מהרש"ם חלק ה שמד

אסורה לכהן שוב ל"ה חב לאחריני ומהני הודאת בע"ד, ודוק כי היא הערה נכונה ע"ד הפלפול, אחר זמן רב מצאתי בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ג קכ"ג שרצה לחדש בנידון אחר כסברא זו ולא הביא מהר"ן וש"פ הנ"ל ודחה דמ"מ הוי חב דנ"מ בין ספק לודאי וכבר הוכחתי מתוס' נדה להיפוך, וע"ש שכ' בדין פנוי' שזינתה ורוב פסולים אצלה ונשאת וגירשוה והי' ספק בעדי' וצידד דבזה דבלא"ה אסורה לכהן משום זונה וליכא חב לאחריני שוב י"ל דהודאתם מהני והוא הערה נכונה אבל לפמש"ל בשם הרשב"א יש לפקפק בכל זה

ואולם לדינא אין בזה תועלת דהתינח אם הבעל ג"כ מודה אבל אם הבעל מכחיש מאי איכא למימר כיון דנימא דליכא עדים מכחישים אותו, ויש לדון גם בזה דכל זכותו של הבעל באשתו הם רק בחיובים שמשועבדת האשה לבעלה ועתו"ס ב"ב מ"ח וכיון דלשי' כמ"פ הגט כשר הרי האשה יכולה לטעון קים לי כהסוברים דהגט כשר ונפטרה מחיובה ושוב ליכא לבעל זכות בה ושוב נאמנת גם לגבי הבעל וא"ל דלגבי בעל שוב מהני חזקת א"א לסתור הס"ס ז"א דכבר כ' הש"ך סי' ק"י דהחזקה מבטלת רק ספק א' ונשאר עוד ספק א' ומצי האשה לומר קים לי, ועדיין צ"ע בזה. אבל גם בעיקר ההיתר מכח ד' הרמב"ם שהובא בהג"ה סי' קמ"א סי"ג יל"ע דהתינח כ"ז שהגט ביד האשה אבל בזה"ז שהב"ד קורעין הגט י"ל דגם הרמב"ם מודה דבלא ע"מ ל"מ כלל ואולי י"ל דגם מה שהגט ביד ב"ד קרוע הוי הוכחה שבא לידם מיד האשה שנתגרשה בו וע' בר"ן סו"פ המגרש אבל צ"ע כי יש לפקפק, ושוב מצאתי בשו"ת הרדב"ז החדשות סי' ת"ט שכ' באמצע התשו' דכיון שהגט נמצא קרוע קרע ב"ד רגל"ד שהגיע לידה וכמו שהעיד פ' ואע"ג דאין דשב"ע פחות מב' נאמן דכן נהגו לקרעו אחר שניתן לידה אבל אם כ' ליתן ולא נתן למה קרעוהו וע"ש שצירוף ד"ז לשאר טעמים שכ' שם

והנה במ"ש רו"מ עפי"ד הב"ש סי' קס"ט דכיון דל"ה בכנופיא אינו מתבטל גם בזה יש לפקפק דבשלמא התם מה שהב"ד רואין הרוק איננו כלל בגדר ראיית עדים דהתם גזיה"כ שיהי' רוק הנראה לעיני הזקנים וכך הוא גוף המצוה כמו דבעי שיהי' לפני היבם גופי' ורק די"ל דגוף מעשה הב"ד בטל עי"מ שנמצא בנוספים קא"פ לזה אמר דכיון שייחדו בפי' הב"ד של ג' לבד והנוספים לבד אין מבטלין זא"ז דכיון דכל ב"ד מהראוי שיהיו בכנופיא והם נתפרדו זמ"ז אין להם חיבור כלל אבל בנ"ד דישיבת ב"ד הוא רק לגבות עדות מפי השליח וקיום ההרשאה ואחר כל הגב"ע כבר נגמר מעשיהם ורק שיצטרכו אח"כ ליתן מעשה ב"ד ע"ז ומה שציוה להם לראות מסירת הגט אין זה בתורת מצוה וחיוב רק שיראו הדבר בגדר עדים א"כ באותה שעה הם רק עדים בעלמא ואטו אם יהיו שם כמה עדים ויעמדו קצת מהם וישבו קצת מהם וימצא אח"כ קא"פ לא יתבטל עדות כולן כיון דליכא הוכחה שנתפרדו זמ"ז בכדי שלא יהי' צירוף אבל הגם שיש לדחות קצת הראי' מהב"ש מ"מ מסתברא דבכה"ג אינם מצורפים יחד והב"ד שם ב"ד עליהם עד שיגמרו כל מעשיהם וכמ"ש בנה"מ הנ"ל ואין מצטרפים עם העדים בגדר עדות ולא נתבטל עדותן והגט כשר וכמ"ש רו"מ

