מהרש"ם חלק ה שמ

בגדר קודם ישראל, וע' בזל"א חאו"ח סי' תקפ"ד מ"ש בזה ע"ד תשו' ב"ד סי' ש"פ ותבין, וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דראובן אינו נוטל כלום אין על שמעון שם עובר במה שיקח הוא הי"ש שלו דאף דמבואר בשטר התקשרות שביניהם שבאם יקח ש' הי"ש של חודש פ' קודם לראובן ה"ז בכלל עובר היינו אם הי' ביד ראובן ליטול הי"ש במועדו משא"כ בכה"ג דהא גם התם בנידון הש"ס מבואר בלשון הש"ס סתמא דאין מה"ש אומרים עד שיאמרו ישראל תחלה ואפ"ה מצינו דהיכי דאין ישראל אומרים שפיר אומרים מה"ש השירה הרי דלשון שיאמרו ישראל תחלה פירושו סובל רק היכי דגם ישראל אומרים ביום זה וה"נ יש לפרש משמעות לשון שטר התקשרות הנ"ל, (ואף דאין למדין מאגדה מ"מ היכי דלא נמצא סתירה לדבר שפיר למדין כמ"ש בתשו' הרשב"א ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ

סי' ע"ט

להרב מו"ה יעקב שמשון העליר הלוי אבד"ק בוזנאב

קבלתי מכתבו וע"ד השאלה שנתרצו הזובחים ליתן לו הוספה על השכירות מכל בהמה ועמדו לנגדו איזו אנשים ופיתו את הזובחים לחתום באו"ש שלא ליתן לו שום הוספה וכפי ששלחו לי העתק מן הכתב נאמר בזה"ל אנחנו הח"מ קבלנו ע"ע באו"ש ובח"ח ובנדר עד"ר שאין לו התרה עולמית שלא לשחוט שום בהמה הן גסה או דקה ובאם שישחוט אחר שלא לקצב לו הבשר הנשחט שום א' מאתנו הח"מ באם שיוסיף א' מאתנו או שום אדם אחר על התיקון שיש לנו מכבר ליתן להרב מוהי"ש נ"י היינו מכל גסה נ"ב צ"ל ומכל דקה י"ב צ"ל ובאם שיעבור א' מאתנו ויוסיף על סכום הנ"ל ויקח קויטיל מהרב הנ"ל אזי תיכף חל הח"ח והאו"ש שלא לקצב הבשר לפני שום אדם וגם אנו אוסרים הנאה שלנו כהקדש על כל א' מישראל הן מכאן הן מעיר אחרת עכ"ל והקצבים אמרו שלא אמרו להם רק שיהיו כנבלות וטריפות ולא שמעו ענין לשון הקדש כלל גם אומרים שהי"ל תנאי מפורש שחתימתם יהיו כלא אם לא שכל הזובחים יחתמו א"ע ועתה ב' מהם לא באו עה"ח והם לא כתבו כלום רק קצתן חתמו וקצתן חתמו במסה"ק ועל תנאי שחתם הראשון חתמו כולם ואמנם במה שאמרו ששמעו רק שיהי' כנבלה האנשים המפתים מכחישים ואומרים שקראו בפניהם הכתב כפי שכתוב בו, ומעכת"ה פתח בהצלתו דל"מ לפי דברי הקצבים שאמרו רק כנבלה א"כ הוי כמתפיס בדבר האסור ואינו נדר כלל ובכ"ז כיון דמבואר ביו"ד סי' ר"ה דיש להתיר הושיב ב"ד של ג' מעיר אחרת והתירו להם וגם כיון שהי' תנאי ע"מ שיחתמו כולם ונשארו ב' שלא חתמו בטל כל הנדר וגם כיון שנכתב בלשון עבר והוא טוען שלא קיבל ע"ע נאמן כמ"ש הנו"ב וח"ס וגם כי מה שקבלו שלא לשחוט כו' הלא הם אינם שוחטים וגם מה שאסרו הבשר הוי דשלב"ל וא"י לאסור על חברו כמ"ש בסי' ר"ד וגם מ"ש שאוסרים הנאה שלהם כהקדש מוכח שכל נכסיהם יהיו הקדש וכאן גם המשטינים אומרים שהי' הכונה רק על הבשר ונדר שהותר מקצתו הותר כולו