מהרש"ם חלק ה שכב

אמר עד שהגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא ב' שערות ובנימוק"י בשם הריטב"א כ' דמדקאמר עד שתביא ב"ש אפשר דגם בדיעבד פסלינן, ובאמת שכיוצא בזה כ' הרמב"ן והובא בר"ן פסחים פע"פ גבי יין לבן דמדנקט עד שיהא בו מראה יין מוכח דגם בדיעבד פסול אבל כל הפוסקים חולקים עליו שם ומכשרי יין לבן ומוכח דאין לדקדק מלשון זה כלום וע' תוס' ורא"ש ר"פ השוחט כ"ז בהא דאר"י עד שישחוט הורידין ובש"ע שם פסק כהרא"ש וצ"ע וע' תוס' ב"מ מ"ה ע"ב שהוכיחו מדנקט לא קנה עד שימשוך דמשמע דא"א לקנות בע"א אלא במשיכה יעו"ש אבל אין מזה ראי' לנ"ד כמובן, ואמנם גם אם נאמר דגם בדיעבד פסול היינו משום דמקשינן אשה לאיש וג"ז דוקא היכי דבעי' חליצה מה"ת אבל היכי דהוי רק מדרבנן א"כ הרי כשהגיע לעונת פעוטות דמקחן מקח כו' ה"נ יוכל לחלוץ וטעמא דידי דכבר נודע מ"ש הח"צ סי' א' להסתפק אם כונת החליצה הוא כונת קנין או רק כונת המצוה וצידד שם לומר דהוי רק כונת קנין (ובקצה"ח סי' רה"ע הביא ראי' לדברי מהרי"ט מדברי הרמב"ן ע"ש) וא"כ כיון דהוי רק כעין קנין א"כ כיון דפעוטות ממכרן ממכר מדרבנן י"ל דהיכי דצריך חליצה רק מדרבנן סגי בקנין דפעוטות ואף דתקנתם הוא רק משום כדי חייו וזה ל"ש בחליצה כבר כ' הפוסקים דכל תקנתא דרבנן אפי' אם הוא רק לצורך טובת הכלל שייך ג"כ לא פלוג ולא חלקו בתקנתם אפי' היכי דל"ש הטעם וכדמוכח מתקנתא דכסף אינו קונה כמ"ש בנה"מ סי' קצ"ח ובשו"ת עט"ח סי' יו"ד להוכיח מכמה מקומות, וגם בשאר תקנות מצינו כה"ג ע' תוס' גיטין נ' ע"א ד"ה כיון כו' דל"פ ביתמי וע' תוס' ב"מ ו' ע"ב ד"ה אלא ותוס' כתובות ל"ט ב' ד"ה טעמא ועוד בכמה דוכתי ואפי' בתקנת גאונים כ' בתשו' מהרי"ל דלא פלוג כמ"ש בחמ"ח א"ע סי' פ"ט סק"ד וע' בב"ש סי' קי"ח סקכ"ח בזה, וה"נ בזה

