מהרש"ם חלק ה שמז

הנה כפי ציור שאלתו בודאי נכון אבל מ"ש רו"מ בשם פיה"מ להרמב"ם פ"ב מפרה דטבע הנחשת שלא יתדבק בו שום דבר לא מצאתי שם אבל היא בפי"ב דפרה, אבל י"ל דהיינו שלא יבלע בו כמ"ש בתוספתא שם וכהא דנדה י"ג (א"ה וע' ש"ך יו"ד סי' ס"ח בשם רי"ו) אבל בצק אפשר שידבק בו דהרמב"ם מיירי במים אבל הנה במג"א סי' תנ"ה סק"ט כ' דטבע הנחשת להתחמם ולכן לא יחזיקו בו מים שלנו אבל מ"מ הרי סיים שמנהג ללוש בהם וגם הכל לפי ראות העינים ואם רואין שאין מתחמם ע"י גלגול העיסה וגם אינו מתדבק בו כלום בודאי נכון וראוי להתיר כדי למעט המכשולות שהידים מתחממות וגם שוהה הרבה וגם עיסה מתדבק להידים כנודע ובפרט דאפשר להשגיח שאם יתדבק מה יקנחוהו תיכף וינקוהו ומ"ש בשם ח"א דהחדש אסור מה"ת ד"ז מביא לידי גיחוך

וע"ד הבאר מים, שהמים נוזלים מן המעיין שם להנהר ע"י מסננת בקילוח ולפעמים נמצא שם חמב"פ שהערלים משליכים שם, והעתיק תשו' הגאון בעל נפש חי' ופקפק עליו והנה לע"ד באם שאין להם מים אחרים כבר כתבתי במהרש"ם ח"א סי' רכ"ג וסי' קפ"ו והבאתי שם מ"ש בש"ע הרב סי' תס"ז ובפרט בקו"א לסי' תמ"ב להתיר גם תוה"פ ע"י סינון בגד עב וע' ת' ב"ח סי' ק"ז באמצע התשו' בד"ה ואעפ"כ קבעתי להלכה בחי' שיש היתר גם בזה שיסנן הכל ע"י בגד עב וכו' שגם בפת ביין יש היתר ע"י סינון בבגד וכו' עינינו רואות דע"י בגד א"א שיכנס ממנו אפי' משהו וא"כ אף בחמץ יש להתיר ע"י סינון ואע"פ שלא הזכיר הרמ"א היתר סינון מ"מ הדין דין אמת בלי ספק וכך אני מורה ובא וכו' עכ"ל שם, אך בגוף הדין בכבוש בבאר שהמים מחולפים פקפקתי שם בסי' קפ"ו דמ"מ נשאר מעט גם ממים הקודמים ונכבש בו מעל"ע ואוסר במשהו וכן בשל הפקר כמ"ש השע"ת ושו"ת גא"י ובדע"ת סי' ס' הסירותי תלונות בעל יד יהודה מסברא זו וגם בשו"ת משפטים ישרים סי' שס"ב פסק כן ובפרט דטבע לחם לצוף ע"פ המים ואם אין רואין צף שום דבר אין להחזיק ריעותא סוף דבר שאם אין להם מים אחרים יש להקל בשעה"ד אבל בודאי אם נמצא מים אחרים אין להקל. ומה שהקשה ע"ד רש"י כתובות ע"ג ע"ב דקטן אין לו קידושין דכי יקח איש כתיב ובסנהדרין נ"ב ע"ב ד"ה פרט יליף מקרא את אשת איש לענ"ד לק"מ דקיחה היינו בכסף כריש קידושין וזה נלמד מקרא דכי יקח למעט קטן שאינו קונה בכסף אבל בסנהדרין שם דקאי למעט יבם כמ"ש התוס' מש"ס קידושין י"ט והיינו בבא עלי' דקטן בן ט' ביאתו ביאה וקמ"ל דליכא חיוב מיתה וע' בערל"נ סנהדרין שם מה שתמה ע"ד רש"י מהש"ס דקידושין שם בזה, ובמ"ש בדע"ת בסופו שאם נתלחלח חלק א' מן ט"ו ע' במהרש"ם ח"א יו"ד במפתחות לסי' קצ"א בארתי היטב

