מהרש"ם חלק ה שיט

שנים א"כ שוב י"ל דלא הי' לנו אז שום נ"מ לדין נגד היבם אם היא מותרת לו או לא א"כ נשאר לנו רק ח"ה לעלמא ושפיר מוקמי' לה בח"ה לשוק כיון דיש לנו ספק בעיקר החיוב אם היא זקוקה לחליצה כלל, ואף דעכשיו שוב הגדיל היבם מ"מ הרי כבר קודם לזה היתה מדאורייתא בח' היתר וכבר נודע דעת רוב הפוסקים דבסד"א מוקמי' בחזקת היתר א"כ י"ל דבנ"ד גם להרשב"א דס"ל דכל סד"א לחומרא מ"מ בנ"ד מודה דמה"ת לקולא רק מדרבנן להחמיר, וגם באס"ז ב"ב קל"ה בשם עליות הר' יונה וריטב"א קדושין ס"ד מבואר דס"ל דאין מחזיקין מאל"א והויא בחזקת היתר והובאו בשו"ת ב"א

כלל הדבר דל"מ להרמב"ם הויא בנ"ד רק מדרבנן זקוקה לחליצה וגם להרשב"א כיון שנתבאר דבנ"ד הוי בח' היתר א"כ לשי' רוב הפוסקים בכל סד"א מוקמי' בח' היתר וע' בשו"ת ת פמ"א ח"א סי' ס"ו ובפמ"ג בפתיחה לטריפות באורך וגם אני הרימותי ידי בתשו' א' לדחות כל דברי הפמ"א ואכמ"ל

יו"ד) ועוד עלה בלבי לדון בזה עפ"י הש"ס דבכורות מ"ב ע"ב דפריך גבי טומטום דניחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו כמאן כר"מ דחייש למיעוטא אפי' תימא רבנן הואיל ואשתני אשתני וע"ש דמסיק דכ"ע ע אית להו הואיל ואישתני אישתני א"כ בנ"ד הואיל ונולד משונה שוב יש להסתפק ממילא שמא הי' שם נקב משנולד דהואיל ואישתני אישתני וע' בא"ז הגדול ה' טריפות סי' י"א בדין יתרת בשמאל שהביא שם סברא כ"ו ודחה דאין לחוש רק לקלקול הרגיל לבא עם קלקול שנשתנה בו יעוש"ה ובנ"ד שפיר הוי מענין א' הריעותות ושפיר י"ל הואיל ואשתני אשתני, הנה נתבאר ספק הראשון אם זקוקה לחליצה, ויצא לנו לדינא, שהיא זקוקה לחליצה אבל רק מדרבנן

