מהרש"ם חלק ה שכה

בב"מ ס"ז גבי אילונית ואי הוי מפיק לה לאלתר ל"ה נפיק עלה שמא דאישות כדנפיק היכי דלא מגרש לאלתר, ומ"ש לכופו משום ביטול פו"ר אי הוי פשיטא לן דבכה"ג תיקן הגאון שלא לגרש בע"כ דספק איסורא לחומרא מ"מ לא פשיטא לן ואיך נכוף אותו להוליד בני שנואה ואפשר לומר דשרי לגרשה בע"כ או לישא אחרת דבמקום מצוה לא גזרו כמ"ש המרדכי פמ"ח אע"פ שיש קצת לחלוק כו' ואשר כ' דפשיטא להוציא מיד הבעל לכל הפחות הנדוניא דהועלת לי' והבאת ראי' ממ"ש מהר"ם גבי הני דיוציא ויתן כתובה דאע"ג דל"ה דינו לכוף להוציא בלא ראי' ברורה מ"מ כתובתה נוציא ממנו כו' נלע"ד דשא"ה שחייבוהו חכמים ליתן גט וכתובה והרי היא עומדת וצוחת שהיא רוצה ממנו גט כדברי חכמים שחייבוהו בכך ומותר לקרותו עבריינא אם לא יוציא ויתן כתובה כו' ודאי דין הוא שנוציא ממנו הכתובה דפשי' דלענין ממון ישכח ביד חכמים שהרי הפקירן הפקר ואע"ג דלענין איסור א"א החמור אין כח ביד חכמים לכופו מאחר שאינו אלא פושע בעלמא אבל הכא שהיא מעכבת את הגט והוא רוצה ליתן איך נוציא ממנו הכתובה ולא הנדוניא והרי לא נתנה כתובה לגבות מחיים בלא גט ואיך תתפוס ה החבל בב' ראשין להוציא הכתובה ולעכב הגט וגם במורדת לא אשכחן מדינא דגמ' שתוכל להוציא מיד הבעל אפי' בלאותי' קיימים אלא היכי שיוצאה בגט אבל בלא גט לא ודינא דמתיבתא שכ' מהר"ם אינו אלא תקנה שתקנו רבנן סבוראי כדי שלא יצאו בנות ישראל לתרבות רעה והכא ל"ש לומר הכי עכ"ל מהרי"ק שם, ומסוף דברי מהרי"ק הנ"ל יש לפשוט מה שנחלקו הט"ז סי' ע"ז עם השב"י וב"מ שם אם מחויב להחזיר לה קודם הגט נדוניא שלה וממהרי"ק מוכח לחלק בין אם המניעה של הגט מצד הבעל ובין אם המניעה מצדה, ועכ"פ מבואר מדבריו דמה שנודע לו אחר נישואין וישב עמה בשתיקה לא אמרינן דמחל כיון דאינו מפסיד בזה כלל וא"כ לפמ"ש הב"ש דהיכי דלא נודע לו קודם נשואין יוכל לגרש בע"כ א"כ גם בנ"ד יוכל לגרש בע"כ, והנלע"ד כתבתי