ובהיותי בזה נתעוררתי דלשי' נו"ב מ"ת שהעלה דגט בעי ב"ד דוקא א"כ יש לתמוה לפמ"ש הרמב"ן והרשב"א יבמות מ"ו דבזה"ז דליכא ב"ד מומחים ומהני רק משום דשליחותייהו דקמאי עבדינין הוי רק תקנתא דרבנן ומהני בגיטין מעושים משום דאפקעינהו רבנן לקידושין ע"ש א"כ לפמ"ש באס"ז כתובות ג' בשם הרמב"ן והרא"ה דכל היכי דאפקעינהו רבנן לקדושין מותרת מה"ת לכהן ורק מדרבנן אסורה ע"ש א"כ לפ"ז לא משכח"ל בזה"ז שתהי' אסורה גרושה לכהן כלל מה"ת כיון דכל הגיטין בעי ב"ד ומהני משום אפקעינהו וזהו נגד כל הש"ס ופוסקים, אבל נראה דבאמת הרי כל טעמו של נו"ב משום דגט מיקרי דין משום דאיכא ממונא דכתובה ע"ש וא"כ הרי לענין ממון שפיר מהני חזקת חכמים גם מה"ת דהפקר בד"ה וכיון דנפקע הממון שוב ליכא דין ומהני הגט גם בלא ב"ד גם בלא הפקעת הקידושין למפרע ושפיר אסורה גרושה לכהן מדאורייתא גם בזה"ז ודו"ק וזה נכון

אך אכתי תיקשי לפמ"ש התומים סי' ט' בשם תרגום יונתן דגט בעי ב"ד דאורייתא א"כ תיקשי כנ"ל ועוד יותר תיקשי לפמ"ש הפ"י בקו"א לכתובות רפ"ק דגבי גט יבמה לא משכח"ל דין אין אונס בגיטין כיון דל"ש אפקעינהו וגם קדושי בעל, א' ל"ש לאפקעינהו ע"ש א"כ לשי' התרגום תיקשי איך משכח"ל כלל גט ביבמה גם בזמן הש"ס כיון דגט בעי ב"ד ובזה"ז ליכא ב"ד ושליחותייהו דקמאי עבדי' והוא רק תקנתא דרבנן ומשום אפקעינהו והא ביבם דגם ביאת זנות קנה, א"כ איך משכח"ל גט כלל, והנה לפמ"ש הנו"ב דב"ד של ג' הדיוטות סגי בגט ניחא אך הרי מדאורייתא גם בד"מ לשי' כמ"פ בעי מומחין ורק דשליחותייהו דקמאי עבדי' א"כ הדק"ל אך לשי' התרגום יונתן אולי סגי בהדיוטות

סי' פ"א

לכבוד הרב הגאון מו"ה מאיר אריק נ"י (וכעת הגאבד"ק טארנא

) א) ע"ד הערותיו הנעימים בכמ"ק אשוב בקצרה רשמי רשוותא הנלענ"ד בהחפזי מ"ש ברמב"ם פ"ג ממרים יל"ע דגם באיסור אכילה לשי' פיהמ"ש לר"מ כריתות ודג"מ יו"ד פ"ז דבנבילה וחלב ליכא אי' הנאה בב"ח א"כ משכח"ל בנאסור אח"כ בב"ח ול"ד דק"מ אינו אסור בהנאה ואם הוציאו בשבת הוי כדרך מצניעין וחייב וכן להיפוך גם י"ל אם קידש בו אשה נ"מ בזה, אבל ברמב"ם אין מבואר כ"כ דבאיסור אכילה לשי' ד"ז יע"ש וא"כ לק"מ

ב) מ"ש ביומא ס"ד לפמ"ש תוס' תמורה י' דיכול להקדיש עובר ויליף מקרא א"כ יש להוכיח דבע"ח אין נדחים ממחו"ז וא"ל כהי' הש"ס דלא איתחזי כלל ז"א דבעובר הי' חזי י"ל דעובר ירך אמו ול"ה כנראה כלל וכעין מ"ש תוס' חולין ר"פ העור והרוטב גבי מקשין עוי"ל דמ"מ ל"ה חזי