מהרש"ם חלק ה שכג

בכונה א' מן השמות דהיינו שם אהרן בכדי שיופסל הגט והאריך שם להוכיח דשם אלי' הוי שם שהכל קורין בו וכשר בדיעבד לכ"ע וגם לכתחילה יש לצדד דכשר ואי משום שיצא הקול שמסר מודעא הרי לא מסר מודעא על הגט עצמו רק על הפשר ואף אם נאמר דכיון שבענין הפשר נכלל ג"כ ענין נתינת הגט הו"ל כאלו מסר מודעא על הגט עצמו הרי נקטינן כללא בידן דלעולם הולכין אחר דבריו האחרוני' והרי ביטל מודעא בשעת כתיבה ונתינה, ומה שצרו קצת לומדים לומר דכיון דבכונה העלים שם א' א"כ הוא לפי טעותו הי' סבור שאינו גט כלל ול"ה בלבו לגרשה כראוי וכן הגיד הבעל אחר נתינה כשיוצא מב"ד שכל הגט אינו כלום ע"פ עצתו שעשה להעלים שם א' ולכן י"ל דכל מעשה הכתיבה לשמו ולשמה הוא בטל וכיון שנתיעץ כן קודם הגט עם קרוביו לעשות כן הרי לפי טעותו הוי הגט חספא בעלמא ובטעות זה ציוה להסופר ועדים לכתוב ולחתום וכה"ג מצינו בסי' קכ"ג בב"ש סק"ה דמומר הכותב גט אף שאומר שכותב לשמה מ"מ פסול מספק שמא אינו כותב לשמה אבל נראה דז"א דהא אנן קי"ל בכ"מ דדברים שבלב אינם דברים וגבי מומר ועכו"ם שאני דאמירה דידהו לית בה ממשא וכי עביד אדעתא דנפשי' קעביד ופיהם דובר שוא אבל בישראל כשר דיבורא דידי' עיקר ולא חיישינן לדברים שבלב ואף שנמלך תחלה עם קרוביו לעשות כן הרי כל פעולה ודיבור שעשה ודיבור מקודם נתבטל ע"י ביטול המודעות ותנאים שמבטל בסדר הגט ואי משום דאיכא עכ"פ גילוי דעת שהעלים השם במכוון כאשר דבר מתחלה ועשה כאשר זמם וי"ל דבכה"ג ל"מ ביטול המודעות ותנאים אבל ז"א דהא הכונה בשעת הגט אין לנו בירור ע"ז רק ע"י הגי"ד שגילה דעתו קודם הגט וקי"ל דגי"ד לאו מלתא וכ"ה בשו"ת מעשה חייא סי' כ"ה שכ' וז"ל דמוכח בגמ' דאפי' באומדנא וראות עין שאנו רואים במגרש שבפיהו לגרש שמבטל הגט לאו מלתא היא והוא דאמר בגמ' על דין גילוי דעת בגיטא כו' דהלכה כאביי בעי"ל קג"ם ואמר אביי מנא אמינא לה דר"י אשקלי' גיטא לחתני' דרי"ב בטלי' הדר תנא ואשקלי' וכו' הדר תנא ואשקלי' בע"כ וא"ל לסהדי אותבו קרי באודנייכו וכתבו לי' ואי ס"ד גי"ד בגיטא מלתא הא קחזו דרהיט בתריי' ורבא דחי דא"ל אשור הייא ובע"כ דלאביי דמייתי מינה ראי' בע"כ לא ס"ל לדחיית רבא וס"ל דודאי לבטל היתה מרוצתו ואפ"ה כל עוד שלא שמעו ביטולו לא משגיח' בי' עכ"ל וגם אם יאמר אח"כ שהי' רץ לבטלו ופירש כונת מרוצתו וגם הי' אומדנא מקודם ע"ז שהרי ב' פעמים מקודם רץ ומבטל אפ"ה כיון דבשעת גט ג' לא שמעו בפירוש ביטולו הי' רק גי"ד בעלמא ולא מהני ומכ"ש בנ"ד שביטל כל המודעות ודיבר שמזיק להגט בתר דבריו האחרוני' שבשעת גירושין אזלינן וגיטא מעליא הוי דאדעתא דרבנן מגרש ואף שהעלים שמו הא' כשר ותדע שהרי בהתנה תנאי שא"י לקיימו קי"ל דל"ה תנאי ומעשה קיים והרי נימא דכל מעשיו הי' עפ"י טעות שלו ואדעתא דחספא בעלמא גירש ובפרט דלאו כ"ע ד"ג לידע שהתנאי בטל ובע"כ דמ"מ כיון דמדינא התנאי בטל מוקמי' אדינא