ח"י) היוצא לנו מכ"ז לדינא דיש כמה צדדים לומר דא"צ חליצה רק מדרבנן ואף דכל יסוד דברינו הוא רק ע"פ האב ולשי' המרדכי הוי חליצה דשב"ע ואין האב נאמן הנה מלבד כי הנו"ב סי' צ"ג חולק עליו בזה וע' בשו"ת דברי אמת סי' ו' ג"כ בזה ומצאתי בא"ז הגדול ה' חליצה סי' תרע"ב אות ט' ואות י' אריכות גדול בשם הראשונים בזה, הנה בנ"ד דהוי קלא דלא פסיק שלא הי' ראוי להוליד י"ל דהוי רק גילוי מלתא בעלמא וכדאי' כה"ג רפ"ב דכתובות כיון דרוב נשים בתולות נשאות גי"מ בעלמא הוא וע' בב"ש סי' קנ"ז סק"ב מ"ש ע"ד המרדכי בענין עדות הקרובים שהוא אחין מן האב וע' תוס' גיטין ב' ע"ב ד"ה עא"נ במ"ש שעיקר הגט כבר נעשה ושוב א"צ אלא גי"מ בעלמא וע' בר"ן פ"ק דגיטין בפיסקא דפלגי' דיבורא וע"ש בר"ן פ"ב דגיטין בפיסקא דר"נ וסופרי הדייני' וע' תוס' גיטין פ' ע"א ד"ה ושם עירו יעו"ש באמצע הדיבור ובחי' הרמב"ן נדה מ"ח ותשו' רשב"ץ ח"א סי' פ"ג ועוד כמה דוכתי בענין גי"מ וגם בסי' קס"ט סי"א מוכח דחזקת השכנים מהני לשי' הי"א שם ועוד דעכ"פ מיהו ספיקא משוי לן נאמנות האב אם הי' צריך חליצה כלל ואף די"ל דא"כ שוב הוי ס"ס לאיסורא אולי לא הי' כלום ואת"ל שהי' כדברי האב הוי ג"כ רק ספק וכמש"ל אבל באמת הכל ספק א' אם הי' סריס או לא ובפרט דיותר נוטה שהוא נאמן בזה, וגם הרי בנ"ד נראה דהוי ריבוי שערות והחומרא דשחורות לא נזכר בב"ח ואחרונים בדיני חליצה כלל וגם בב"י סי' קס"ט לא הזכיר מזה ולכן בצירוף כל הטעמים הנ"ל ומהגם די"ל דבנ"ד דהחלוץ כל שערותיו הם רק נוטים לשחור וי"ל דמה"ט השערות הדקות וקטנים לא ניכר שחרותן כ"כ וגם כבר כתבתי שהי' נדמה קצת כששוכבין שנוטים קצת לשחור וגם נראה בדברי כמ"פ דסימן שוכבות לבד מהני וכמ"ש בשו"ת ב"א סי' ק"ל שם באורך, ולכן בצירוף כל הטעמים ובמקום עיגון זמן רב שיושבת קרוב לתשעה שנים, והיא עני' וגלמודה נראה להתיר שיחלוץ לה החלוץ הזה ובזה תהי' מותרת להתנסבא לכל גבר דיתיצביין, אבל רק באופן אם יסכים עמי עוד רב א' מובהק מחכמי דורנו

סי' ס"ז

להרב החסיד בנש"ק ר' בנימין וואלף גוטעסמאן ז"ל מאוזיראן

ובדבר השאלה הב' בא' שדר עם אשתו כמה שנים ולא הו"ל בנים ואמרו לו סגולה שיגרש אשתו ויחזור וישאנה ונתרצו לגירושין ונסעו לבארשטשיב לגרשה שם כי בקהלתכם לא נהגו לסדר גיטין וכשהלך מבית המלון להב"ד אמר לאשתו במעמד הבע"ג דע לך שאני הולך לגרשך על אופן שתחזור ותנשא לי, וגירשה שם בב"ד בביטול מודעי ותנאים כפי המבואר בסדר הגט ולא הזכיר שם שום דבר מתנאי הנ"ל ועתה תבע אותה לחזור ולהנשא וחזרה בה האשה ולא תרצה להינשא לו והנה לפני איזו שנים הי' שם המגרש יוסף דוד וזה ערך ג' שנים קראו אותו עוד כן לס"ת בשני השמות ואח"ז נשתקע שם יוסף ונקרא רק בשם דוד הן לס"ת הן בפי כל, ובשעת גירושין לא הזכיר כלל שם יוסף רק נכתב בשם דוד ועתה אומר המגרש כי בכונה העלים שם יוסף לבלי להודיע מזה לב"ד כלל באמרו בלבו אולי לא תרצה האשה לחזור ולהנשא לו אזי יהי' בידו לבטל הגט עי"ז עכת"ד השאלה, והנה בדין נשתקע כבר הארכתי בתשו' מהרש"ם ח"א סי' פ"ג וח"ב סי' קע"ט עש"ה ועפי"ד שם נמצא דבנ"ד כיון דעברו איזו שנים שלא קראו אותו רק בשם א' הוי נשתקע שם ב' וא"צ להזכירו בגט כלל ואדרבא אם יזכירוהו יש לחוש לחשש שינוי השם וכמ"ש הפוסקי' דאסור להזכיר שם הנשתקע וע' בג"פ למהרמב"ח שם היטב בכ"ז, ולדעתי כיון דבל' יום מיקרי הוחזק השם א"כ גם לענין נשתקע נראה כן, אבל צ"ע למעשה, וכן מצאתי בשו"ת חא"ש סי' פ"ה שפסק כן ובדבר מה שנסתפק מעכת"ה במה שאמר לה מקודם שהוא מגרשה באופן שתחזור ותנשא לו ובפרט שהוא לפי דעתו עשה בכונה להעלים שם זה בכדי לבטל הגט והנה כבר נאמר עובדא כיוצא בזה בשו"ת מאיר נתיבים סי' כ"ו בא' שהי' שמו מעריסה אלי' אהרן ונקרא בפ"כ רק אלי' וכן קורין אותו לס"ת רק שחותם בב' שמות ואחר הגט אמר בפני א' שהגט באונס ושמסר מודעא וגם הוא העלים