סי' פ"ג

לכבוד המופלג חו"ש כ' עקיבא בלויא נ"י בק' פאקש

בדבר שאלתו אם מותר ליקח הלואה מהבאנק בעיר פעסט ולחזור ולהלוות לאחרים בהת"ע, הנה בדבר הבאנק כבר ביארתי פרטי דינים במהרש"ם ח"א סי' כ' ושם במפתחות הוספתי בה דברים וע' בשו"ת מהר"ם שיק בזה ואחרי שיעשה בהלואה לאחרים הת"ע הגם שמקבל ב' שטרות מהראוי שיתן הוא מכתב להלוה כי ההלואה נעשה ע"צ הת"ע ובזה יצא מחשש שביו"ד סי' קע"ז ומה שהאריך בב' תי' הכ"מ ע' בשו"ת רע"א סי' קל"ד ושו"ת נט"ש וביותר ימצא אריכת דברים בד' הכ"מ בשו"ת תשב"ץ חוהמ"ש טור ב' סי' י"ג ובשער משפט סי' רט"ז סק"ב וע"ע בפמ"א ח"ב סי' ח'

ומ"ש בישוב ד' רמב"ם בהא דמלוה קנה במכר שהוא נגד הש"ס קידושין מ"ז ותלה לה בהא דשעבד"א כבר קדמו בשו"ת ר"ח כהן ח"מ סי' ח', ובגוף ד' התו' ב"מ ס"ד שתמה הכ"מ דהא מלוה לא קנה עלה בלבי להעיר בדבר חדש לפמ"ש הרשב"א קידושין מ"ז וריטב"א בשם הירו' דאף דמלוה ל"ק היינו שהלוקח יוכל לחזור בו אבל המוכר א"י לחזור בו ובשעה"מ פ"ה מאישות העלה גם בדעת תוס' כן א"כ יש לדון דלגבי איסור ריבית כיון דמצד המוכר הוי מקח שוב ליכא איסור ריבית בזה ומחסרון בריאותי ל"ע קשה עלי הכתיבה ומלאכתי נעשית ע"י אחרים ואקצר והנני ידיד לכל הוגי דת האמת ומבקשי תורה

סי' פ"ד

שוכט"ס לכבוד מחו' הרב וכו' וכו' ירו"ש כש"ת מו"ה פישל פעלדמאן נ"י

עד"ש בראובן שהקדיש בית א' בביתו לבהמ"ד הכל כמבואר השאלה בת' בית שלמה סי' כ"ה וקרא שמה ראובן ומבואר שם שהודה בעצמו על הקדישו ורצה בו וזכה בדינו כמבואר שם אולם אח"ז נתרבו בני הישוב ובנו להם בהמ"ד אחר וברוב הזמן נתרבה עוד בני הישוב ובקשו את ראובן שישתדל לבנות בהמ"ד גדול שיכיל את כולם וכן עשה והבהמ"ד הגדול נגמר ובקשו הקהל עתה את ראובן כי מעתה יבטל הוא את בהמ"ד שלו וגם הוא יתפלל עמהם בבהמ"ד הגדול ונענה להם ועתה יש כמה אנשים שאינם רוצים בביטולו וטוענים שאין בכח ראובן לבטל אחר שכבר הקדיש אותו להתפלל זה מ"ה שנים ויותר נוח להאנשים להתפלל במקומם הראשון מצד כמה טעמים וראובן משיב היות שמאז אשר נשרפו כל החדרים ולקח ג"כ אסיקאריציון ובנה אח"כ בית אחר ונתן ג"כ חדר א' לבהמ"ד אולם הותנה שיהי' בכחו לבטלו ולא יהי' עליו קדושת בהמ"ד הדין עם מי

והנה לפענ"ד כיון שהקדיש לחלוטין לביהמ"ד כמ"ש בשו"ת ב"ש בשם הרב דשם גם בהקדיש רק בית בביתו כיון שבירר את זה וכבר זכו בו אינו מחיוב ליתן בית אחר וגדולה מזו מבואר בש"ת ב"א יו"ד סי' ע"ג ביישוב דברי הרא"ש בגיטין ס"ו דאפי' אם המוכר בעצמו בירר עבור לוקח כבר זכה בזה והגם שבתשו' א' לזאלישטשיק דחיתי ראייתו אבל בנ"ד שכבר זכו בו לכ"ע הוי כן וכשנשרף לא הי' מחיוב ליתן בית אחר וכיון שנתן ג"ד, כי מה שגבה דמי הבטחה עבורם גבה ולכן הגם בשוכר ששילם דמי הבטחה ונשרף זוכה לעצמו ואין לבעה"ב זכות בה כמ"ש בתשו' שידפוס אי"ה כעת בחלק ב' אבל בני"ד אינו כן דכשנתן להם בית אחר בסתם אמרינן דאדעת הראשונה נתן כמ"ש בסוף סי' של"ג ועיין באה"ע סי' קי"ד וב"ש סקט"ו והפלאה בקו"א אות ט' במה שהשיג ע"ד הב"ש ובנ"ד שהוא להקדש דיד הקדש על