וגם הוי נדר על דבר שא"ב ממש שלא ליתן הוספה ואין נדר חל על דשאב"מ וגם הוי נדר בלשון שבועה ובנוב"י ת' חיו"ד קמ"ה מבואר דבכה"ג גם עד"ר מהני התרה וגם אין מפורש ע"ד פ' ופ' ולשי' כמה פוסקים ל"ה עד"ר ובפרט שכבר הותר הנדר וגם מ"ש בסוף וגם אוסרים הנאה כו' י"ל דלא קאי ע"ז כלל שהוא עד"ר וכמ"ש כה"ג הנו"ב שם בסוף התשו' וגם בלקה"ק והגהת רב"פ מביאים תשו' ר"ש הלוי דבמקום עבירה ומחלוקת מתירים גם בעד"ר שלא לדעתם ממש עכת"ד מכתבו. ואבא על סדר דבריו והנה מ"ש דלפי דברי הקצבים הוי מתפיסים בדבר האסור ואינו נדר כלל הנה מלבד שדעת מהרלב"ח בתשו' סי' כ"ז דאי אמר הרי את אסורה עלי כאמי כיון שכבר נגמר לשון הנדר מקודם שוב אף שמתפיס אח"כ בדבר האסור הוי נדר וה"נ בנ"ד ואף שהכנה"ג פקפק בדבריו ועיין במל"מ פ"א מנדרים ה"ז דתלי לה באשלי רברבי דלשי' הר"ן ריש נדרים דגם בלא התפסה הוי נדר גמור ולא מתורת יד דברי רלב"ח נכונים אבל לשי' הר"ן בשבועות דהוי רק מתורת יד אינו כן וע' במח"א ה' נדרים סי' י"א שנתכוין לדבר א' עם המלמ"ל הנ"ל ל יעו"ש באורך, וגם בלא"ה הרי עיקר טעמא דמתפיס בדבר האסור דל"מ הוא משום דכל האיסורים שבתורה הם איסור גברא ונדר איסור חפצא וא"א להתפיס איסור חפצא באיסור גברא כמ"ש הריטב"א בקידושין נ"ד א"כ התינח בנדר אבל בשבועה שפיר מהני גם במתפיס בדבר האסור וכ"ה להדיא בריטב"א שעל הרמב"ן ריש פ"ב דנדרים בשם מורו יעו"ש היטב בכל הדיבור ההוא, וא"כ הרי בנ"ד קיבלו ע"ע גם באלה ושבועה, ובזה נדחה ג"כ מ"ש רו"מ דהוי נדר בלשון שבועה ובאמת בנ"ד קיבלו גם בשבועה ואם לא חל הנדר עכ"פ חלה השבועה ולכאורה י"ל דכיון דעכ"פ לא חל לשון נדר שוב הוי כהותר מקצתו והותר גם לשון שבועה, וכמש"ל סי' נ"ב וע"ש מ"ש בזה, וע' ביו"ד סי' רכ"ח סמ"ו ובש"ך ס"ק ק"י בשם רלב"ח במ"ש דבנדר ושבועה על דבר א' סגי בחד התרה אבל מ"מ משמע דכל חד הוי דבר בפ"ע אלא דמתירים ב' וג' נדרים יחד וע"ש סעי' ב', גם מה שהתירו כבר את הנדר אין בו שום תועלת דהא אין מתירין את הנדר עד שיחול והם קבלו עליהם שאם יתנו הוספה אז יחול האו"ש וא"כ קודם שנתנו הוספה וקבלו קוויטיל לא חל הנדר עדיין כלל וד"ז מתבאר מדברי הר"ן פ"ג דשבועות בסוגי' דאכלה לאיסורא והדר אכלי' לתנאי' דכל מי שאוסר עצמו בדבר א' אם יעשה כו"כ אין האיסור חל עד אחר שיעשה כו"כ יעוש"ה ובתשו' א' לזאלישטשיק (והוא לעיל סי' נ"ב) פלפלתי בדברי רש"י גיטין ל"ה ע"ב דנראה להיפוך וישבתי על נכון, ועכ"פ בנ"ד לא הועיל ההתרה לכ"ע אפי' בדיעבד

גם מ"ש דמה שאסרו הבשר הוי דשלב"ל וממילא בטל כל הנדר ג"ז תלוי במה שנסתפק השעה"מ פי"ב מנדרים אי בכה"ג אמרי' נדר שבטל מקצתו כו' כיון דלא הי' לו מתחלה מקום חלות ועוד דעכ"פ השבועה שנשבעו שלא לקצב בשר חלה וכמ"ש לעיל וע' בשעה"מ פ"ג מנדרים ה"י דבאוסר הנאה