מהרש"ם חלק ה שלד

וק' הא אינו אומר עתה כי רק מחצה ודלמא גם יותר ובע"כ כמ"ש ודו"ק אבל י"ל שא"ה דפוחת אח"כ ממה שאמר קודם גם י"ל דמ"מ מיקרי עכ"פ מרע לדיבורי' אף שאינו עוקר ממש, גם מה שנסתפק אי כל זמן שלא כתבו הפסק יכולים לשנות גם בזה הדבר פשוט דכיון שאמרו הפשרה אין יכולים לחזור ולשנות אם אין הלשון סובל ודברי הרשב"א שהובא ברמ"א סוס"י כ"ג אין להם ענין דהתם לא מיירי בסותר לגמרי וגם שא"ה שקבלוהו לזמן אזי בכל משך הזמן בידו לומר דעתו משא"כ בפשר סתם וע' בברכ"י סי' י"ב ס"ק כ' בשם תשו' מהר"י קשטרו דכיון שכבר אמרו הפשרה בפני בע"ד א"י לחזור ולשנות יעו"ש, וע' בתשו' שער אפרים סוס"י ק"ב דמשמע קצת להיפוך אבל המעיין ימצא דאין סתירה כלל (אגב ארשום בדין פסקו בסתם דמשמע לעולם ואח"ז פי' דבריהם על איזו זמן קצוב נראה דל"ה סתירה כדמוכח מהתוס' שבועות כ"ג ד"ה דלמא ע"ש ותבין) אך דבנ"ד כפי דברי העד ב' שלא הוסכם עדיין הפסק מהנבררים רק אחר שקפץ זה והגיד הפסק היו כולם כמסכימים בשתיקתם הרי גם בבע"ד היכי דשתק יכול לחזור ולטעון וכמ"ש הש"ך סוס"י פ' לדחות דברי רמ"א בזה וכ"ש בפשרנים ודוקא היכי דהוסכם הדבר ביניהם והגדול שבהם אומר בשליחותם הוי כהגידו הפס"ד משא"כ בנ"ד וא"כ יכולים לחזור ולומר הפס"ד בענין אחר, אך שלא הוזכר דבר זה רק בדברי בורר הב' אבל הראשון לא העיד ע"ז ומה שאמר הראשון שטעה וסבור שראובן כבר מוחזק הנה העד הב' לא אמר טעם זה, אך דאפשר לקיים דברי שניהם שב' הטעמים הם אמת ובפרט דהא אפשר לחזור ולדרוש מן העדים בזה אם אינם מכחישים זא"ז ואם אולי לא באו הדברים בביאור במכתבם ועכ"פ אם שניהם העידו שלא הי' פסק ראשון בהסכמה בהמו"מ שביניהם ורק ששתקו אח"כ נלע"ד דיכולים לחזור ולומר הפס"ד כפי שאמרו באחרונה וגם הראשון שאמר כבר דעתו הדבר פשוט דאף דבפשרה לא אזלי' בסתם בתר רוב מ"מ עכ"פ יכול לחזור ולבטל דעתו כיון שדבריו הראשונים נתבטלו, ע"כ נלע"ד דבאופן זה הי' בידם לחזור ולומר כדבריהם האחרונים, ואף די"ל דלא דמי להא דסוס"י פ' דהתם כשחוזר וטוען אומר כי לא שתק מתחלה דרך הודאה אבל בנ"ד הרי הם מודים שהיו כמסכימים וגם אין להביא ראי' מדברי מהרי"ק שורש קנ"ה שכ' דל"א שתיקה כהודאה בחזר וצווח אח"כ רק ביש צד זכות ג"כ לשותק אף שיש חובה ג"כ וע' בנה"מ סי' רצ"א סק"ה דדוקא בהודה לפני ב"ד מהני גם לחובה משא"כ בעלמא בעינן ג"כ צד זכות בדבר והי' מקום לומר דבנ"ד בפשרנים שאין להם צד זכות והם עצמם דייני' א"כ אין שתיקתם כהודאה ואי משום דאומרים בעצמם שהיו כמסכימים הרי הפה שאסור כו' והם אומרים שהי' כונתם חוץ מאה ר"כ מן החטים, אך י"ל דבדייני' הוי ג"כ בסתם שתיקה כמסכים שכן המנהג ע"פ הש"ע בגדול שבדיינים אומר כו', אבל מ"מ בכה"ג שעכ"פ אומרים אמתלא לשתיקתם הרי כ' הש"ך סי' פ"א בשם מהר"ם מרקנטי דל"ש שתכ"ה וגם כבר הבאתי מהש"ך סי' ל"ט דבדיינים ל"ש חוזר ומגיד ובכה"ג דהי' רק שתיקה לכ"ע י"ל כן

