מהרש"ם חלק ה שלג

דגם בבכור הוי כהן המע"ה אבל בזה י"ל דדוקא היכי דהוי ספק אי איכא חיוב בבכור כלל משא"כ בנ"ד שהוא חייב בבירור רק דהספק מי הוא הכהן גם מ"ש רו"מ דבמכירי כהונה הוי ממון שיל"ת כמ"ש הט"ז סי' שכ"ו סק"ב דהוי כאתי לידי' הנה בודאי אם נותן לו באמת אח"כ הוי כאתי לידי' מעיקרא וכדאיתא כה"ג בשבת דף קמ"ח ע"ב כיון דרגיל אצלו כמאן דאימנו בי' מעיקרא דמי ע"ש ובש"ס דחולין קל"ג ע"א האי כהנא דאית לי' צ"מ בשבבותי' ודחיקא לי' מילתא ליזכו לי' מתנתא ואע"ג דלא אתי לידי' במכירי כהונה ולוי' והיינו ג"כ היכי דאתי לידי' לבסוף איגלאי למפרע והא דכ' התוס' בבכורות ל"ה ריש ע"ב דהא דלעיל י"ח אמרי' בחצר בעה"ב ורועה כהן דלר"ט אקנוי אקני לי' מקום בחצירו היינו במכירי כהונה ומוכח דגם לענין ספק בכור לחייבו ליתן לכהן מהני זכות דמכירי כהונה או שהוא אוהבו ורגיל אצלו היינו לר"ט דס"ל דמקני לי' מקום בחצרו מעיקרא ושוב אין בידו לחזור אבל לר"ע דסובר דבמקום פסידא לא מקני והמע"ה א"כ גם במכירי כהונה אין הכהן מוחזק, וכן הא דכ' התוס' בב"מ ו' ע"ב בהא דת"כ אין מוציאין מידו והקשו דאמאי אין מוציאין הלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ותי' דמיירי במכירי כהונה ע"ש היינו משום דתפסו הכהן כבר ועקצה"ח סי' רע"ח סקט"ו מ"ש ע"ד תשו' מהרי"ל בזה וכן בהא דגיטין ל' גבי המלוה את הכהן כו' דמשני דבמכירי כהונה היינו ג"כ בכה"ג שאינו חוזר בו מליתן לו אבל היכי דחוזר בו מליתן לו הרי יכול לחזור בו וא"כ גם בספק אם מחויב ליתן י"ל דל"ה מוחזק והא דכ' התוס' בב"ב קכ"ג ע"ב גבי הא דבכור נוטל פ"ש בזרוע ולחיים וקיבה ופריך הא הוי ראוי ומשני במכירי כהונה וכ' התוס' דבכל דוכתי עביד מ"כ מוחזק משום דאף דאם רצה יכול לחזור בו מ"מ כל כמה דלא הדר הוי כמוחזק ע"ש היינו לענין שלא יהא ראוי אבל מ"מ אינו מוחזק ממש והוי מוציא מיד בעה"ב המוחזק היכי דהוי ספק אם מחויב ליתן לו וכדמוכח מהא דבכורות י"ח הנ"ל, ובעיקר הדין כבר כתבתי דכבר הוחזקו כהני זה"ז בפדיון בכור אדם ובכור בהמה וחלילה להוציאם מחזקתם ולבטל המצוה וע"ז נאמר ושחתם ברית הלוי כו'

סי' ע"ג

לכבוד הרבנים המופלגים בתורה הד חו"ה מו"ה צבי רוזינצווייג נ"י וה"ה מו"ה יוסף יאפיטער נ"י מזאלישטשיק

מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם ברו"ש שהיו שותפין וחלקו והיו כמה סכסוכים ביניהם וקבלו עליהם בקגא"ס לפשר ד' אנשים בזבל"א וזבל"א וטען ר' כמה טו"ת על ש' ובתוך הטענות הי' טענה א' היות ש' לקח לחלקו מאה ק' חטים ובשעת חלוקה היו ביוקר ואח"ז נפל השער ורצה ראובן שישלם כפי שעת חלוקה וש' רצה לשלם כפי שהוזיל וההפרש עלה ע"ס מאה ר"כ חוץ שאר טו"ת הנ"ל וגם ש' טען נגד ר' איזו טו"ת ויצא הפסק מהם דהיינו א' מבוררי ראובן אמר הפסק שיתן ש' לר' סך שבעים ר"כ והתחילו רו"ש לבוא בחשבון זע"ז ושוב אמר א' מהבוררים בעוד הבע"ד לפניהם כי הסך שבעים הם חוץ הסך מאה בעד החטים וש' צווח שא"ר לקיים רק כפי פסק הראשון כי ע"י שהתרעם ר' על הפס"ד חזרו והוסיפו מאה ר"כ הנ"ל והעידו ב' בוררים שכן הי' כונתם שהסך אד יהיו חוץ מאה הנ"ל וא' מהם אמר אמתלא מדוע אמר רק ע' משום שהם סברו כי בהסך מאה כבר מוחזק ר' בהם והב' אמר שלא היו מרוצים עדיין שאר הנבררים על הפס"ד והי' עוד סכסוך על ל' ר"כ ובתוך כך קפץ א' ואמר הפסק ומ"מ אחר אמירת הפסק שתקו כמסכימים עכת"ד ד הטענות, ונסתפקו אי יכולים לחזור ולפרש דבריהם כן או דהוי כסותרים דבריהם לגמרי דבכה"ג גם ב' אינם נאמנים ואי יכולי' לחזור כ"ז שלא כתבו הפסק אף שכבר הגידו, והנה לענ"ד הדבר פשוט דהוי כסותרים דבריהם לגמרי וראי' לזה מהא דמבואר בסי' קמ"ו סעי' כ' מחלוקת הר"י והרשב"א בדין אמר בתחלה שהחזיק ג' שנים והביא המערער שטר על ד' שנים וחזר וטען המחזיק שהחזיק בו ז' שנים והביא עדים ע"ז ופסק הר"י דאינו חוזר וטוען דכיון שאמר בתחלה ג' שנים הוי כהודה דדוקא ג' ולא יותר ולכן אפי' הביא עדים ל"מ כלל דהוי הודאת בע"ד ודעת הרשב"א דיכול לחזור ולטעון דג' שנים הוי סתם שני חזקה ואפי' ביותר ולכן לא מיקרי חוזר וטוען ע"ש וא"כ מבואר מזה דדוקא התם דג' שנים סתם הוי שני חזקה בזה נחלק הרשב"א אבל בנ"ד לכ"ע הוי חוזרי' וסותרים דבריהם הראשונים וא"כ אין נאמנין לחזור ולהגיד, ואף דהש"ך סי' ל"ט סק"ל כ' דדיינים חוזרים ומגידים הנה מלבד דבתשו' פני משה ח"ב סי' ק"ז כ' דדיינים דמו לעדים וע' בברכ"י סי' כ"ג שלא הביא דברי הש"ך וע' בשע"מ סי' ק"ט שנעלם ממנו ג"כ דברי הש"ך אבל גם בלא"ה בפשרה אין יכולין לשנות הפשרה היכי דסותר לגמרי דבריהם הראשונים אם אינו סובל כלל פירוש זה וה"נ בזה, ואף דהתוס' ביבמות דף ז' ע"ב כתבו דהיכי דמוסיף לא מיקרי סותר וע' בתוס' יומא מ' אבל אחר המחילה אלף פעמים ונשיקת רגלים מרבותינו בעלי התוס' נעלם מהם דברי הירושלמי פ"ה דפסחים הל' ב' דמפורש להיפך וע' בשי"ק ומרה"פ וצי"ר שם וע' בתוס' זבחים מ"ט ובצ"ק שם, ויש להעיר מהש"ס דסוטה ט"ז ע"א כי קחשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספות היא ומוכח דהוספה ל"ה עקירה וע' בלח"מ פ"ב דברכות הל' ח' לענין ברכת הטוב והמטיב ודייק האמת דלשי' הטור הוספה מיקרי עקירה לפי תי' א' אבל לתי' ב' אינו כן וצ"ע שלא הביא מהש"ס דסוטה הנ"ל וגם מגמ' דזבחים ל"ד ע"א בהא דא"ל רבו הבא לי חטים והביא לו חטים ושעורים שאינו כמעביר על דבריו אלא כמוסיף על דבריו מוכח כן, אבל מכ"ז אין ענין לכאן דשא"ה דמוסיף דבר אחר ואינו עיקר אבל כשאומר מספר ידוע כיון שאמר מתחלה מספר קטן אם חוזר ואומר מספר גדול הוי סותר לגמרי דבריו הראשונים וכמו שהוכחתי מהא דחו"מ סי' קמ"ו הנ"ל ואין זה דומה להא דיש בכלל מאתיים מנה כמובן וע"ע ראי' בש"ס דב"מ ה' ע"ב ונימא שבועה שחצי' שלי מרע לדיבוריי' קמא שאמר כולה שלי