מהרש"ם חלק ה שכד

של הט"ג מוציא מידי ודאי של המא"נ יעו"ש ולענד"נ דהיכי דגם לכתחילה כשר גם הט"ג מודה דל"מ ערעור הבעל כלל, שוב מצאתי בשו"ת ארי' דב"ע מהג' מווישניצא ז"ל חא"ע סי' כ"ח שהאריך בנידון כעין זה וצידד להחמיר אבל לא ראה ד' המא"נ כלל וגם התם הי' העובדא ששינה שם א' והב"ד הרגישו וגזרו עליו בחרם להודות וכיחש בפניהם ואחר הגט נודע ששינה שם א' ולכן שפיר י"ל כדבריו אבל בנ"ד י"ל דהביטולי' שבשעת גט מהני גם להגי"ד והבן וקצרתי ואם באנו לחוש מכח מה שאמר קודם הליכתו לב"ד שהוא מגרשה על אופן שיחזור ויקחנה, הנה כבר נודע מחלוקת מהרמ"ל ושאר גאוני' בדין גט שכ"מ כשעמד ורמז בב"ש סי' קמ"ה דאין הלכה כמהרמ"ל וע' בשו"ת ב"ח החדשות סי' צ' צ"א שהאריך בכמה ראיות להוכיח דבזה"ז שמבטלין כל התנאים אין לחוש כלל לזה וע' בשו"ת נודע בשערים מה"ת סי' נ"ד שהאריך מאד בכמה ראיות לזה, ועכ"פ נראה ברור דגם לשי' המחמירי' שם היינו היכי דגילה דעתו בפני הב"ד מסדרי הגט שרוצה דוקא לחזור ולישאנה שהרי התקשר בקנסות וחרמות בזה לקיום הדבר אבל בנ"ד שלא עשה שום התקשרות ולא גי"ד בפני הב"ד כלל מזה לעשות הדבר בתוקף לכ"ע לא מהני ערעורו כלל וכמ"ש בתשו' הרדב"ז ח"א סי' פ"ג דהיכי דאמר תנאי לפני פשרנים ואח"ז הלך לסופר וכתב הגט בסתם אף שלא ביטל התנאים בפירש מ"מ מותרת להנשא דמסתמא חזר בו מהתנאי בשעת גט וגם בח"ב סי' תקצ"ב מבואר כעין עובדא זו וגדולה מזו דאפי' הזכיר התנאי בפני עדי הגט והלכו להם ובאו עדים אחרים ולא הזכיר בפניהם התנאי דמסתמא אחולי אחלי' לתנאי' יעוש"ה וע' בס' פ"ת סי' קמ"ג, וע' בשו"ת שבס' בת עיני סי' א' באורך בענין זה, ומכ"ש בנ"ד שלא אמר הדברים בדרך תנאי גמור ואפי' אם הי' אומר בדרך תנאי הרי הוי תו"מ בדבר א' שהרי כיון שאינו מתירה לעלמא אינו גט כלל ולשי' רוב הפוסקי' בכה"ג אינו תנאי כלל וגם ל"ה תנאי כפול ושאר משה"ת וגם הו"ל לעשות איזו התקשרות בב"ד להבטיח הדבר וכיון שלא עשה כן בע"כ דלא הקפיד ע"ז באמת וכה"ג כ' התוס' ביבמות ס"ה א' ד"ה אי איהי שתקה דכיון דלא חשש לבדוק יפה בסימני איילונית גמר ומגרש בכל גווני יעו"ש ובתוס' ב"ב נ"ד ע"ב ד"ה וישראל כו' דאנן סהדי דלא כוון לקנות בכסף לבד דאל"כ הו"ל להתנות בפירוש אי בעינא בכסף אקני בלא שטר יעוש"ה ובח"י רשב"א גיטין ע"ב דבלא התנה כהלכתו ליכא אומדנא דאדרבא מדלא התנה כהוגן איכא אומדנא להיפוך, ובפרט דביטל כל התנאים בשעת גט אפי' את"ל שהיו דבריו מקודם דרך קפידא אפ"ה בטלו דבריו האחרונים את הראשונים, והרי בהא דגיטין מ"ו בדאמר משום ש"ר אני מוציאך אפי' נתברר אח"כ שהוא שקר לשי' תוס' ורוב הפוסקים ליכא רק חשש לעז אבל מדינא אין הגט בטל כיון שלא אמר ע"מ וכל משה"ת ומכ"ש בנ"ד ובפרט שביטל כל התנאים בב"ד, וע"ע תשו' רש"ל סי' כ"ה ותשו' גאו"ב סי' נ"ב, ע"כ לענ"ד בנ"ד לכ"ע מותרת להתנסבא לכל גבר דיתיצביין, והנלע"ד כתבתי