ומ"ש לתמוה ע"ד תשו' הרמב"ן שהובא בב"י יו"ד סוס"י ק"י כבר כ' הב"מ סוס"י ק"י בתשו' שאלה דק' ליסא שא"א לעמוד על תוכן הכונה בזה וע' בבינ"א שער הקבוע סי' י"ב מ"ש בביאר דברינו ואין לעמוד כעת על דבריו וכיון שכבר נתחבטו בו רבים אין זמן להאריך בזה

סי' ע"ד

להרב המופלג מו"ה אברהם יצחק ביק נ"י אבד"ק סוכסטוב

מכתבו הגיעני וע"ד אשר הציע לפני עסק ביש שאירע בקהלתו בקצב א' ושמו ישעי' שפער פיו לנגדו (בשעת הכרזת תקנת העיר הנהוגים שם כמה שנים) בחירופים וגדופים וגם עבר על התקנה ולכן גזר רו"מ בצירוף מנהיגי הקהלה לאסור את הקצב ההוא ואיזו אנשים שלא הי' באסיפה פרצו הגדר וקונים אצלו בשר ורו"מ כתב שהוא מכוער במעשיו וגם העיד א' שקנה הקצב הנ"ל עגל בן ג"י והאכיל הבשר לישראלים וכת"ר העיר מפלוגתת הפוסקים בסי' קי"ט אי לוקחין בשר ממי שאינו מוחזק בכשרות, והנה בדבר זה לא הוצרך לעדות כיעור במעשיו דכיון שהעיז פניו בדברי חוצפא נגד רו"מ שהוא מרא דאתרא זהו גופי' הוכחה שהוא רשע גמור וכדמוכח בש"ס דב"מ דפ"ג גבי עובדא דראב"ש שפגע בו האי כובס וא"ל חומץ בן יין ואמר ר"א מדחציף כ"ה ש"מ רשיעא הוא וא"ל תפסוהו להריגה ומבואר בתשו' הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' שפ"ח דמדינא עשה מה שעשה והא דשלח לי' ריב"ל חומץ בן יין היינו ממדת חסידות בעלמא ע"ש (וע' תיו"ט סופ"ד דתענית שהעתיק מאמר חז"ל מדחציף כ"ה ש"מ ממזר הוא וגם ביפ"ת על המדרש איכה בפסוק רבתי בגוים העתיק כן אבל לא נמצא בש"ס רק כפי שכתבתי) וא"כ מוכח דע"י החציפות גופי' נשמע שהוא רשע גמור וה"נ בנ"ד ובזה י"ל דברי הרמב"ם פ"א משחיטה שפסק דטבח שלא הראה סכינו לחכם מנדין אותו מחשש שישחוט בסכין פגום ותמהו כולם דהא בש"ס מבואר טעמא משום כבודו של חכם ולפמ"ש י"ל דהא באמת ע"א נאמן באיסורים וכבר כ' המרדכי דגם בשחיטה דאתחזיק איסורא מ"מ עא"נ משום דהוי בידו או משום דמוחזק בכשרות אבל כיון דתקנו חז"ל להראות סכינו לחכם מפני כבודו ואם עבר ע"ז מדחציף כ"ה ש"מ דרשיעא הוא ושוב אינו מוחזק בכשרות וחיישי' לסכין פגום ודברי רמב"ם ודברי הש"ס משולבים וכה"ג מצינו בש"ס דבכורות ל"ו ע"ב דכיון דעל כבודו דחכם לא עבר איסורא לא עביד הרי דזה תלוי בזה אבל י"ל דהתם משום דאיסור חמור מכבוד חכם וקצרתי, אך המעיין בב"י וש"ך יו"ד סי' קי"ט ימצא דדוקא החשיד באיסור אכילה חמור חשיד על איסור קל ממנו אבל באיסורים אחרים לא וגם בפר"ח שם ותב"ש סי' ב' הביאו מתשו' מהרי"ל שכתב להדיא דהמבזה ת"ח וכדומה שחיטתו כשרה ובע"כ מטעם הנ"ל, אבל בנ"ד הדבר פשוט דיש ביד רו"מ לגזור שלא יקנו אצלו בשר וכדין המבואר ביו"ד סי' של"ד וגם מכח תקנת העיר שתיקן בצירוף המנהיגים הדבר מוטל גם על אותם