מהרש"ם חלק ה שמה

להקרבה ע"ד שנולד כדאי' בחולין ע"ד דשליל דמי למחו"ז, ולד' הרשב"א במשה"ב שער ד' דבאמת עובר הוי מחו"ז, ועוד נראה לפמ"ש תוס' ב"ב פ"ב דהיכי דעומד מתחלה להיות נדחה ל"ה בכלל נראה ע"ש א"כ ה"נ בזה אבל יש לפקפק בכונת תוס' וגם שא"ה דהקריאה תמיד אח"כ וכבר יהי' ביד שליח, גם מ"ש לשי' רש"י דוקא שלמים ששחט קודם פתיחת דלתות פסול אבל שאר קרבנות כשרים א"כ אם הפריש שלמים ועבר לילה ליפסל דנראה ונדחה בלילה וא"ל כתי' תוס' יומא דאינו מחומ"ע וגם בשאר קרבנות פסול ז"א דבשאר קרבנות כשר וגם מחומ"ע פתיחת הדלתות כדאי' יומא ס"ג, לענ"ד י"ל דכיון דלכתחלה אסור קודם תמיד ומדרבנן פסול אפי' דיעבד עתו"ס יומא כ"ט א"כ ל"ה זמן של שאר קרבנות לכתחלה עכ"פ ול"ה זמנם אך דמהתוס' מנחות ע"ב א' משמע דאי דיעבד כשר הו"ל זמנו ועתוס' פסחים ה' א' דחשיב זמן שחיטה כיון דדיעבד כשר אבל מ"מ י"ל דמ"מ אינו דיחוי כיון דלכתחלה גם בשאר קרבנות אסור מה"ת, ואם חזר וסגר הדלתות אחר תמיד י"ל דנדחה באמת וע' ריטב"א א יומא כ"ט בענין שחט קודם תמיד וע' זבחים ע"ג דגם אי אסור לכתחלה הו"ל ל דיחוי וה"נ בזה

ג) מ"ש לפ"מ דאי' יבמות כ"ט בתוס' דלב"ש מאמר קנה מה"ת ובדף י"ח כ' תוס' דל"ש לביטול מצות יבום וע' רמב"ן שם ומבואר דלהתוס' מקיים במאמר יבום גמור א"כ לפמ"ש תוס' דף כ' דהא דל"א הואיל ואישתרי אישתרי בח"ל משום דהוי רק דיחוי אבל ביבום גמור הוי הותרה ומותר גם ביאה ב' הואיל ואישתרי אישתרי א"כ כיון דבמאמר ליכא איסור כלל כמ"ש תוס' יבמות י' דלקדש ח"כ ליכא איסור א"כ לפמ"מ הבר"י א"ח ע"ב דל"א הואיל ואשתרי אי ליכא איסור כלל א"כ נימא דצריך לגרשה תיכף אחר מאמר, ותי' עפמ"ש תוס' קדושין נ"א דקשאמל"ב ל"ה קדושין היכי דע"י הקדושין נאסר א"כ ה"נ בנ"ד הרי כל האיסור אח"כ רק ע"י שקיים היבום במאמר א"כ אי נאסור הביאה שוב המאמר ל"ק דהוי קשאמל"ב, והנה גוף ד' בר"י עתו"ס זבחים ל"ג ריש ע"א מפורש כן ובמק"א ישבתי בזה ק' הבר"א בסוגי' דעדל"ת אבל לענ"ד י"ל דאם מקיים יבום במאמר שוב איכא איסור גם בקדושין דמצות יבום אחשבי' וכעין מה דאי' בשבת צ"א מיגו דמצטרף לטומאה כו' וכמה דוכתי, ושוב משום דחי' והותרה קאתינן ושוב אמרי' הואיל ואשתרי כו', גם בהא דקשאמל"ב אפי' אי הוי קדושין י"ל דביבום לכ"ע לא מהני וגם התוס' מודו דבעינן עכ"פ ראוי להקמת זרע

ד) מ"ש בהא דשכחה אונס משבת קל"ג שכחו ולא הביאו, ובפסחי' ס"ו שכחו להביא סכין, ז"א דגבי מכשירין גם באונס לא מהני כיון דלפעמים אפשר לעשותו קודם שבת כמ"ש בירושלמי פ"ו דפסחים מין יבלת כו' וכן מוכח מהא דאישתפוך חמימי' דודאי אונס הוא

