מהרש"ם חלק ה שלא

כל דבריו אינם נראים בזה דאדרבא לענין דין ממון בודאי מהני אודייתא וא"כ אם אינו מרויח א"צ ליתן לו כלום גם בלא רבית וכבר הארכתי בזה בתשו' לק' בוברקא ולק' טשארטקוב במ"ש התב"ש דהערמה בדאורייתא אסור ואני הבאתי דברי תשו' מיימוני לס' קנין סי' ט"ז דמוכח כהתב"ש והעליתי ליישב קושיות האחרונים עליו ותו"ד דהיכי דהוי הערמה מוכחת בודאי אסור רק אם אין הערמה מוכחת יש להתיר גם בדאורייתא והוכחתי כן מסוגי' דבכורות ל"א ע"ב בהא דמבליעו בעורו וחלבו וביארתי בזה הסוגי' שם והבאתי מש"ס דעירובין כ"ז ועוד מכמה מקומות וגם הא דנהיגין לעשות ה"ע לענין רבית דאורייתא היינו ג"כ לפי שאינו ערמה כיון דאם אינו מרויח ורוצה לישבע אינו משלם כלום, ועכ"פ לענין דין ממון בודאי מהני הודאתו ודייני' לי' כדין עיסקא שבזמן הש"ס שוב מצאתי בס' עצ"ל יו"ד קע"ז סעי' ל"ו בשם ת' הה"כ מפורש דגם בעיסקא דידן דינו בכל דבר כעיסקא שבזמן הש"ס והוי ברשותו דמרי' ולא ניתן להוציאה ע"ש, אך לכאורה יש לדון בזה לפמ"ש בקצה"ח סי' מ' וסי' קצ"ד דאודייתא בעי עדים דוקא א"כ עיסקא שעושין בזמנינו בלא עדים כלל ל"מ ההודאה כלל ואף דהנה"מ שם חולק עליו כבר חזר וקיים דבריו במש"נ שם וגם בגי"ת ח"א שער מ"ג בסופו מבואר ככל דברי הקצה"ח בזה וכמ"ש בשו"ת שו"מ ח"ג סי' ק"ל אבל מ"ש שם מדברי הרשב"א שהובא בב"י ח"מ סי' רנ"ב דמבואר שיהי' דוקא בפני עדים נראה די"ל דתליא אי אודייתא מהני בתורת קנין או רק בתורת הודאה וכבר נחלקו בזה בשו"ת פני משה ח"א סי' ס"ד עם בעל בני יעקב וכמו שהעתיק דבריהם הברכ"י חו"מ סי' מ' שם באריכות והוכיח שם מדברי תוס' וריטב"א דהוי קנין גמור ולכן א"צ עדים אבל בדברי הרשב"א שם מבואר דסובר דל"ה קנין רק הודאה בעלמא ולכן בעינן עדים, אבל גם אי נימא דבעי עדים שיהי' הודאה גמורה מ"מ לפי המבואר בסימן פ"א סי"ז דגם בנתן לו כת"י הוי הודאה גמורה א"כ גם בעיסקא שבזה"ז שנותן לו ה"ע שפיר מהני בתורת הודאה רק לענין קדומה במקום שטרות תליא במ"ש הש"ך חו"מ סי' מ"ג סק"ח ובקצה"ח סי' ס"ט אי מהני כת"י נגד שטר יעו"ש ותבין, אבל אם עשה עמי עיסקא בע"פ כיון דהודאה בלא עדים לא מהני יש לדון דכיון דהוי הערמה ל"מ ההיתר כלל, אבל יש לצדד דבנ"ד לא דמי כלל להודאה בשקר דכיון דהוא לוקח המעות ומתנה עמו בתורת עיסקא אין כאן הודאה בשקר כלל דדברים שבלב לא הוי דברים ואף דהוי הערמה מ"מ גמר ומתחייב להנצל מאיסור רבית ואנן סהדי בזה וכעין מ"ש התוס' בב"מ ל' ובשבת י"ח גבי גיגית דמפקר לה

