מהרש"ם חלק ה שמב

לתרום ולתקן שיהא ראוי לאכילה, ורואה אני הדברים ק"ו דהא מבואר בתשו' הרשב"א הובא באהע"ז סי' קמ"א דידו ממעט שלוחו ואפ"ה יתכן לקרות מעשה ידיו ומכ"ש בזה דשלוחו של אדם כמותו, וע' תשו' מהר"מ ב"ב החדשות סי' רי"א במי שנדר שלא לשחוק ושחק אחר עבורו דכיון דליכא בירור בלב"א למדין מלשון תורה דשלוחו ש"א כמותו וע"ש עוד בזה וע' יו"ד סוס"י רי"ז סמ"ח וה"נ בזה

כלל הדבר דבנ"ד שנכתב בהכתב לשון השבועה בלשון עבר כבר כ' התה"ד הובא ברמ"א סי' רל"ב וסמ"ע סי' ע"ג דנאמן באמתלא וה"נ בנ"ד יש להם אמתלא טובה מחמת התנאי שלא חתמו כולם ומדינא א"צ התרה כלל ומ"מ מהיות טוב אחר שכבר עברו ונתנו הוספה וחל הנדר יתירו ע"י ג' שאינם נוגעים ובזה נצא מכל החששות דבדיעבד ד' הר"א דגם עד"ר מותר ואף שהאחרונים חלקו עליו כבר כ' הפ"י ליישב קושיתם ובהגהת רב"פ הביא מפיהמ"ש להרמב"ם שפסק ג"כ כן והאחרונים לא ידעו מזה וכיון דבנ"ד הדבר נוטה להקל גם בלא התרה יש לסמוך ע"ז וע' כה"ג בר"ן כתובות פ' הכותב גבי לוה ולוה יחלוקו, ובצירוף ד' כמ"פ דל"ה בנ"ד עד"ר כיון שלא פי' מי הם אף שעומד עליהם ויש להביא קצת ראי' מש"ס דשבועות ל"ה ע"א עמד בביהכנ"ס ועדיו ביניהם ואמ"ל משביעני עליכם אע"ג דקאי עליי' מ"ד כמאן דא"ל דמי דודאי להנך דקיימי' גבי' קאמר קמ"ל דמ"מ פטורים דלא יחד עדיו יעוש"ה ומבואר דהעמידה אצלם לא מהני כלל ואף דהתם דוקא בביהכ"נ או בסיעה של ב"א הוי כן היינו משום דמדבר לנוכח ואי הוי רק ב' אנשים הרי מדבר אליהם אבל היכי שאמרו סתם עד"ר ל"מ העמידה אצלם כלל ונלמד מינה דההוא דכמו דהתם ל"מ עמידתם כלל ה"נ בזה

סי' פ'

