מהרש"ם חלק ה שכו

דהא עדיפא מדין עור שע"ג הבשר ונפחוהו להחזירוהו דהכא לא נפרד מעולם עדיין ומונחים זה בזה ולא נכנס מעולם האויר בינתים י"ל דלכ"ע מהני מליחת הטרפש גם לגבי הלב, ועי' פיהמ"ש להר"מ פ"ב דעוקצים מ"ה ותוי"ט שם לענין קליפת אגוזים כ"ז שמחובר באוכל הוי חיבור אבל אם כבר יצא פ"א והוחזר אינו חיבור וע"ש מ"ו לענין קליפת ביצה ועצמות דהוו שומר והוי חיבור וה"נ יש לחלק בנ"ד והבן ואם כי י"ל דשא"ה דמחובר בטבע משא"כ הכא אבל עכ"פ בזה יש לקיים דברי הג' רי"ע במג"ע שכ' בדין אותם שמפרידין העור מהבשר בניפוח דאפי' חזר וחברן אסור דיעבד כיון שכבר נפרד פ"א ודלא כבה"י ומנ"י ע"ש ולהנ"ל ל א"ש ודלא כהסלת למנחה ואמנם מחמת חוטי הלב שהי' צריך לנקר ולא ניקרו קודם מליחה א"כ עכ"פ הי' צריך לקלוף סביב החוטים כמ"ש בסוס"י ס"ד וגם במקום שהי' הלב דבוק למעלה צריך לקלוף מעט אבל זהו רק חומרא בעלמא כמ"ש ברמ"א סי' ע"ב אבל סביב החוטים לכאורה מדינא הי' צריך קליפה ואם לא קלפו צריך ס' נגד מקום הקליפה אבל כפי הנראה יש ס' נגד הקליפה הנ"ל, וגם מבואר בש"ך סי' ס"ה סק"ה ה דאם עבר ובשלו בלא קליפה שרי דגם קליפה זו הוי רק חומרא בעלמא דמדינא ככ"פ ע"ש, ולכן לפענ"ד אם כי בודאי אין להקל לכתחלה והי' מהראוי למלוח הלב שנית אבל בדיעבד לענין הכלים אין להחמיר אחר מעל"ע כיון דהדעת נוטה יותר להקל מדינא גם לענין הלב וכמ"ש, ועס"י ק"ז ס"א בהג"ה לחלק בין התבשיל ובין הכלים וע' בתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' ק"ס ונו"ב מ"ת חיו"ד סי' קכ"א בזה, אבל היינו בספק בגוף המעשה משא"כ בנ"ד אבל כיון דמעיקר הדין נראה להקל גם לענין הלב עכ"פ אין לאסור הכלים, כנלפע"ד

ובדבר מה שפלפל בסוגי' דתמורה ל' והקשה בהא דכ' התוס' שם דהא דפריך ניפוך חדא להדי כלבא היינו רק למ"ד יש ברירה אבל למ"ד אין ברירה לק"מ וע"ז הקשה דהא מדאורייתא בטל חד ברובא רק מדרבנן ל"ב ובדרבנן י"ב וכבר העיר בזה המבי"ט בס' ק"ס הובא בשעה"מ פ"ג מגירושין ורו"מ רצה ליישב דיש כח לחז"ל להחזיק דבריהם כשל תורה וכמ"ש כה"ג באס"ז ב"מ ו' ע"ב, ודבריו תמוהים דמנ"ל להש"ס להקשות דלמא במקום זה לא עשו דבריהם כשל תורה דאין לדמות תקנות חכמים זל"ז וכמ"ש התוס' בכתובות דף פ"ד ומה שהקשה רו"מ לפי ד' האו"ה דהיכי דנולד האיסור בתערובות גם דברים חשובים בטלי' א"כ ה"נ בזה כבר קדמו בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ע' וגם האריך שם בדברי החו"ד סי' ק"א וגם אני הארכתי בזה בתשו' א' שכתבתי בשנה דאישתקד להרב אבד"ק סטאראזוניץ, וגם מה שהקשה רו"מ בהא דפסחים פ"ט בהא דכולן יצאו לבית השריפה ואמאי אינו בטל ברוב ול"ה חהר"ל כיון דאינו נאכל אלא למנויו כבר קדמו בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ל"ג יעו"ש באורך וגם אני הארכתי בזה בתשו' הנ"ל, ואמנם כל מה שהאריך רו"מ להוכיח דהתוס' לא ס"ל כהמרדכי ואו"ה וסמ"ק בדין לא נודע עד אחר התערובות לא חדית הוא לי דהא המג"א סי' שי"ח הוכיח מתוס' ב"ק ס"ט דלא ס"ל כהאו"ה וסמ"ק הנ"ל וגם הכר"ו סי' ק"ב הוכיח מהתוס' מעילה כ"א היפוך דברי מרדכי וסמ"ק הנ"ל ואם כי הארכתי בתשו' הנ"ל בדברי פלפול ליישב כל הנ"ל בכמה אופנים אבל האמת יורה דרכו וגם גוף דבריו שחידש לומר דאדרבא למ"ד יש ברירה כיון דאפשר להפריד האיסור ל"מ ביטול אבל למ"ד א"ב מהני ביטול הוא דבר נכון אבל כבר קדמו בשו"ת תוע"ר בהשמטות לחיו"ד שבסופו וע' בחי' רע"א יו"ד סוס"י ט"ז ג"כ בזה, ולפמ"ש הצל"ח ביצה ל"ז דהיכי דבחיי' אסור משום אמ"ה דמי להיכי דלא הי' ההיתר בעין וגם המרדכי מודה דמהני ביטול א"ש גם בנ"ד יעו"ש בצל"ח ח ותבין וכעין סברת הצל"ח ימצא ברש"י בכורות דף י' גבי שוהנ"ס וע"ע דלא הו"ל שעה"כ כיון דמקודם הי' איסור משום אמ"ה וע' ברש"י מנחות ק"א ע"ב ג"כ בזה וגם בתוס' חולין ק"כ מבואר כה"ג. ג