ה) ומ"ש מהא דהורו ב"ד להינשא וקלקלה דחייבת בקרבן כיון דהורו רק להינשא ובע"כ משום דעשתה איסור דרבנן בזנות פנוי' עכ"פ, ז"א דהתם הא נתברר שבעלה חי והוי א"א, אבל י"ל דמ"מ לפי דעתה עברה רק אדרבנן, וע' מל"מ פי"ב משגגות מ"ש מהש"ס הלז להוכיח דבלא התירו ב"ד לגמרי לא תלה בדעתם ול"ה אנוס וע"ש פ"ה משגגות בזה הל' ה'

ו) מ"ש בביאר ד' רמב"ן עה"ת בהא דעדל"ת כבר קדמו בשו"ת הנספחות לס' נחי"ע מנרד הג' ז"ל. ז) מ"ש ממהרש"ל יבמות ל"ג דא"א דאורייתא חל על דרבנן לא ידענא מנ"ל דהתם אי דחוי לכתחלה מה"ת כמ"ש תוס' יומא ז' דדוקא אי הותרה מהדרינן רק דרבנן

ח) מ"ש דעכו"ם שגזל ונתגייר א"צ להחזיר משום דנתייאש מסתמא הישראל והוי יאוש וש"ר דכקטן שנולד דמי, ע' ב"ק קי"ד וחו"מ סי' שס"ח דסתם גזילת גזלן ישראל הוי יאוש אבל גזלן עכו"ם לא מייאש ולשי' הב"ח גם בישראל לא מייאש רק מדרבנן אמרינן דסתם הוי יאוש אבל לא מה"ת וי"ל דאחר שנתגייר ונעשה דינו כישראל נתייאשו אך לפי"ז הוי ש"ר ואח"כ יאוש ותליא בפלוגתת רמב"ם ורא"ש אי מהני ועוד דל"מ יאוש וש"ר בגזלן שלא לשלם דמיהן כשעה"ג עכ"פ

ט) מ"ש ב"י יו"ד רס"א דבשוא"ת לכ"ע ה"ס לש"ה ותמה רו"מ ממכות ט"ז נשבע שיאכל ועבר היום ולא אכל ופליגי אי ה"ס ש"ה לענ"ד למ"ד דלאו שאב"מ לוקין וחמור כישב"מ א"כ אין חילוק בין שוא"ת לקו"ע והתם קאי למ"ד זה אבל לדידן שפיר כ' הב"י דבשוא"ת קיל גם לכרת, ודגוף הקושי' כבר קדמו בס' י"ש שם

י) מה שהקשה במכות ט"ז באונס שגירש בטלו ולא בטלו היכי משכח"ל, די"ל בשוטה שמתגרשת ואינה מתקדשת, י"ל דאי מדרבנן בטל דיעבד א"כ לדידן עב עכ"פ ל"ה בטלו ויש ראי' לדעת מהר"י א"ע קי"ט, גם י"ל דמה"ת פלגש מותר ויוכל לקיים לו תהי' לאשה גם בלא קדושין אבל צ"ע דפלגש לא מיקרי אשה וע' בקה"י לש"ח

יא) מ"ש בהא דנפל שהקשה המחנה לוי וישי"ע א"ע בסופו ותי' דעור נפל ישראל אסור בהנאה ואין מצניעין כמוהו, תליא אי נפל אסור בהנאה עמג"א תקכ"ו, גם י"ל דיש חשש הסכין ומ"ש דמיירי בסכין של ע"ז תמהני דא"כ באינו של ע"ז האיך מהלינן

יב) מ"ש בשם דודו בהא דב"ק פ"ח גבי זוממי עבד בעינן אחיו וליכא והקשה מירושלמי דהעידו שהרג עבדו את הנפש והוזמו הוי ב"ח דאפקרי' כעין דכריתות כ"ד א"כ שוב זממו לאחיו י"ל עפמ"ש בערכין ו' דיוצא ליהרג אינו נערך דלאו בר דמים הוא כלל ע"ש א"כ י"ל דליכא בי' זכי' כלל דא"ל בעלים אבל בהוזמו ושקר העידו שפיר הוי ב"ח דאיגלי למפרע וכעין ס' תוס' חגיגה ג' דאיגלי דל"ע לשחרור ועדיין צ"ע

יג) מ"ש בהא דשור זה נתון לך עמ"ל דגם בלא הקדישו הרי תוס' שם וסוכה מ"א הקשו דא"י להקדישו ותי' דיכול להקדיש לזמן וק' הרי הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג ולא פקע בכדי גם לדידי הוי ק"ל ומלבד די"ל כמ"ש רו"מ דא"כ יתבטל לגמרי ובכה"ג קדוש לדמי, ואני מצאתי ד"ז בתוס' ערכין י"ט כה"ג ממש, אבל לפמ"ש הכ"מ פט"ו ממעה"ק דאי הקדיש לדמיו רק ממילא קדה"ג פקע בכדי א"כ בלא"ה לק"מ.