סי' ס"ח

ע"ד השאלה בא' שנשא אשה ולא ידע משום מום ואח"כ כ נודע לו שיש בה מום מכבר דבאיזו זמן נשתטית וחזרה ונתרפאה וגם אחר נשואין הי' כן איזו פעמים רק שאינה בגדר ע"ח ועתים שוטה המבואר בסי' קי"ט משום דהי' רק בזמן עיבור ורוצה לגרשה וליתן כתובתה והיא אינה רוצה והנה הדין מבואר בסוס"י קי"ז בב"ש דאם לא ידע מקודם יוכל לגרשה בע"כ רק דבנ"ד י"ל דכיון שאחר שנודע לו מזה ישב עמה עוד כמה שנים ואף שטוען סבור הייתי שתתרפא וכדומה מ"מ י"ל דאינו נאמן בזה ומדשתק מחל וע' כתובות ע"ז א' ואה"ע קנ"ד דקי"ל דא"י לומר סבורה הייתי לקבל ועיינתי בתשו' מהרי"ק שורש ק"ז שממנו מקור ד' רמ"א סי' קי"ז ואעתיק תוכן דברי התשו' לפי שיש בה כמה דברים נחוצים ואין הספר מצוי וז"ל ע"ד יעקב שטוען על אשתו ט' מום והיא אומרת דידע ומחל שהרי שהה עמה כמה שנים ולא ערער כו' אבל לדידן דס"ל דאסור לגרש בע"כ אפשר שאם מחל על המום שחזרה דינה ככל הנשים כו' ומ"מ לענ"ד ניהו שחייב בכתובתה ושלא יוכל להוציאה בע"כ מכח תקנת הגאון דפשיטא דאין להקל בה בלא ראי' מ"מ אין בידינו לכופו להיות עמה כו' ונהי דודאי אין להקל נגד תקנת ר"ג לגרש בע"כ מ"מ אין בידינו ג"כ לכופו להיות עמה מאחר דאפ"ל דבכה"ג לא תיקן ואפי' נאמר שמחל בשעת בעילה שהרי חזקה היא שבדק ואפ"ה בעל ודאי לענין כתובה מהני הך סברא דכיון דנתרצה שעה א' ומתוך כך בעל נתחייב בכתובתה מכח אותה שעת רצון דאי כנס ומת לאלתר שחייבי' היורשים ליתן כתובה אבל א"מ לענין שיתחייב להיות עמה לא מצינו דצערא דגופא לא מחל אינשי ובודאי שאין צער יותר מזה להיות עם אשה שהוא קץ בה ואשר כ' שמא ענ"ב והבאתי ראי' מטא"ל לא דמי דהתם הוי דבר השוה בכל הנשים וכל פריצה תטעון כן כו' ועוד דהתם דין היא שלא להאמינה שהרי אשה זו בחזקת היתר לבעלה עומדת וכיון שיש להסתפק שמא ענ"ב אין להוציא מחזקתה כו' אבל הכא שאין מוציאה מחזקתה דאדרבא היא בחזקת שלא להתקבל לבעלה כו' ועוד הכא יש להאמינו שהרי יש רגל"ד וכו' ואשר כ' דל"ש לומר סבורה הייתי לקבל אלא במלתא דמאוסתא כהא דמוכה שחין כו' א"א לומר כן לחייא בר רב כו' ומיהו י"ל דלחייא היינו דאיכא בין רבנן לרשב"ג כו' ומ"מ נלענ"ד דלא צריכין לטעמא דסבורה הייתי לקבל דבשלמא התם גבי איש שהי' בו מומין והיא יודעת בהם אין לה להנשא לו להפסידו כתובה כו' להפסידו יציאות הסעודה להטריחו בה באמרה שמתרצית במומו ותקבלה אי לאו דקים לה שתוכל לקבלו ולפיכך כי הדרה בו לאחר נישואין דין הוא שתקבלהו בע"כ אי לאו דסבורה הייתי כו' אבל היכי שלא נודעו המומין עד אחר נישואין מה מפסידה אם בא עלי' כיון שהוא פורע לה כתובתה דאדרבא טוב לה שיבא עלי' משאם הי' מוציאה תיכף בלא כתובה ועוד דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות כדאמר