מהרש"ם חלק ה שלו

פג"ה סי' מ"ה בדעת מרדכי כן א"כ כיון דס"ל דגם מקדרה שיש רוטב בתוכו מיקרי בלוע וה"נ לדידן לענין פליטת קדרה למאכל, ויש לדון קצת שזהו דעת הד"מ שהובא בש"ך סי' ס"ו סקי"ג גבי נמצא דם בביצה ששמוה על החמין להצטמק וביאר הש"ך שם דבאינה קלופה הוי הביצה בלוע בתוך הקליפה וא"י בלא רוטב ולכאורה לפעמים הביצה טרם גמר בישולה הויא כרוטב בפנים של הקליפה ושוב יוצא לחוץ לתוך החמין ובע"כ דגם בכה"ג א"י בלא רוטב וי"ל דבזה נחלקו מהרש"ל והד"מ שם יעו"ש ותבין אבל נראה דליתא דעכ"פ הו"ל לאסור כ"ק מן המאכל והרי הרשב"א כ' שם דקליפת הביצה הוי במקום קליפה ובזה תיקשי דלא עדיף קליפת ביצה מכלי שנבלע בה מאכל דפולט כ"ק עכ"פ ובדבר שיש בו רטיבות קצת בכ"נ ולדידן עד ס' ולכן דברי הש"ך צ"ע בזה

אבל בגוף הדין לענ"ד אין נ"מ בחקירת הפרמ"ג הנ"ל דגם בעיקר הדבר שהוציא הש"ך דאף דכלי פולט בלא רוטב טפי ממאכל מ"מ אינו פולט רק כ"ק אף שכל האחרונים נמשכו אחריו והוסיפו להקל גם בשמן נלע"ד ברור להיפוך ואם כי אינני כדאי לחלוק על הש"ך מ"מ האמת יורה דרכו וגם מצאתי תנא דמסייע לי וכמו שיבואר, ולכן צריך אני להאריך וראיות יתנו עדיהן ויצדקו, והנה גוף הסברא תמוה מאד דכיון שהסכימו הפוסקים דכלי פולט גם דבר הבלוע בתוכו משום שאין לה פליטה מגופה איך נימא דלענין כניסת הבליעה לתוך המאכל גרע מאוכל ובפרט אם הבלוע שמן דגבי אוכל מבליע בכולו וגבי כלי אינו מבליע בכולו והיא סברא הפוכה מהיפוך להיפוך ובאמת שגוף הדין דכלי פולט בלא רוטב מצאתי טעמו מבואר ברשב"א חולין ק"ח ב' בהא דלא ניער ולא כיסה מיפלט לא פליט והקשה ע"ז מדין קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ודגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח משום דהוי נ"ט בנ"ט אלמא דפולטת גם בלא רוטב וגם מש"ס שילהי ע"ז וע"ז תי' וז"ל דשאני כלים מאוכלין דכלים אין בליעתן מסתרכת בהן אלא עומדת בתוכן כעין כנוס ובמעט רתיחה יוצאת בליעתן מהן כולן או מקצתן משא"כ באוכלים שהיא נסרכת ומתפשט בתוכן ואינו יוצא בנקל כ"כ הלכך אינו יוצא בלא רוטב ותדע שהרי יש הגעלה לכלים משא"כ לאוכלין וכ"ז לקלות פליטתן של כלים ואפי' כ"ח שאין להם הגעלה מ"מ יש להם תקנה בחזרה כבשונות ולענין יי"נ ע"י הכשר ומילוי משא"כ כ באוכלין מאחר שנאסרו אין להם הכשר עולמית וה"נ אף שהכלים פולטים בליעתן ע"י רותח יבש אין דנים מכלים לאוכלים וע"ש שהקשה מהא דפסחים ע"ד והעלה דחתיכה שנאסרה מחמת בליעת דם אוסרת חתיכה שבצדה אפילו ביבש דדם נקל יותר להפלט דמשרק שריק והניח ד"ז בצ"ע עכת"ד שם, והרי מבואר דהרשב"א יליף לה מדין הגעלה שפולט בכלים וא"כ איך נימא דאינו נבלע רק בכ"ק, וקיל בזה מאוכל, וגם אי נימא דאף דכלי פולט טפי מאוכל היינו לענין בליע שבתוך המאכל דא"י בלא רוטב ומכלי יוצא אבל לענין שיבליע בהמאכל של היתר יותר מכ"ק א"י להבליע ואיננו קל בזה מאוכל שי"ב בלוע דהתם אינו מפליט כלום יהא דבמאכל שאסור בעצמו אוסר מאכל שבצדו יותר היינו משום דגוף המאכל אסור כולו ולא מחמת בלוע שבתוכו משא"כ בכלי גוף הכלי אינו אסור רק מחמת שי"ב בליעה של איסור הנה גם בזה לא יונח דהא מקור דברי הש"ך נלמדו מדברי הרשב"א שהובא בב"י סי' ס"ט ובש"ך שם סקס"ד ובסי' צ"ד סקל"ב שכ' דרותח נגוב בקערה אינו נאסר רק כ"ק ומזה למד הש"ך דכלי אינו מפליט יותר מכ"ק והרי גבי בלוע של דם כתב הרשב"א דגם במאכל יוצא בלוע בלא רוטב דדם נקל להפליט דמשריק שריק א"כ כיון דגם ממאכל יוצא בלא רוטב שוב תיקשי מהא דכ' הרשב"א שבסי' ס"ט לענין קערה שמלח בה בשר דגם להראב"ד דהקערה רותחת אפ"ה אינה אוסרת דבר נגוב שבתוכה רק כ"ק ואם יש"ב רטיבות קצת כ"נ הרי כלי מפליט יותר הבלוע שבתוכו ממאכל שי"ב בלוע וכיון דמאכל מפליט דם הבלוע לחם שבצדו בכ"נ איך נימא דבכלי אינו אסור רק כ"ק

