מהרש"ם חלק ה שלט

למעט פסולה אבל לר"ע י"ל דסובר מב"מ בטל ולק"מ ומיושב ק' הצ"ק הנ"ל ע"ד התוס', וא"ש ויותר אין פנאי לעיין בזה

סי' ע"ז

נשאלתי מהה"ח מוהר"א נ"י מתושבי אה"ק בעיר טבריא תוב"ב והציע לפני מכתב מהרב הגדול מוהרא"צ נ"י מו"ץ דשם בדבר אשר נתייסד שם מנהג מכמה שנים ע"פ גדולי המדינה כי השד"ר אשר ישתדלו בנסיעתם בחו"ל מעיר לעיר וממדינה למדינה לעשות הוספה בנדבות חו"ל עבור עניי א"י אזי נותנים להם הוספה מדי שנה בשנה על פרס הקצוב להם כפי חלק מן ההוספה אשר פעלו בטיב השתדלותם מלבד שכר קצוב מחיר טרחתם אשר ינתן להם בעת נסיעתם וביקש מעמדי לחוות דעי אם נכון המנהג הזה ע"פ שורת הדין ואם יש רשות להאמרכלים גבאי הכולל להתנהג ע"פ המנהג הנ"ל ואם אין בזה חשש איסור משנה מעני לעני, וזה אשר השבתי בזה. הנה בגוף הדין אם יש רשות ביד הגבאי לשנות ולהוסיף ולגרוע מעני לעני אם לפי ראות עיניו תגדיל המצוה כפי הדחק של עני זה נראה פשוט דיש בידו לשנות דהא כבר הבאתי בתשו' דברי מהרי"ק שורש ה' דלדבר מצוה מותר להגבאי לשנות ובפרט בגבאי המתמנה על מעות א"י ששולח כל א' חוץ לעירו הכל ע"ד הגבאי הם נותנים והבאתי מתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ג ומח"א ה' צדקה ויד הגבאי בזה כיד הנודר גופי' ואפי' אם כבר הי' נוהג ליתן לעני א' את נדבותיו מ"מ אם ירצה לשנות וליתן לעני אחר לא עדיף ממכירי כהונה דאף דאינו רשאי לחזור מ"מ אם חזר בו מהני ואף דהתם אינו רשאי לחזור לכתחילה אבל מ"מ היכי דאיכא מצוה יותר בשני גם לכתחלה יוכל לחזור וכמ"ש בתשו' ח"צ סי' ע' דאם השני הוא צ"מ מותר לבעה"ב לחזור בו וליתן לשני והביא מש"ס דחולין קל"ג ע"ש שהאריך בזה, והרי אפי' בנודר בפי' ליתן לעני זה דעת מהר"ש יפה בתשו' דיכול לשנות וליתן לעני אחר וכמ"ש המח"א ה' צדקה סי' ז' רק דבזה הרדב"ז חולק עליו וע' באס"ז ב"ק ל"ו בשם הר"מ מסקרסטה דס"ל כהרדב"ז, אבל בנ"ד כ"ע מודו, וא"כ בנ"ד דהשד"ר בודאי אם יהי' להם הוספה למנתם כפי ערך חלק ההוספה שגורמים יתאמצו יותר בהשתדלותם לטובת עצמם ולא כן אם לוקחים רק דבר קצוב בין אם יגרמו הוספה גדולה או קטנה כמובן וע' בש"ס ספ"ק דע"ז גבי לא ישכיר אדם מרחצו דאריס אריסותיו קעביד ואדעתי' דנפשי' וע' רש"י ב"מ ק"ד ע"ב דמה"ט גבי עיסקא אסור למישתי בי' שיכרא דמתוך שיעסוק גם בחלקו להשתכר לעצמו יעסוק יפה בכל העסק ע"ש וע' פסחים ס"ח דאפי' בתורה ומצוה מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשי' עביד ומכ"ש היכי דיהי' לו הנאת הגוף ויהי' נוגע לחלקו מסתמא יתאמץ ביותר להרבות בהנדבות, ומצינו בר"ה כ"ג דהיו עושין סעודות גדולות להעדים כדי שיבואו וע' בד"ק יו"ד סוס"י י"ח ס"ק כ"ה כה"ג, ובכה"ג שנראה להגבאי שיוצמח בזה טובה לעניים לכ"ע שרי לשנות וכדאי' בערכין דף ו' בהא דר' ינאי יזיף ופרע משום דניחא להו לעניים דכמה דמשהה מייתי להו ומעשה טפי ע"ש וה"נ בזה וע' מד"ר פ' פנחס בהא דיהושע נוצר תאנה יאכל פרי', ובפרט כיון דהמנהג שם כן ונתייסד ע"פ גדולי המדינה כל הנודר ע"ד המנהג הוא נודר ועמ"ש בחיבורי קה"ע לסי' רל"א וע' רמב"ם פ"ד משקלים דמגיהי ספרים וכו' מוסיפין להם על שכרם בע"כ כפי צרכם וכן בכל עוסקי בדבר מצוה, וה"נ בזה, והנלע"ד כתבתי