סי' ע'

עוד להרב הנ"ל

ע"ד שאלתו בדין א' שנולד לו בן בכור וביום כ"ו ללידתו נחלה ר"ל וביום ל"ד נפטר והאב לא פדה אותו יען שהי' גוסס ביום ל' וח"א דגוסס כחי לכל דבריו כמ"ש במס' שמחות ויו"ד סי' של"ט וגם אם הי' כבר גוסס ביום ל' איך יכול לחיות עד ל"ד יום דהא ברמ"א סי' של"ט מבואר דגוסס א"י לחיות יותר מג' ימים (וע' פסחים ע' שהי' נשיא גוסס בי"ג ודו"ק) ורו"מ צידד דכיון דרוב גוססים למיתה והרוב מסייע לפטור י"ל דפטור וגם הרי עיקר הילפותא לבכור שמת אחר ל' שחייב בפדיון מבואר בבכורות נ"א דהוא משום דילפינן ערך ערך מערכין וגבי ערכין קי"ל דהגוסס אינו נערך כדאיתא בערכין ו' ורמב"ם פ"א מערכין הי"ג אבל הביא דברי נימוק"י פ"ק דב"ק שכ' להדיא דמריבויא דפדה תפדה ילפי' לרבות גוסס והובא בד"ח ומעיו"ט פ"ח דבכורות אבל מדברי ריטב"א שהביא הפ"י בקידושין פ"ט דריבויא אתיא להא דחייב לפדות א"ע ודלא כמהרש"ל ומהרש"א שם וא"כ שוב לא נשמע דרשת הנימוק"י כלל לרבות גוסס וא"כ כ תליא במחלוקת הראשונים ועוד האריך בזה כמו שיבואר לפנינו בס"ד, והנה בגוף השאלה ע' בהגהות הג' רע"א ז"ל שדיבר מזה והביא בשם היש"ש פ"ק דב"ק שהאריך לפסוק דגוסס חייב בפדיון ע"ש ובזה ימצא כת"ר תשובה למה שהאריך די"ל דדוקא לשי' הרשב"א דטרפה א"ח כלל י"ל דגוסס כיון דמיעוט חי לכן חייב אבל להיש"ש דרק רוב טרפות א"ח א"כ דמי לגוסס ומ"ש גוסס מטרפה ואימא אתי קרא לריבוי טרפה ולא גוסס והרי שלך לפניך דהיש"ש גופי' פסק כן להלכה דגוסס חייב בפדיון, וגם מ"ש רו"מ דהריטב"א חולק דהא יליף מהך ריבויא דין פדיון עצמו במח"כ לא דק דהא דכ' הפ"י דילפינן מריבויא אין הכונה מתיבת פדה רק מריבויא דתיבת תפדה גופי' דכולי' קרא מיותר בפ' קרח דהא כתיב התם ב' פעמים וכה"ג אי' בבכורות דף י' ע"ב ורש"י שם ד"ה תפדה תרי זימני כתיב כו' ע"ש ובאמת שלא נמצא בריטב"א שם דבר מזה אבל מצאתי בתוס' רי"ד שם שכתב וז"ל דכתיב תפדה כו' פי' אפי' למ"ד יש אם למקרא