מהרש"ם חלק ה שמא

סתם חל האיסור מגופו והוי כדשב"ל יעוש"ה. וגם מ"ש דבמה שאסרו הנאתם לא נתברר אי הוי ג"כ עד"ר לענ"ד הדבר ברור דכיון דכ' וגם כו' מוסיף על ענין ראשון דגם בל' בני אדם אמרי' וא"ו מוסיף על ענין ראשון וכמ"ש בחו"מ סי' קכ"ט ס"ז והוא מש"ס דב"ב קע"ו וגדולה מזו מבואר בתשו' מבי"ט ח"א סוס"י קס"א א וע' במהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ד בענין לשון וכן שהביא מכמה מקומות בזה וה"נ בנ"ד, וצ"ע על הנו"ב שלא העיר בזה, וע' שבועות ל"ו שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך דחייב על כל או"א דשבועה קאי על כל מה שאמר וה"נ בנ"ד, ועיו"ד רס"י רכ"ט ואמנם עיקר ההיתר בזה הוא מ"ש רו"מ מכח התנאי שהתנו באופן שיחתמו כולם ונשאר ב' שלא חתמו אך לכאורה יש לפקפק דכיון דקי"ל בכל התורה רובו ככולו א"כ ה"נ כיון שחתמו רובן כבר חל הנדר ואו"ש ואף דמהא דקונם שאינו נהנה לכולכם דאם הותר א' הותרו כולם המבואר ביו"ד סי' רכ"ט משמע דל"א בזה רובו ככולו דאל"כ מה מהני התרת א' הרי אכתי נשאר האיסור לגבי רובם וכן מוכח בש"ס דגיטין ס"ו כולכם כתובו דכל עשרה בעינן אבל י"ל דשאני היכי דמדבר לנוכח לכולם בודאי לכולם נתכוין משא"כ שלא לנוכח ומהא דגיטין בלא"ה י"ל דשא"ה דלחומרא הוא דאמרי' דבעינן כולם דוקא, אבל באמת מבואר באהע"ז סי' י"ז בסופו בקו"ע סי' רל"ב בשם תשו' מבי"ט סי' ע"ח בדין העיד על ספינה שהי' בה יהודי שנהרגו כולם דל"ש למימר רובו ככולו בלב"א אלא בודאי כולם דוקא קאמר ולא נמלט איש ע"ש וה"נ בנ"ד וע' בט"ז א"ח סי' ש"פ וסי' תקפ"ב סק"ג ות' מהרי"א א"ח סי' צ"ה בזה אבל בתשו' ריב"ש סי' תקי"א שהובא בב"י סי' רכ"ח בדין נשבע ע"ד כל הקהל מוכח דגם בלב"א רובן ככולן ע"ש ובש"ך ך סקנ"ח ותבין ובנ"ד הוי אומדנא דנתכוונו לכולם וי"ל דכ"ע מודו אך דיש לעיין בנ"ד באם שמכחישין המסטינים את התנאי אי מהני דלכאורה י"ל דכל כוונתם במה שאין רוצים שיתנו הקצבים הוספה לטובת עצמם כדי שלא ייקרו עי"ז את הבשר כנהוג וא"כ הוי נוגעין בעדותן ולא מיהמני כלל להכחיש הקצבים אבל הקצבים אינם נוגעים דאדרבא מריעים לעצמם ע"י דבריהם דאל"כ לא היו נותנים הוספה ועכשיו יתנו, אך דלפ"ז י"ל דשוב כיון שנשבעו הקצבים לאחרים אין נאמנים לומר שתנאי הי' בדבר וכמ"ש הש"ך שם לענין אונס וה"נ לענין תנאי וכמ"ש בס' עצי לבונה, ואי נימא דל"ה המסטינים נוגעים הי' מקום לומר דל"ה כנשבע לחברו אך לפ"ז שוב יהיו נאמנים להעיד דל"ה שום תנאי ולא אדע אם הם מכחישים את הקצבים בזה, אבל נראה דודאי הוי נוגעים בזה וכמ"ש וכבר נודע דכל שיש צד נגיעה של ממון אפי' על צד א' מאלף בדרך רחוקה ונפלאה הוי נוגע כמ"ש בחו"מ סי' ל"ז ומ"מ הקצבים נאמנים לומר שהי' תנאי משום דהא הש"ך שם כ' דברגלים לדבר נאמן גם בנשבע לחבירו ובנ"ד ג"כ רגל"ד הוי דבודאי לא נתרצו לחתום רק באופן שיחתמו כולם דאל"כ הא אחרים יעסקו במלאכתן והם יפסדו והוי אומדנא דמוכח, ואף דבעדות איסורים גם נוגע כשר מ"מ בכה"ג