מהרש"ם חלק ה שלח

והנה בש"ס דזבחים צ"ז שם פריך הש"ס בהא דמקדש להיות כמוה ואם פסולה תפסול דניתי עשה דאכילת קדשים ולידחי ל"ת ומשני ר"א דיקדש עשה ואין עדלתו"ע וכבר נודע מ"ש תוס' חולין קמ"א בשם ריב"א דאע"ג דאין עשה דלתו"ע היינו דהעשה אינה נידחת אבל הל"ת נדחה שפיר וא"כ בכל פסול דקדשים בתערובות שוב ליכא ל"ת רק עשה נשארת דהא הל"ת נדחה מפני עשה דאכילת קדשים וא"כ שוב אין לגזור עוד גזרות במב"מ אטו שא"מ וע' ש"ך סי' ק"ט בשם הר"ן דבדרבנן בטל מבשא"מ ביבש ולכן שפיר כ' התוס' דאוקמוה אדאורייתא במב"מ, והן אמת דלפמ"ש התוס' זבחים צ"ו שם דגבי נותר דאיכא כרת לא מצי העשה לדחות הל"ת כלל דאין עדל"ת שיב"כ ובזה הי' מקום ליישב קו' מהרמ"ל הנ"ל דמשום נותר דאית בי' כרת שפיר הוצרכו להגעיל דבזה לא אוקמוה אדאורייתא והא דשרי לבשל בכלי מקדש היינו משום דלענין חשש נותר הרי קודם שנעשה נותר הוי נ"ט בר נ"ט להסוברים דבנתבשלו שרי ורק לענין איסור אכילת זרים ונשו"ע ובזה ליכא כרת וע' רש"י פסחים נ"ט דגם באכילת בעלים איכא עשה דאכילת קדשים ודלא כהצל"ח ביצה י"ט אבל אחר שנעשה כבר נותר אסור לבשל וצריך הגעלה, ובזה יש ליישב דברי רש"י בע"ז שם ד"ה גבי קדשים כו' שכ' וז"ל ונותר איסור כרת הוא עכ"ל וכבר תמה בתשו' ח"ס חיו"ד סי' קי"ד ע"ז דשפת יתר הוא ולפמ"ש ניחא ודוק

אך דבזה לא יתיישבו ד' תוס' שם דקאי השתא אי נימא דנ"ט בר נ"ט אסור בנתבשלו והקשו גם מהא דחטאת נאכל רק ליום ולילה ונעשה נותר בבישול שלמים ובזה איכא כרת, ולכן נראה דהתוס' ס"ל הכא כדעת הר"ש מקינון בס' כריתות שהעלה דלמסקנת הש"ס ביבמות עדל"ת שיב"כ וא"כ א"ש דהנה התוס' בזבחים צ"ז שם כ' דמו"ש דקדשים אחר שנעשה נותר ויש לי לדון עוד להוכיח כן לפמ"ש האב"מ בתשו' סי' י"ח דגבי תרומה דאסור להפסיד תרומה מה"ת אסור לבטלו בחולין ג"כ מה"ת דאם הוא מבטל ונעשה חולין ה"ז בכלל מפסיד תרומה ע"ש א"כ ה"נ בקדשים קודם שנעשה נותר אסור להגעיל דהוי מפסיד קדשים וע' רש"י חולין ב' ע"ב דבקדשים אסור להפסיד כמו בתרומה וכ"ה ברש"י גיטין ס"א אבל אחר שנעשה נותר ונאסר שוב כיון דהולך לאיבוד וא"א לאכלו שרי להגעיל ועתוס' פסחים י"ג ומעתה לפ"ז א"ש קו' מהרמ"ל דהתוס' כ' שפיר דהיכי שמבשל קודם שנעשה נותר כיון דא"א להגעיל א"ז שפיר עדל"ת (וכבר נודע מ"ש הרשב"א שבת כ"ד דהא דאפשר לקיים למחר לא הוי בכלל אפשר לקיים שניהם) ונשאר רק עשה ושוב אין לגזור מב"מ אטו שא"מ ואוקמוה אדאורייתא דבטל ברוב ושרי לבשל, אבל אחר שנעשה נותר כיון דאפשר להגעיל הרי היכי דאפשר לקיים שניהם אין עדל"ת ושוב איכא ג"כ ל"ת ושוב גזרי' מב"מ אטו שא"מ ולא בטל ברוב מדרבנן עכ"פ ולכן צריך להגעיל מלבד מו"ש דהוי גזירת מלך ומיושב הש"ס דע"ז הנ"ל ול"ק קו' מהרמ"ל הנ"ל