וה"נ בנ"ד, ואם באנו לחוש לערעורי הבעל לא שבקת חיי ולא תמצא בת מגורשת ובכל כשנתחרט הבעל ימצא תמיד מקום אמתלא כאלו לבטל הגט והקולות לא יחדלון ולכן ישתקע הדבר וכמו דאמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"נ בל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש ואין לנו אלא דברי הש"ע ע והפוסקים (כ"ה במהר"י מינץ סדר הגט סי' קט"ז וגם הפ"י גיטין ל"ז כ"כ אבל בשו"ת הרשב"א סי' אל"ף קפ"ה מבואר להיפך וע' בש"ג שבמרדכי פ"ט דגיטין בשם הר"ש מקינון), וגם אינו נאמן אחר שיצא הגט לומר שהי' בלבו כן ומה שאמר קודם הגט הרי אין בו כח לפסלו ואפי' בסופר קי"ל דאינו נאמן לומר אזכרות כתבתי שלא לשמן ובפרט דהא שמע לטותא דרבנן של ח' ר"ת וסיעתו לבלי להוציא לעז על הגט רק טרם שיצא מב"ד והוא החריש ולא אמר שם כלום וא"כ א"נ להשים א ע רשע וכמ"ש בשו"ת מעשה חייא להדיא כה"ג וגם בשו"ת חוט השני סי' ח' מבואר דכל היכי דעושה איסור לאו כל כמיני' ליתן אמתלא למה עשה איסור אלא מוקמי' לי' שבהיתר עשה וראי' מחו"מ סי' פ"א אמר מנה לפלוני ול"א אתם עדים וקפץ ונשבע כו' ואמר שלא להשביע כונתו ונשבעתי לשקר אין שומעין לו כו' יעוש"ה ולכן כל המערער על הגט הזה נלכד בח' ר"ת וגאונים כדין מוציא לעז על גט כשר עכת"ד המא"נ שם, הנה טרחתי להעתיק כל תמצית התשו' ההיא לפי שאין הספר מצוי, ועי' חוט השני סי' כ"ג לענין חליצה שקרא החולץ ערער שחלצה בשמאל דיש לחוש שלא נתכוין לחליצה מעולם ע"ש, ומצאתי בט"ג בליקוטי שמות באות ל"ה רמז בקיצור לדברי מא"נ הנ"ד וסיים בזה"ל ולענ"ד צ"ע בזה ואכ"מ עכ"ל ונראה דהיינו לפמ"ש באות הנ"ל לצדד דיש לכתוב לכתחילה גם שם ב' ולכן לפ"ז י"ל דהערעור מועיל שפיר והוא עפ"י המבואר בסי' קכ"ו סעי' כ"ב בלא כתב הווין ארוכין וכדומה דלשי' י"א אף דבלא ערעור הבעל כשר מ"מ היכי דמערער פסול משום דיש לחוש שמא בכונה כתב כן כדי לפסול הגט וכמ"ש הטור שם בשם בעה"ע דכשבא הבעל ואמר כונתי לשנות כדי לקלקלו פסול וע' בס' ג"פ למהרמב"ח שם סקס"ה באורך ומבואר דכיון דלכתחילה צריך לכתוב כן מהני ערעור הבעל היכי דכתבו הסופר מפיו וא"כ ה"נ אם העלים שם א' ואומר שעשה כן בכוונה אבל המא"נ לשיטתי' שהוכיח דכשר לכתחילה א"כ אין ביד בעל לערער כלל כיון דגם לכתחילה צריך לכתוב כן, וע' בשו"ת נו"ב מ"ח חאה"ע סי' ק"ט שחשש ג"כ (וע' כה"ג בתשו' הרא"ש ח"א סי' ס"ו) לערעור הבעל היכי דציוה לכתוב בת כהן והוא לא הי' כהן והיינו ג"כ משום דפסול לכתחלה וכה ראיתי בשו"ת חא"ש להגאון מהרש"ק ז"ל מבראד סי' ל"ד וסי' ר"א שהאריך להוכיח מדלא כ' הפוסקים בכל שינוי שם דפסול לכתחילה ובדיעבד כשר והו"ל לבאר דאם הבעל מערער פסול גם בדיעבד ובע"כ דדוקא היכי דהשינוי בגוף הכתב וניכר לכל בזה מהני ערעור הבעל אבל בשינוי דבר מבחוץ שאינו בגוף הכתיבה ל"מ ערעורו כלל ורמז שם לדברי הט"ג שהניח בצ"ע דברי מא"נ וכתב דאין ספיקו