שהקצבים מכחישים אותם בודאי אין נאמנים לאסור על אחרים וע' בשו"ת הרא"ש סי' כ"ד בענין נגיעת הנקמה והשנאה וה"נ בנ"ד, ועוד נראה דגם אם יאמרו המסטינים שלא נתכוונו לטובת עצמם ואין להם נגיעה רק נתכוונו להרע לרו"מ אין נאמנים בזה דאאמע"ר ומהיכי תיתי יפסידו לרו"מ וא"א חוטא ולא לו ואף דאין היזק ממש וכמ"ש כה"ג הרמב"ן בדד"ג לענין כובש עדותו ועקצה"ח סי' ס"ו סקכ"ג מ"מ הרי כבר כ' הרמב"ם פ"ד דשקלים ה"ז דהדיינים נוטלים שכרם מתהל"ש לא הספיקו להם אע"פ שלא רצו מוסיפים להם כדי צרכן הם ונשיהם ובניהם ובני ביתם וע' ח"ס חו"מ סי' ה' היטב בזה א"כ חיובא איכא להוסיף ומכ"ש שאסור לגרום ולמנוע ביד אחרים שלא יתנו וכבר כ' הרשב"א הובא באס"ז כתובות י"ט דאפי' בדבר שהוא מצד חסידות אאמע"ר ואינו נאמן וה"נ בנ"ד (אבל המעיין ומצא דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן שם ואנן קי"ל כרבנן) וכיון שהם נוגעים לטובת עצמם שוב אינם נאמנים נגד הקצבים וא"כ כיון שהקצבים אומרים שהתנו בתנאי ממש עד שיחתמו כולם הנדר בטל (וע' תשו' מש"ג סי' כ"ד דברב שנתקבל ברוב מנין ובנין והתקשרו אנשים לנגדו אפי' בתק"כ הוי ש"ש ולא חל כלל ועכ"פ גם עד"ר מהני התרה ע"ש) וניהו דבמה שאמרו ששמעו רק שיהי' כנבלה י"ל דחתימת ידם מכחשת אותם ואינם נאמנים אבל בזה שהי' תנאי שפיר נאמנים, אך די"ל דכיון שהוכחשו במה שאומרים שא"ל כנבלה מחמת חתימתם א"כ הוחזקו כפרן ואין נאמנים גם על התנאי וגם באיסורים אמרי' דאי הוחזק כפרן אינו נאמן כמ"ש במהרי"ט ח"ב יו"ד סי' כ"ז וע' ירושלמי פ"ב דכתובות הנ"ל ה' וק"ע שם בדין אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני והוכחשה די"ל דשוב א"נ כלל גם במ"ש א"א הייתי והוי בעיא דלא איפשטא ע"ע בשו"ת ח"צ בנוספות סי' א' כמה דברים השייכים לתשו' זו וכנה"ג ח"מ סי' ע"ג סקי"ח אבל י"ל דלא חוחזקו כפרן כלל דשמא לא קראו בפניהם לשון זה רק חתמו והמסטינים אינם נאמנים דהוי נוגעים וכמ"ש ועקצה"ח סי' ר"ז, וע' מבי"ט ח"ג סי' ע"ו שכ' דבחתימה עבידי דחתמי אע"פ שלא קראו ע"ש היטב בזה שפסק להדיא דהחתומים על כתב באו"ש נאמנים לומר שלא הי' השבועה בפועל וגם אם עדים חתומים נאמנים לומר היפוך דברי השטר דעבידי דטעי בכה"ג ע"ש וע"ש ח"א סי' ר"מ ג"כ בזה, ואמנם מ"ש רו"מ במה שקבלו שלא לשחוט והלא הם אינם שוחטים מלבד דעכ"פ אין בזה התבטלות להנדר דשפיר יוכלו לקבל ע"ע שלא לשחוט וגם בל' ב"א כשהקצב מביא בהמה להשוחט לשחוט נקרא ע"ש הקצב שאומר שרוצה לשחוט בהמה כידוע וגם כיון דעל ידי השוחט שוחטה יתכן שפיר לשון זה וע' בתוס' מנחות כ"א ע"ב ד"ה שהכהנים שכ' דהא דאריב"ז מה שעשו ושרתו ידי שכחתי הכונה שעשו אחרים על פיו דריב"ז לא הי' כהן ולא עשה בעצמו ע"ש וע' צ"ק מנחות ע"ו סוע"א במ"ש לדחות ראיית בה"ז שכ' להדיא דל' אפיתי נהוג לומר באפי' ע"י אחרים יעוש"ה ותבין והוא כדברי ממש ומבואר דקרי לי' מעשה ידיו וה"נ בזה וע' יבמות פ"ו אוכלת בתרומה והכונה שנותנת רשות לשליח