מהרש"ם חלק ה שמח

העליונה ועיין מנחות ק"ט אומדנא דמוכח שגבה דמי הבטחה עבור הקהל. ועוד דעכ"פ כיון שבנה הבהמ"ד והקהל החזיקו בו ג"ש אינו נאמן לומר שהתנה בינו ובין עצמו שאינו חוזר ומקדיש דהמע"ה דאפי' בשט"ח שכת"י יוצא ממק"א אין הלוה נאמן לומר שהי' תנאי לשי' כמ"פ ואף שהתומים שם סק"ח צידד דבטען לוה ליכא עולה ובתשו' א' הבאתי מתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח להיפוך דהבע"ד לכ"ע אינו נאמן ושם תמהתי עליו וגם הבאתי מת' הרא"ש שבב"י חו"מ סי' ס"ו מחודש ח"י ומהמל"מ פ"ו ממכירה הי"א שכתב דתלוי' בפלוגתת רמב"ם וראב"ד וגם הבאתי מתשו' מהרשד"ם חו"מ סי' ר"ס ולחם רב סי' רכ"ד באמצע התשו' מכמ"ק אבל היינו בשט"ח לבד אבל אם כבר החזיקו בו והוא מודה שלא התנה בפניהם לכ"ע אינו נאמן להוציא מידם ולכן אם יש מוחים שלא לבטלו אין בידו לבטל. ועיין תשו' ד"ח ח"ב ח"מ סי' כ"ג ות' פני יצחק הספרדי ח"מ סי' י"ט ובכ"ז אני מתרחק מלדון ד"ת גם בעירי מכ"ש למק"א לכן אינני פוסק את הדין ורק כתבתי חוו"ד להלכה לבד והב"ד שהדבר מוטל עליהם ידונו כטוב בעיניהם

וע"ד שאלה ב' בעת שעלה ראובן לתורה ועשה לו הש"ץ מי שבירך ונדר איזה סך לצורך הסקת הבימ"ד החדש ורוצה לשנות כעת ליתנו לביהמ"ד הישן יען כי לע"ע לא נגמר תנור בית החורף בביהמ"ד החדש