מ"ש ליישב דברי נה"מ סי' קפ"ב ממה שהשגתי עליו בחיבורי סוס"י קפ"ח וכ' דהנה"מ מיירי רק היכי דעשו המוכר ולוקח כל ההשוואה ביניהם בעצמם רק ששלח לו המעות ע"י העכו"ם ובזה י"ל דאין חולק עליו לפענ"ד כיון דאין הכסף קונה רק בכונת קנין ובלאו הכסף ל"מ הפיסוק דמים כלל א"כ אף אי בעלמא מהני כונת משלח בצירוף מעשה שליח ועקצה"ח סי' רה"ע היינו היכי דהשליח הוי כיד משלח אבל בעכו"ם דאין שליחות לעכו"ם לכ"ע ל"מ כונת משלח ולכן בע"כ בעינן כונת שליח וכיון דאשל"ע אמאי יועיל בזה יותר מבשאר קנינים וההשואה אין מעלה ומוריד כלל בזה ויותר אין פנאי להאריך, ואחר הימים נשאלתי מח"א מק' פאטיק אי בעיסקא בזה"ז שייך דין פועל חוזר כיון דהוי רק להפקיע איסור והראיתי לו ד' עצ"ל סי' קע"ז סל"ו שהביא בשם הג' מ' אביגדור לחלק כן וע"ש מ"ש ע"ז באורך

סי' ע"ב

להרב המופלג בתורה מו"ה שלמה מאיר הלוי מאזיר מק' יאגליניצא דומ"ץ דשם

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין בכור שנפל בו מום והתירוהו אם מחויבין ליתן לכהן בזמן הזה שאין לכהנים יחוס ברור והרב דקהלתכם הורה דכיון דביורה דעה סימן שכ"ג מבואר באחרונים דבזה"ז אין ליתן החלה לכהן ובמג"א סי' ר"א כ' דאין נוהגין ליתן קדומה בכל הדברים וכ' דאפשר משום שאין בקיאין ביחוס ועמג"א סי' תנ"ז וה"נ בזה א"צ ליתן לכהן כלל ורו"מ תמה דא"כ מדוע לא כ"כ הפוסקים לענין בכור וגם הרי פודין בכור אדם ונותנין לכהן והביא בשם הספ"י שהעיר בזה מדוע בפה"ב נותנים לכהן ומברכין ולא בחלה וגם הקשה הא אה"ב אחה"ר וא"כ אף אי נימא דרובן פשרים אמאי חייב בפה"ב ותי' דבפה"ב אין הרוב נגד חז"מ דאין חזקה לבעה"ב כיון דב"כ וב"כ צריך הוא לשלם עכ"פ וכמ"ש הש"ך בח"מ בסי' צ"א כה"ג גבי חנוני ע"פ ובכ"ז לא ביאר מדוע בחלה אין נותני' לכהן ורו"מ כ' די"ל דהוי מיעוטא דל"ש ובכה"ג אזלי' בתר רוב גם בממון דהא עיקר טעמא דאין הולכין בממון אחה"ר משום דסמוך מיעוטא לחזקה וכבר כ' הרא"ש בפ"ק דחולין וכמה דוכתי דבמיעוטא דמיעוטא ל"א סמוך מיעוטא לחזקה וגם איכא חז"כ לאמותיהן ואיכא רובא וחזקה ומבואר בתוס' בכורות כ' דברו"ח מחויב ליתן לכהן אי ליכא רוב אחר כנגדו ובבכור ב"ט לפמ"ש הט"ז סי' שכ"א דטעמא דאין מברכין על בכור ב"ט משום דאינו נותן כלום דהוי כנולד בביתו של כהן א"כ הוי הכהן מוחזק נגד בע"ב והא דבחלה אין נותני' היינו משום דהוי הפסד מועט וכעין מ"ש תוס' בכורות ט' וזהו החילוק בין פסח לכל ימה"ש דבפסח מרובי' החלות כמ"ש המג"א סי' תנ"ז עכת"ד, והנה גוף הדין מבואר בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט דגם בזה"ז דהוי רק כהני חזקה מ"מ בכור בהמה חייב ליתן לכהן ול"א המע"ה כמו בספק בכור דסמכי' אחזקה ומלתא דפשיטא הוא כמו בכור אדם שפודין אצל כהן והמהרי"ט הוכיח מזה דגם בעלמא סמכי' אחזקה לגבי כהנים והוכיח ממעשים בכל יום שהרי אנו רואים שלכל קדשי הגבול אנו מחזיקי' אותם לכהני' כגון לתו"מ ולבכור אדם ובכור בהמה יעו"ש ומבואר דבבכור הוא דבר פשוט וכמו בבכור אדם, ואמנם מ"ש רו"מ דטעמא משום דאיכא רוח ובכה"ג מוציאין גם ממון הנה הדבר מבואר בגו"ר כלל ל"ט וגם הפ"י בכתובות בקו"א סי' נ"א להש"ס דף ט"ז העלה כן וע' בבעה"מ שם ג"כ בזה וע' בר"ן פ"ק דכתובות בסוגי' דפ"פ בשם הרא"ה ובפ"י שם דף י' דמבואר