סי' ס"ט

לכבוד הרב וכו' מוה"ר נחום אורי' געליס נ"י אבד"ק סלאטווינא

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שאירע בקהלתכם באשה אחת שלקחה ריאה עם הלב והלב הי' תלוי ומונח עוד בתוך הטרפש של הלב ומלחה אותם כן על הטרפש בלא שום קריעה ובלא ניקור והורה למדן א' להכשיר הלב אפי' בלא שום קליפה רק הטרפש צוה להשליך ורו"מ ערער עליו ופסק דצריך לחזור ולמולח את הלב פ"א דהא המש"ז סי' ס"ט סקי"ג הביא דברי השע"א סי' נ"ט בדין תרנגולת שלא נפתחה ונמלחה עם ב"מ ומבואר שם דלאיברים הפנימיים ל"מ מליחת העוף מבחוץ וי"ל דגרע מהא דנפחו העור והחזירוהו וגם בזה דעת הבה"י לאסור וגם להמנ"י בסולת למנחה כלל ט' דין ו' שכ' דאם החזירו העור ונסמך לבשר שרי מ"מ מודה בנ"ד דשא"ה דהוי אבר א' בתולדה משא"כ בנ"ד הוי אבר אחר וגם גרע מהא דמהני מליחת הראש לגבי מוח שבפנים דהתם ממלא כל החלל אבל בנ"ד הרי מבואר בסי' מ' דטרפש הלב אינו סותם משום דלא מיהדיק עכת"ד, והנה גוף הדין דאין המליחה מועיל לאברים שבפנים מבואר בתשו' שע"א שם שנסתפק בזה אבל במש"ז סוס"י ע"א מבואר דאפי' דיעבד וה"מ לא עלתה להם המליחה דל"ה אפי' כנמלח מצד א', וגם מ"ש בשם הבה"י לאסור בנפחו העור וחזרו וסמכוהו להבשר המעיין ימצא דגם הבה"י מתיר בדיעבד רק לכתחלה דעתו לאסור והמנ"י דעתו להתיר גם לכתחלה, ואמנם מ"ש רו"מ דלא דמי למליחת הראש דשא"ה דהוי מיהדיק משא"כ בטרפש הלב לפענ"ד הרי מהני התם מליחה ע"ג העור של הראש והעור לגבי עצם הראש לא הוי מיהדיק כמבואר בשבת דף נ"ז דרך ע"ג קשה לא מיהדק שפיר ומה"ט דעת כמה ראשונים דריאה הסמוכה לדופן אפי' סבוך וסרוך לעצם לא מהני דהוי כקשה ורך דלא מיהדיק שפיר וע' ברא"ש חולין פא"ט ובב"י סי' ל"ט ותב"ש שם וע' בתשו' נו"ב מה"ק חיו"ד סי' ה' במה שצידד לומר דהעור סותם נקב שבעצם הראש ודבריו תמוהים כמ"ש וע' בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ו' באמצע התשו' מ"ש בזה, ועכ"פ מבואר מזה דגם במולח ע"ג עור הרא"ש אע"ג דלא מיהדק שפיר לעצם אפ"ה מהני מליחה גם לגבי מוח שבפנים אף דהוי אבר אחר כיון דמונח תמיד אצל עצם הראש ונוגע בו סביב ולא נפתח מעולם ולא נכנס האויר בינתים וא"כ ה"נ בטרפש הלב כיון דהלב מונח בו תמיד ונוגע בו בכל צדדיו בטבעו ולא נפתח מעולם אף דלגבי סתימה לא מיהדק שפיר מ"מ י"ל דמהני המליחה גם לגבי הלב, והן אמת דלפמ"ש התוי"ט פ"י דכלים מ"ג בהא דשבת נ"ז הנ"ל יש לפקפק בראי' זו אבל מד' תב"ש הנ"ל יש ראי', ועוד יש להביא ראי' מדברי אא"ז הב"י ביו"ד סי' ק"ה שכ' וז"ל שמעתי שהיו נוהגות הנשים כשנמלח חתיכת בשר עם חלב שבו לנקרו ולחזור ולמלוח הבשר ונ"ל שאין טעם לדבר דלמא לא תעלה מליחה ראשונה דאטו החלב שבה מעכבת מלפלוט דמה וסבור הייתי שטעם מי שהורה להם כן שאפשר מפני שע"י שגוררין החלב נמצא שמגלה מקום בבשר שלא יגע בו המלח תחלה ואח"כ ראיתי שטעם זה אין לו שחר דא"כ חתיכה שנמלחה יהא אסור לחתכה לשנים כו' הלכך אין להם על מה שיסמוכו כלל עכ"ל והרי חלב טמא לא מיהדק לגבי הבשר ומה"ט אינו סותם כמבואר בש"ס וטוש"ע וא"כ י"ל דל"מ המליחה לגבי הבשר ולא דמי לחתיכה שנמלחה וחתכה לשנים דשא"ה דהוי חתיכה א' אבל הכא לא מיהדק שפיר והרי לכתחלה לכ"ע צריך מליחה מב' צדדים ואמאי פסק הב"י דגם לכתחלה א"צ למלוח שנית ובע"כ דמ"מ כיון דמונח בטבעו זא"ז ונוגעים זב"ז ולא נכנס האויר בינתים שפיר מהני המליחה גם לגבי הבשר, וה"נ בטרפש הלב עם הלב, ואף די"ל דשא"ה דהחלב עם הבשר הם כאבר א' משא"כ הכא דהטרפש הוא אבר אחר הרי מהא דמליחת הראש מוכח דגם באבר אחר מהני מליחה וחילוקו של רו"מ דבטרפש לא מיהדק יש לו סתירה מדברי הב"י סי' ק"ה הנ"ל, ואדרבא י"ל