הנה לפמ"ש בת' מהרי"א יו"ד סי' שי"א הוי בכה"ג כאומר אתן מתנה לעשיר דיוכל לשנות ליתן לאחר דציבור לא מעני ואף שכתב שם עוד טעמים אחרים מ"מ ע"י שאלה בפני ג' שאינם מבהמ"ד האחר בודאי מהני אך דבטעמו של מהרי"א י"ל דבנ"ד הוי נדר, ורו"מ האריך לפקפק במ"ש במפתחות למהרש"ם ח"א סי' ר"א מד הא"ז, ואני תמה שהרי הרגשתי בכ"ז בקיצור בדברי שם שכתבתי דנשאר רק לדון מכח המחשבה, אבל בגוף דין מחשבה הגם שמצאתי גם ברדב"ז דחייב לקיים מחשבתו ע"ש ח"ד סי' קל"ד וכ"ה בש"ג פ"א דב"ב ות' לחם רב סי' רכ"ג וע' שבו"י ח"א סי' ע"ב ע"ד ת' ר"מ גלאנטי ות' נ"ש בזה אבל הנה בט"ז א"ח סי' תקס"ב סק"ח האריך לדחות ראיית מהרי"ק ודבריו מוכרחים בדעת הטור שנדחק בו הלח"ר שם ובהגהת מק"ח שם תמה שנעלם מכולם ש"ס נדרים ז' דהוי בעיא בש"ס והר"ן פסק לקולא והגם שרבים פסקו לחומרא וע' ח"ס יו"ד סי' ר"מ בד' הש"ך סי' רנ"ט בזה אבל בת' מהרי"ט מבואר כהש"ך וע"ש בבית מאיר שהביא גם ראי' מעירוכין. ומ"ש רו"מ דבנ"ד שאמר הש"ץ בעבור שנדר וכו' והוא הזכיר הסכום חמיר טפי, מלשון הא"ז שהבאתי שם שכתב דכל שהוא אינו אומר אני נודר אינו אלא הרהור נראה להקל ויותר נ"ל דאדרבה כל שאינו גומר בלבו בלבד אלא סומך על אמירת הש"ץ ודיבורו וזה אינו כלום לכ"ע אין לחוש משום מחשבתו כמ"ש הט"א לחגיגה י' באבני שהם שם דגם למ"ד גמר בלבו צריך לקיים אם גמר בלבו להוציא הדבר בשפתיו ולא הוציא אינו כלום והגם די"ל דבנ"ד שאני מ"מ עכ"פ להחמיר יותר מבחשב בלבו בודאי אינו סברא כיון שדיבור הש"ץ בלשון עבר והוא אומר רק סכום מעות ואינו בכלל דיבור כלל וע' בש"ך סי' רנ"ח סק"ה דמשמע דדוקא בחשב בפי' שלא יהא לצדקה עד שיוצא בפיו אין המחשבה חלה ומד' הט"א ל"נ כן. ומ"ש בשם ער"ש לדון מכח סתומתא אינו נ"ל כלל ולדבריו בנדר לצדקה אמאי לשי' כמ"פ אין כופין וע' קצה"ח סכ"ו ולכ"ע אין יורדין לנכסיו כמ"ש התוי"ט פ"ד משבועות מ"ח והא כיון שהמנהג לקיים הנדר ושאלה לא שכיח כמ"ש תוס' ב"ק ס"ז ד"ה מעיקרא (ואין סתירה מתוס' גיטין ל"ג ומכות ט"ז שהקשו דהוי ה"ס אף דבדאיכא רוב ל"ה ה"ס כתוס' נדה מ"ו שא"ה שכבר עבר ושתה וז"פ) א"כ איכא חיוב ממון מכח סתומתא א"ו דליתא אף שאינו דומה למ"ש בת' הרא"ש דסתומתא לקיים דיבור לבד אינו כלום דהכא חייב עכ"פ לקיים משום נדר מ"מ כיון שמקיים רק מצד איסור נדר אינו קנין כמ"ש כה"ג תוס' כתובות נ"ד סוע"ב ד"ה ולעוברת וכו' אין דעתו לכתיבה אלא כמו שחייבוהו חכמים ובמק"א ביארתי בשם ארי' דב"ע דמה"ט למ"ד כתיבה דרבנן אף שכבר כתבה ונתחייב בה הוי רק דרבנן דלא כהפ"י ואכמ"ל. וה"נ בזה אין בו אלא משום נדר וגם לשי' הפ"י גיטין ל"ה ועט"ח בחי' לשבועות ל"ב דבכתב שטר מתחייב מה"ת ומצאתי כה"ג בב"י חו"מ סי' צ"ז סמ"ב י"ל דמודה בנ"ד שמקיים משום איסור נדר שא"ב שייכות קנין ותדע דאל"כ כיון דאיכא קנין לא יועיל שאלה כעין מה שכתב הר"ן פרק ה' גבי הפקר. ובדבר החביות של סתם יינם ושמו בתוכו היין והביא מהחכ"א ואמרי אש ידעתי מזה ומאז כתבתי שלא ראו ד' הח"צ ס' ע"ה שכ' על הש"ך דבמחכ"ת לא דק בזה וגם במח"א פי"א ממ"א יש תשו' מבנו מהר"י נבון וחולק על הש"ך ע"ש והלכה כבתראי ואחרי שראו עיניו גם בנוב"ת שכתב אנו מתירים אין לחוש עוד ובפרט ששמע כן מהגאון אבד"ק סעליש שהתיר למעשה למה יחוש עוד ובפרט במקום הפ"מ ובצירוף כששרפו החביות מקודם באש בפנים כפי הצעת שאלתו פשי' שיש להקל. ובדבר החביות יין שהחותם מקולקל הנה לפ"ד העכו"ם שערל א' הניח שם מלבושו ואולי עי"ז נתקלקל יש בזה חשש לענ"ד כי הנה בגוף דינו של תה"ד שברמ"א ע' ת' מהר"י מברונא (שהי' ג"כ בדורו) סי' קנ"ה שפסק לאסור ובת' רדב"ז ח"א סי' ב' מבואר שלא התיר אלא ביין שי"ב דבש וגבי ישמעאלים בצירוף שהרמב"ם מתיר לכן יש להקל בספק נסתר ע"י סיבה ע"ש ובת' עה"ג סי' נ"ז נראה שלא התיר אלא בצירוף סיתום המגופה שהי' בו חותם א' עכ"פ ע"ש ועוד דבתה"ד מבואר דעיקר טעמו דיש לתלות שלא בא שום עכו"ם אצל היין כלל ובנ"ד הרי כבר הי' שם עכו"ם שהניח כסותו, אך די"ל דאין העכו"ם נאמן גם להחמיר ובפרט שלא הי' מסל"ת ובשו"ת שע"צ סי' קי"ט העיר ג"כ מסתירת ד' מרדכי שהעיר מהר"י מברונא הנ"ל וגם מד' הר"ש בטהרות שהעיר גם הנו"ב והוא תי' בע"א וע' שו"ת מראה יחזקאל סי' קנ"ה קנ"ו קנ"ז שהחמיר הרבה ובשע"צ עיקר היתרו ע"י ביטול ברוב והיתר שצידד מתחצה סיים שאינו מחליט למעשה וע' שו"ת ברכת יוסף יו"ד סי' ל"ט, אך מטעם שהי"ל שומר בחצירו והי' יכול לראות למעלה מהמחיצות יש להקל אבל דוקא אם הי' הלילות מאירות מאור הלבנה דאם הי' חשיכות קשה להקל כיון שא"י לכנוס לשם רק לראות אם הלבנה זרחה זהו הנלענ"ד. והנני ידידו הדו"ש מחו' המברכו ברפ"ש

(א"ה השואל הנ"ל היא אאמו"ר ז"ל ועמ"ש בספרו דגל אפרים בדבר ב' שאלות האחרונות ובהגהותי שם.)