אבל באמת מצאתי ברשב"א חולין קי"א ב' בד"ה קערה ש שמלח בה בשר שכ' וז"ל כ' הראב"ד דבין מנוקבת כו' קאמר שאסור לאכול בה רותח ואיכא מ"ד דדוקא בשאינה מנוקבת כו' והרמב"ן כ' דנ"ל כהראב"ד משום דלא עדיפא קערה מחתיכת נבילה דאמרי' טהור מליח וטמא טפל מותר וזה ההכרע שלא כדברי הראב"ד ז"ל שהוא ז"ל סובר דקערה שמלח בה בשר כרותח היא לעולם וכמ"ש ולא דמי לטהור מליח וטמא תפל אלא לשניהם מלוחים ע"ד שכ' הרב ז"ל שאם נתן בה רותח שצריך ליטול את מקומו כדין חם לתוך חם כמו שאנו עתידים לכתוב משמו כו' ואע"ג דדם משריק שריק אפ"ה קערה מנוקבת נאסרת ואוסרת משום דהו"ל כטמא מליח וטהור תפל דאסור דכיון דלא טריד למיפלט בלע לכ"ע וה"נ אמרי' לענין דם וכענין דגים ועופות שמלחן זע"ז וכו' עכ"ל, ואח"ז העתיק דברי הראב"ד דאם נתן בה רותח נגוב שא"צ אלא כ"ק דאע"ג דשניהם רותחים כיון דרותח נגוב וקערה נגובה הוי כסיכה דמשהו עבדי לה ובקליפה סגי אבל אם אותו רותח דבר שי"ב רטיבות קצת כעין בשר רותח שא"א לו בלא רוטב קצת צריך שיטול מקום מגעו וכהא דנטף מרוטבו על החרס כו' ע"ש ומבואר דהרשב"א מדמה דין קערה לחם לתוך חם והא דברותח נגוב סגי בקליפה היינו משום דס"ל דגם בחם לתוך חם בנגובים לגמרי סגי בכ"ק דדמיא לסיכה בעלמא ותדע שהרי הב"י סי' ק"ה הביא בשם הרשב"א גופי' שהביא דעת הסוברים דבצלי אינו אוסר רק כ"ק וי"א א דבעי כ"נ והכריע הרשב"א להחמיר בדאורייתא בכ"נ ובדרבנן להקל בכ"ק והרי דם שמלחו דרבנן לשי' הרשב"א גופי' וע' בב"י ופר"ח סי' ס"ט, וע' ברשב"א שם ד"ה צונן כו' שהאריך בדין סכין שחתך בו רותח דאיכא מ"ד דבקליפה סגי ודעת הראב"ד דבעי נטילה ומדמי לה לדין צונן שחתכו בסכין דמשמע דבעי כ"נ כנטף מרוטבו על החרס דבעי כ"נ והיינו משום דשמנונותו מדובק ע"פ וכמ"ש הרשב"א שם בתחלה ע"ש ועכ"פ מבואר דהראב"ד מדמי לה לדין חם לתוך חם וסובר דבנגוב לגמרי סגי בקליפה ולא נזכר שום חילוק בזה בין כלי לאוכל ואיך יעלה על הדעת לומר דכלי שפולט טפי מאוכל לא יבליע במאכל כמו אוכל.