש בדבר זה שהסכימו שלא לעשותו סייג לתורה ולמצוה אין יכולין להתירו וכההיא דירושלמי דנשבע דלא מרווחנא שמשם יסוד דברי הריב"ש סי' קע"ח שהיתה ההסכמה והקבלה על דבר שיש בו סייג לתורה. אבל בנ"ד שגוף הדבר שהם בעלי מחלוקת והולכים בערכאות ונשבעים לשקר הן הן גופי תורה ואין בזה הסכמת הקהל. אלא שהם הסכימו שהעושה כן לא יתפללו בד"א ודבר זה אין בו גדר לתורה. וכעין זה כתב הש"ך שם בסי' רכ"ח ס"ק כ"ו ודו"ק

ובהכי ארווח לן ליישב קושית התוס' בגיטין דף ל"ה ע"ב ד"ה ותני עלה שהקשו דאמאי הוצרך לאתויי הברייתא ולא הקשה מגוף המשנה ע"ש. וע"פ הנ"ל י"ל דהנה רש"י פירש שנודר הנאה ממנה לגרשה. ודבר זה שלא ידור עם אשה פסולה הוא מה"ת ואפי' אם מצא בה דבר מכוער מצוה לגרשה ומכ"ש באשה פסולה. וא"כ הוא כנודר הנאה לקיים מצות התורה. ולפי מ"ש בכה"ג שמקבל על עצמו בעונש וקנס לקיים מצות התורה לא מיקרי גדר וסייג ויכול החכם להתיר ואהא פריך שפיר ליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה. משא"כ על גוף המשנה שהיינו יכולין לפרש שכבר גירשה כמ"ש התוס' שם וא"כ אין הנדר לגרשה ולקיים מצות התורה כיון שכבר גרשה ואין הנדר רק שלא יהנה מנשים פסולות ולפי שיטת התוס' בר"פ המדיר אין בכלל הנאה תשמיש רק מזונות ושאר הנאות. ודבר זה שלא יהנה כהן מאשה פסולה אין בו מצוה ממצות התורה כ"א כעין גדר וסייג לתורה הואיל שאנו רואין הכהן הזה פרוץ באיסור נשים מדרינן לי' שלא יהנה ממנה אף שארי הנאות ובכה"ג שהוא גדר לתורה אין יכולין להתיר הנדר ואף אם התירו אינו מותר לדעה האחרונה בסי' רכ"ח סעי' ט"ו ולא קשה כלל דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה כיון שאין ההיתר מועיל כלום. ודו"ק היטב

ועוד נראה לפענ"ד דבר חדש בזה. דבאמת בנ"ד הסכימו באיסור רוב אנשי העיר מבלעדי הרב אב"ד שלא היה במנין זה. אמנם כבר נודע אשר טובי העיר יש להם בעירם כח כב"ד הגדול מכין ועונשין וכל דבר. אבל באיסור זה שלא יכנסו בד"א שהטעם מפני שהן כחצרו. ומזה הוכיחו שאסור ליכנס בבית המנודה כמבואר בסי' של"ד סעי' ב' בהג"ה. ואם כן גם כהן שאסרו שלא יכנסו בד"א יהי' גם ביתו בכלל האיסור ומטעם מכ"ש וכמבואר בב"י סי' של"ד. ודבר זה לאסור נכסי חבירו על כל העולם הוא רק מכח הפקר ב"ד הפקר. וכבר ידוע דעת המהרי"ק שבענין ממון אין כח בטובי העיר להפקיע ומידי דאית ביה פסידא בעינן דוקא הפקעת גדול הדור. ועי' בחו"מ סי' ב' ובסמ"ע שם ס"ק י"א

והגם שכתב מעכ"ת שרבנים מובהקים הסמוכים לעירו הסכימו באיסור זה. אין זה כלום שאם הי' כאן איסור נדוי וכמו שהבין מעכ"ת בזה יש מקום לומר שמאחר שהסכימו רבנים גדולים לזה שזה האיש חייב נדוי ובכי ה"ג אף אם אח"כ נדוהו קטן כבישראל דין מנודה עליו לכל דבר כמבואר שם בסעיף י"ז. משא"כ בענין הפקעת ממון חבירו שהוא מכח הפקר ב"ד הפקר אף שהרבנים המובהקים צוו לאנשי העיר להפקיע ממון זה אינו מועיל רק הב"ד הגדול בעצמם יש להם כח זה והרי בממון שלו שבודאי יכול להפקירו מ"מ כתב הר"ן ריש פסחים ובב"י באו"ח ס"ס תל"ד שאם אומר אדם לחבירו הפקר אתה נכסי אין בכך כלום. ומכ"ש בהפקר ב"ד הפקר שהדבר פשוט מאוד שאם אמרו הב"ד לאיש אחד שהוא יפקיע ממונו של זה דאינו מועיל וכיון שבנ"ד הב"ד לא אסרו איסור זה רק הסכימו אשר טובי העיר יעשו כן אין בזה כלום. ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ

אשר על כן נראה לפענ"ד הדבר פשוט וברור שיכולין אנשי העיר אשר הסכימו באיסור זה לחזור ולהתירו וגם אם לא יסכימו איזה אנשים להתיר די אם הרוב יסכימו ויתירו כמו שמבואר בסי' רכ"ח סעי' ל"א ובש"ך שם ס"ק פ"ט. ומי ששמו שלום ישים עליכם שלום וביום הזכרון הבא לקראתינו לשלום תכתבו בספר החיים והשלום. דברי ידידו הדו"ש

סי' צו ב"ה יום ג' כ"א מרחשון אמ"ת וצד"ק לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב הגדול שבח עוז ומגדול החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם ידין ויורה כדת של תורה יקר הערך כקש"ת מוה' יהושע נ"י אבד"ק סאקילוב יע"א

מכתב יקרתו הגיעני וענותו תרבני לשים עיוני בעובדא דאתא לקמיה דמר. באשה אחת שהפילה ספק זכר ספק נקבה ולערך ששה שבועות אחר שהפילה טבלה ושמשה בליל טבילה ולא בדקה עצמה קודם תשמיש וסמוך לתשמיש קנחה עצמה ומצאה דם על העד. ושוב טבלה שנית ומצאה דם בליל טבילה ודרשה ברופאים לערך חצי שנה ואמרו הרופאים שכבר נתרפאה וסמכה ע"ז ושמשה פעם ג' בליל טבילה בלא בדיקה וסמוך לתשמיש קנחה א"ע ומצאה דם. ובפעם האחרון גם הבעל קינח א"ע בעד שלו ולא מצא כלום. וקודם שנתעברה הי' לאשה זו וסת הפלגות אך לא היו עדיין רק שני הפלגות וכעת ראתה שני הפלגות בזמן הראשון ואם נצרף ראיות דהשתא עם ראיות דמקודם יהי לה וסת קבוע. ולפי דברי האשה יש לה מכה בצדדין ואינה יודעת אם מכתה מוציאה דם

ומעכת"ה פתח בהתירא תחילה שמאחר שלא בדקה