ומעתה מיושב היטב קו' הישוי"ע הנ"ל דכבר נודע דהיכי דאפשר להפריד האיסור ל"א חנ"נ וכמ"ש בסי' צ"ח וע' מש"ז רס"י צ"ב שחקר דבדשיל"מ כיון שיש לו היתר אח"כ ל"ש לומר חנ"נ ובאמת נעלם ממנו דברי הר"ן סופכ"ה, אבל היכי שיש לו עכשיו היתר כמו שהוא לפנינו לכ"ע ל"ש לומר חנ"נ, וא"כ הרי עיקר טעמא דבעינן הגעלה הוא משום דאפשר לקיים שניהם ע"י הגעלה ואי נימא דחנ"נ ול"מ ההגעלה כלל שוב לא נצטרך הגעלה כלל ויהי' מותר לגמרי וא"כ איך נוכל לומר בזה חנ"נ ולכן שפיר מהני בזה הגעלה וא"ש ודוק היטב והוא דבר נחמד בס"ד

ומעתה נחזור לעניננו לסוגי' דזבחים הנ"ל, והנה לכאורה יש להקשות בהא דדייק מדאיצטרך אותה למעט תרומה דקק"ל טעונין מו"ש הרי הש"ס מפרש להך ברייתא דקאי לענין אי בישל במקצת אם צריך מו"ש בכל הכלי ודבר זה הוי ספיקא אי מפעפע בכולו או לא (וצ"ל דלפעמים הוי כן ולפעמים אינו כן ולכן א"א לברר הספק) וכבר נודע מ"ש המש"ז א"ח סי' שד"ם דגם להסוברים דסד"א לחומרא מה"ת מ"מ דוקא באיסור לאו אבל באיסור עשה לכ"ע לקולא מדאורייתא א"כ י"ל דבקק"ל דאיכא עשה דאכילת קדשים ודוחה לל"ת ונשאר רק עשה דיקדש ולכן סד"א להקל אבל בתרומה לזר דאיכא ל"ת ומיתה ב"ש להכי סד"א להחמיר, ומזה ראי' לשי' הרמב"ם דכל סד"א להקל מה"ת וגם באיסור כרת ומב"ש כמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"ב חיו"ד בזה, וכבר כ' במק"א דלמאן דחייש למיעוטא ולשי' תוס' נדה ל"ב היא מדאורייתא וכ"ה בכרו"פ סי' ק' דיני ס"ס בקונ' תפי"ש שם וע' ש"ס סופ"ק דמכות דר"ע חייש למיעוטא מה"ת א"כ פשי' דסד"א לחומרא מה"ת א"כ ר"ע לשיטתי' אין ראי' כלל מקרא דאותה למעט קק"ל ומיושב קו' הצ"ק, ודוק

ועוד י"ל באופן אחר דכבר כתבתי דהוי סד"א אי מפעפע בכולו או לא וא"כ מהראוי לאוקמי הכלי בחזקת היתר וע' ישוי"ע סי' צ"ב סק"ט ואמנם ברש"י חולין קל"ד מבואר דבאיסור כרת ומיתה לא מוקמי' בחז"ה כלל בסד"א ועפמ"ג בפתיחה לה' טריפות, והנה הרא"ש שלהי ע"ז הקשה באיסור נותר דהוי רק אחר מעל"ע וכבר נעשה אב"י ונט"ל שרי ותי' דמ"מ הוי גזיה"כ ומ"ע לבער הנותר וא"כ שוב ליכא בזה איסור כרת עכ"פ דנט"ל שרי ולכן י"ל דבקק"ל סד"א להקל ורק גבי חטאת גזיה"כ להחמיר משא"כ בקק"ל אבל בתרומה דאיכא איסור מיתה היכי דמבשל תוך מעל"ע בהכלי ושפיר איצטרך אותה להקל בספק דאל"כ היינו מחמירים, אבל י"ל לפמ"ש הרשב"א הובא בסי' ק"ג ואחרוני' שם דהא דאב"י שרי אף דראוי מ"מ בליעה שבכלי מסתמא איכא רובא בתבשיל רק דטכ"ע בשא"מ אסור ובכה"ג דאב"י אינו טעם שיחול עליו איסור ולא דמי לכלי מדין ע"ש א"כ הכא דהוי מב"מ ולכ"י מב"מ לא בטל כנודע וגם ר"ש בע"כ ס"ל כן למעיין ברע"ב פי"ב דמנחות מ"ד ושם פ"ג מ"ב ובש"ס שם דמוכח כן להדיא וע' תוס' ר"ע שם וד"ז נעלם מבעל מלה"ר אות מ' והא דאמר בירושלמי שהובא בר"ן נדרים דמב"מ בטל היינו משמי' דר' יהושע ולי' לא ס"ל, א"כ שפיר דייק הש"ס אליבי' מדאיצטרך אותה למעט תרומה דקק"ל טעונין מו"ש והוצרך לשנוי דאיצטרך לר"ש