יא) ומעתה נתנה ראש ונשובה למצא עומק הדין והי' לבאר הספק הב' אם יוכל החולץ הזה לחלוץ, והנה כבר הסכימו הפוסקים דגבי חליצה בעינן ב' שערות כרוחב אצבע אמה והב"ח פסק דגם בזה אין להקל רק במקום עיגון אבל בשיעור כדי לכוף ראשן לעיקרן אין להקל בשום אופן כיון דאין אנו בקיאים בגומות ע' בב"ח סי' קנ"ה שהאריך בזה והובא בקיצור גם בב"ש קס"ח שבסוס"י קס"ט ס"ק כ"ז, ואמנם היכי דיש ריבוי שערות מבואר בסי' קס"ט סי"א א דיש להקל גם בלא גומות והב"ח שם הסכים דאפי' אם אין בהם שיעור כפיפה כלל יש להקל ובישי"ע החמיר דבעינן ג"כ שיעור כפיפה עכ"פ, ובנ"ד איכא שיעור כפיפה והנה בשו"ת גא"י חאהע"ז סי' כ"ז כ"ח האריך שם בענין זה והביא בשם הגאון מהר"מ ז"ל אבד"ק בראד שהחמיר בשיעור ריבוי דבעינן דוקא כדרך שרגילין להיות באיש גדול והגא"י דחה דבריו ודעתו נוטה שם דג' שערות הם שיעור ריבוי והביא מגיטין מ"ו דרבים שלשה וע' ירושלמי פ ג דסנהדרין הל' ה' וכמה רבים וכו' עשרה וכו' ויש ליישב (וע' בכ"מ פ"ה מאיסורי מזבח ה"ז לענין חטאת הגזולה שנודעה לרבים שהביא מהירו' פ' הנזקין דכמה רבים שלשה וע"ש בשי"ק ומהר"ש בזה) (ויל"ע לפמ"ש במדרש מגלת אסתר ימים רבים של צער ודכותה זוב דמה ימים רבים כו' וע"ש במפרשים אבל הרי בש"ס יליף מינה לענין נדר ברבים, ובע"כ דג' הוי רבים בכל מקום) ואמנם כאן נקטו הפוסקי' לשון הרבה שערות או ריבוי שערות, ונראה להביא ראי' מרש"י כריתות ב' ד"ה נזירות דטהרה שכתב דלהכי נקט שם תרי זימני נטמא בז' דמהדר אשלשה טומאות משום דתנא במתני' טומאות הרבה עכ"ל הרי מבואר דלשון הרבה משמע שלשה וע' עירובין פ' וכמה מרובין, ואולם יש לי סתירה לזה מרש"י כתובות פ' ע"א בהאי דהוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ובעי הש"ס וכמה קימעא אר"א אפי' גרוגרת א' כו' וכ' רש"י יש גורסים וכמה תרבה וגי' שוטים הוא דמאי נ"מ לן מינה כל כמה דהוי יותר על גרוגרת א' הוי הרבה עד לעולם עכ"ל הרי מבואר דגם ב' הוי בכלל הרבה ונהי די"ל דהתם משום דנקט קימעא באחת יתכן לקרוא לב' הרבה אבל עכ"פ חזי' דגם ב' נקראו לפעמים הרבה ויש לתמוה על התוי"ט פ"ד דנגעים מ"א שהביא שם דברי הת"כ דשיעור שער לבן שני שערות והגי"א פי' דשער בפת"ח הוא שער א' ושער בצירי תחת השי"ן מורה על רבים ומיעוט רבים שנים והרלב"ג כ' שהשער מתחדש ממנו ריבוי ולא יפול פחות מב"ש ע"ש והרי רבים וריבוי לא יתכן בפחות משלשה וצ"ע בכ"ז, אבל לענ"ד כ"ז אינו במשמעות לשון הפוסקי' שכ' ריבוי שערות והן אמת כי ממ"ש בתחלה ב' שערות משמע דיותר מזה היינו ג' הוי בכלל ריבוי וכה"ג כתב התוס' בחולין מ"ז בהא דכ' רגמ"ה דאפי' יש הפסק כחוט שער אסור מוכח דב' חיטי שער כשר, אבל בכל זאת הלב מהסס להקל בזה, ובשו"ת ב"א חאהע"ז סי' ק"ל צידד ג"כ דאם יש ט"ו שערות י"ל דהוי בכלל ריבוי וא"צ להיות כפי הרגיל בגדולים דייקא ובכ"ז לא ברירא לי' להקל מה"ט

יב) ומלבד זה הנה בתוס' ב"ב קנ"ד הביאו בשם ר"ת דסימן שערות הוי בשחורות אבל כל זמן שהן לבנות אינם סימן והתוס' חלקו עליו וע"ש בחי' הרמב"ן, ובמל"מ פ"ב מאישות האריך בזה והביא בשם מהר"ש הלוי דלמסקנא גם ר"ת מודה, ואמנם הנה בטור סי' קמ"א בשם הר"פ כ' בפשי' דאם אין הנשים יודעת אם היא גדולה בשני' כ"א ע"פ האב צריך ריבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן, וגם בש"ע שם סעי' כ"ח מבואר כן וי"ל דהיכי דסגי בב' שערות מודה דא"צ שיהיו שחורות רק היכי דבעינן שיעור ריבוי משום שאין ידוע מספר השנים או שאין שם גומות א"כ אף דלא בעינן גדולות מ"מ עכ"פ בעינן שיהיו שחורות, והנה הרמב"ן תמה על ר"ת מנ"ל זאת ולפענ"ד י"ל דטעמו עפמ"ש הר"ש פ"ד דנגעים מי"א ליישב קו' תוס' כתובות ע"ה מ"ט לא מוקמי' בח' טהרה וכ' די"ל דדרך השערות לבוא שחורות והנגע מלקה אותן והופכן ללבן וסי' לדבר שער זקנים מתלבן מתוך חולשתן ע"ש א"כ כיון שהשחרות מעיד שהוא חזק בכוחו ומחמת החולשה הם לבנים א"כ י"ל דמה"ט גבי קטן דבעינן ב' שערות שיהי' איש כ"ז שלא נשחרו הוא חלוש בטבעו ולא יצא מחזקת קטנותו וע' תוס' נדה י"ט שרמזו בקיצור לדברי הר"ש הנ"ל, והר"ש שם כ' דא"כ בבני אדם לבנים ביותר כגון גרמני שכל שערו לבן ונולדה בו בהרת