סי' ע"ח

בדבר הדו"ד בראובן ושמעון שנתקשרו יחד אחר שקנה ר' י"ש מאדון א' לקבל בחודש פ' ואח"כ בא ש' ג"כ לקנות ורצה ר' לקלקל לו בהמקח ולהוסיף להאדון והבטיח לו ש' שלא יקבל הי"ש עד שיקבל ר' י"ש שלו מקודם והשליש לו ע"ז שט"ח על כמה מאות ר"כ ונעשה בחיוב המועיל נגד אסמכתא מצד העובר לצד המקיים ואח"ז נתהוה סכסוך בין ראובן ובין האדון עבור שלא נתן ר' המעות בזמנו ועי"ז שינה האדון את טעמו ואינו רוצה ליתן י"ש כלל לראובן כי רוצה לשנות המקח ועי"ז בא הדבר בפלילים, ובהגיע הזמן רצה ש' ליקח הי"ש באמרו כי הגם שנתחייב נגד ר' שיקח ר' מקודם י"ש שלו אבל היינו באופן אם יתן האדון הי"ש לר' אזי מחויב הוא להמתין עליו בכדי שלא יגרום עי"ז לר' איזו עיכוב בנתינה הי"ש בזמנו אבל אחר שנתהוה סכסוך ביניהם ואין האדון נותן הי"ש כלל החיוב שלו נתבטל ובפרט דאם לא יקח הוא הי"ש במועדו ישנה האדון עמו ג"כ ויפסיד כל מעותיו או הריוח מהי"ש עכ"פ, ור' טוען כי הוא זכאי בדינו נגד האדון רק האדון בא עליו בעלילה ואם לא יקח ש' הי"ש יהי' האדון דחוק במקום העמדת י"ש ויהי' מוכרח להתפשר עמו ע"ז, ונראה לענ"ד שהדין עם ש' חדא דגם אי נימא דהוי ספיקא בחיוב אי נתחייב אדעתא דהכי המע"ה ועוד דהא מבואר בחו"מ סי' ס"א סט"ז דבתנאי שבין אדם לחבירו הולכין אחר הכונה וה"נ מסתמא אדעתא דהכי לא נתחייב ואף דהב"מ באהע"ז סי' קי"ח סי"ט פקפק בזה מ"מ א"א להוציא ממון וגם אולי באמת הדין עם האדון ור' אפסיד אנפשי' במה שלא קיים תנאי המקח וכיון שלא נודע האמת לש' ולא הו"ל למידע פטור ועס"י ע"ה ואחרונים ועוד דגם לשי' הב"מ דאזלי' בתר משמעות הלשון י"ל דגם בנ"ד משמעות הלשון הוא דהיכי דראובן יקח הי"ש אזי ימתין הוא עד אחר לקיחת ר' אבל היכי דאינו לוקח כלל אין ש' מחויב להפסיד עי"ז ונראה להביא קצת ראיה מהתוס' דערכין דף י' בהא דאמרו מה"ש מפ"מ אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוה"כ משום דספרי חיים וס"מ פתוחים וכ' התוס' דמוכח מזה דדוקא ישראל אין אומרים אבל המה"ש אומרים גם בר"ה ויוה"כ ומה"ט אמרי' והחיות ישוררו יעו"ש ויש לתמוה דהא מבואר בש"ס דחולין צ"ד דאין מה"ש אומרים שירה עד שיאמרו ישראל תחלה ויליף לה מקרא וא"כ כיון דבר"ה ויו"כ אין ישראל אומרים שירה איך מה"ש יאמרו ובעכצ"ל דכיון דבאותם ימים אין ישראל אומרים שירה כלל לא הוי שירת מה"ש