להרב מ' יוסף מרדכי שטייגער נ"י אבד"ק אולאשקיוויץ

מכתבו הראשון וגם השני הגיעני ובדבר שאלתו שהובא לפניו ג"פ ע"י שליח ובידו הרשאה מקוימת וסידר הגט במותב תלתא וגם לקח ב' ע"מ והאשה קבלה הגט ויען כי האשה היא ממק"א נתן לה כתב התרה כנהוג ועתה נודע לו שעד א' מהע"מ הוא קרוב שני בשני עם א' מהדיינים שישבו עמו ועלה בלבו לחוש דכיון דאמר גם להדיינים שיראו מסירת הגט כמ"ש בסה"ג וא"כ נצטרפו בראי' עם העדים וכיון שנמצא א' קא"פ עדותן בטלה ואי נימא דגם בדיינים הוי כן א"כ נתגרשה בלא ע"מ כלל ותליא במחלוקת הפוסקים המבואר בא"ע סי' קמ"א סי"ג בהג"ה אי מהני בשליח שגירש בינו לבינה והביא מד' נה"מ סי' ל"ו שהעלה דבעדים ודיינים ל"ש זאת ואין עדות הדיינים שהוא בתורת ב"ד בטל כיון שדנים בראייתם רק שלא תהא שמיעה גדולה וכו' ובדיינים ליכא תורת עדים כיון דל"ש בהו הזמה גם יש לצרף דעת הסוברים דבראיי' לבד ל"א עשמב"כ ובפרט לפמ"ש הב"ש סי' קס"ט סק"ד בשם נ"י דבנוספים שאינם בכנופיא א' אפי' נמצא בהם קא"פ אין מבטל להשלשה כיון שהן עיקר הב"ד וה"נ בזה ועוד האריך בזה, והנה בגוף ד' נה"מ הנ"ל יש לי לדון טובא בהם וכמו שאבאר, ואבא על סדר דבריו והנה ר"ד הביא נימוק"י יבמות ק"ה גבי מעשה שחלץ בינו לבינה והכשיר ר"ע ופריך מנא ידעי' ומשני שהיו עדיו רואין מבחוץ וכ' תוי"ט בשם נ"י דש"ה דהא הוי דשב"ע והרשב"א ונ"י שם הקשו הרי בעל שאמר גרשתי נאמן וה"נ באמר חלצתי ותי' דמ"מ חיישי' לה וע"ז תמה הנה"מ דהא דבעל שאמר גרשתי נאמן היינו היכי דאמר גרשתי בעדים וכאן כיון דגוף החליצה בלא עדים מידי ממשא אית בה ומזה הוליד חדשות דבגירושין כיון דבידו לגרשה מהני אף דחב לאחרים וכיון דכל טעמא דבעי' עדים משום דילפי' דבר מממון כדאי' בקידושין ס"ה וגם בממון בכה"ג נאמן ועיקר טעמא דבעי' ע"ח או ע"מ הוא משום דגם בממון לא מיקרי שטר בכה"ג וגט דמי לממון עכ"ד ובמחכ"ה נעלם ממנו ד' התוס' בגיטין ד' ע"א ד"ה דקי"ל כו' בסוה"ד שכ' דגם לר"מ דסובר דע"ח כרתי מ"מ בעי' ע"מ דאין דשב"ע פחות משנים ודוקא לענין ממון דמהני הודאת בע"ד סגי בע"ח במקום הודאת בע"ד אבל בגירושין ל"מ הודאת בע"ד משום דאסר לה אכהן והוי חל"א ע"ש ומבואר דגם גבי גט בעי' דוקא ע"מ אף דהשטר כשר בממון וע"ע בתוס' גיטין י"ז ע"ב ד"ה עד שעת נתינה בזה והן אמת דמבואר ברש"י גיטין פ"ו דבכתב לה כת"י א"צ ע"מ כלל אבל היינו לר"מ אבל לר"א מודה דבעי' ע"מ ואמנם בחי' הרשב"א יבמות ל"א מבואר דבכת"י א"צ ע"מ כלל אבל ד' התוס' והרא"ש אינו כן וע' בב"י סי' קל"ג ועיין בב"ח שם מה שכתב ע"ד מהרש"ל בזה לשי' תוס' ורא"ש וע' בהגהות תוי"ט שם דלא ס"ל כן וגם לשי' הר"ן סו"פ המגרש שהעלה דמה שהגט ת"י האשה בחתימת עדים היינו נמי ע"מ אבל מ"מ מודה דלא דמי לממון וע' תוס' ורשב"א מגלה ט"ו דנחלקו אי בכת"י מהני בלא ע"מ דהתוס' שם כתבו דירא הי' מרדכי לגרשה פן יודע למלך והקשה הרשב"א דהי"ל לגרשה בכת"י ומבואר דס"ל דלא בעי' ע"מ דאל"כ אכתי יפורסם ע"י הע"מ והתוס' לשיטתם דס"ל דבעי' נמי ע"מ, וגם להרשב"א י"ל דמודה בגט שאינו כת"י רק ח"י עדים דבעינן נמי ע"מ, ועכ"פ מה יענה הנה"מ לשי' תוס' ורא"ש, וגם גוף הדבר שהקשה ע"ד נימוק"י יעוין בריטב"א יבמות שם הביא שם אח"כ בשם י"מ דהש"ש דפריך מנא ידעי היינו מנא ידעי' דמהני בכה"ג שאפי' הם מודים אין זה כלום דאין דשב"ע פחות משנים וה"ז כאומר גרשתי אשתי בלא עדים דל"מ כלל והא דאמרי' לעיל שמא חלצה סנדל א' היינו נמי בפני עדים יעו"ש ומבואר להדיא שהרגיש בקו' נה"מ וס"ל באמת דל"מ בלא עדים כלל גם בחליצה וע' בס' ישוי"ע שם שכ' דגם בד' נימו"י נפל ט"ס דאל"כ אין הבנה כלל למש"ש וכי אמרי' לעיל שמא חלצה סנדל וכו' ובע"כ דחסר שם וצ"ל כדברי הריטב"א ומעתה נהרס כל יסודו של הנה"מ, וגם בעיקר הדבר אי חליצה הוי דשב"ע תליא במחלוקת שהרי המרדכי פמ"ח תלי לה אי אין קידושין ת' ואי הוי ספק ממזר ולשי' כמ"פ אינו כן וע' נו"ב מ"ק א"ע סי' צ"ג בזה ובמח"כ נעלם ממנו ד' רשב"א וריטב"א ונימוק"י הנ"ל,