מהרש"ם חלק ה שיח

כחרדל קאמר (וכ' באס"ז דמכאן מוכח דלר' אינו מגלח כל ימיו דאל"כ פסיק מיני' נזירות דקישואין ע"ש) וכן מוכרחים לפרש דעת רש"י ותוס' ומאירי שם ואף דבמשל"מ פ"ג מנזירות נראה דעתו לפרש קצת בע"א הרי חזר והקשה בעצמו על דבריו וע"ש במל"מ פ"ב הל' ה' בסופה במ"ש בדעת ראב"ד דמוכרחי' ג"כ לומר בדעתו כפי' האס"ז דתליא בחזקת איסור, והרי מבואר ברמב"ם פ"ד מנזירות שם הח"י ובכ"מ שם דליכא שום הפסק בין נזירות לנזירות וע' נזיר ז' דאין ימים מפסיקין למסקנת הש"ס שם, וא"כ לשי' מהרי"ט הנ"ל תיקשי מאי פריך הש"ס דהא גם אי כמה נזירות זאח"ז קיבל עליו הוי בחזקת איסור דמחזיקינן איסור מחד נזירות לשני' ונימא ספק נזירות להחמיר בזה ובע"כ דאין מחזיקין מאל"א בכה"ג כיון שכבר חלף הלך לו איסור הראשון, ונראה הטעם דדוקא בס' נגעים אם נולד ספק ב' כשנזקק כבר לטומאה מקודם אזלי' לחומרא אבל כאן הרי נולד כל הספק מקודם טרם שהתחילו כל ימי הנזירות רק שלא הי' בו נ"מ אז עד כלות ימי נזירות ראשון וכיון דכל נזירות הוי דבר בפ"ע וא"א שיחול השני עד אחר כלות הראשון אין מחזיקין בכה"ג מאל"א, וא"כ ה"נ בנ"ד שחל הספק אם תיזקק אח"כ לחליצה בשעת נשואין קודם התחלת איסור א"א וא"כ אף שאח"כ חל עלי' איסור א"א כיון שמת בעלה ופקע איסור א"א אם יש ספק באיסור יבמה לשוק אין מחזיקין מאל"א והוי ככל ספק תורה דלא איתחזק איסורא כלל וכמ"ש, ויש להעיר מהש"ס דנזיר כ"ט ע"ב ושם ל' ע"א בהא דפריך ואי אייתי במיצעי מאי ובמאירי שם ביאר דמספק יש לחוש ויש לתמוה דהא ס"נ להקל ובע"כ כיון שכבר נזקק אבל י"ל דהתם באמצע נזירות ראשון עומד וקצרתי ויעו"ש ותבין, וע' רש"י סנהדרין נ"ה ונדה מה בהא דאינו ניתן גט עד שיגדיל ופירש"י שהרי ע"י קידושי אחיו הגדול נאסרה וגירושין של זה אינם חשובים להפקיע קידושי אחיו דקטן הוא ומשמע דכח קידושי אחיו לא נפקעו וע' שו"מ מהד"ג ח"א סי' שמ"ו מ"ש בזה

ח) והנה עלה בלבי עוד להעיר מהש"ס דמכות ד' ע"א בחבית שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה דחיישי' לג' לוגין שלא יהי' במקום א' ופירש"י דשמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין וזהו א' מן הפוסלין את התרומה והוי רק ספק ומשום דמוקמי' גברא אחזקת טומאה ואל תטהרנו מספק ולבסוף מסיק דגם בלא ח"ט חיישי' דהיינו בככר של תרומה יעוש"ה והריטב"א שם תמה על פירש"י דהא טומאה ראשונה כבר הלכה לה ואנו מסופקים שמא בא ראשו ורובו בשאובין וליכא לזה ח' טומאה כלל, ובאמת שהר"ש פ"ב דמקואות הביא מהתוספתא שם דבכה"ג ב' טומאות קלות חמירי מטומאה חמורה וקלה דגבי חמורה כיון דהחמורה אזלה אין לחוש מספק לקלה דליכא ח' טומאה בזה אבל בקלה אסור יעו"ש היטב ולכאורה נראה מדברי רש"י הנ"ל להיפך מזה וכל האחרונים נשתמשו בדברי הר"ש ולא העירו מדברי רש"י וריטב"א הנ"ל ובאמת דרש"י לשי' בביצה כ"ה דס"ל דמחזיקין מאל"א אבל האחרונים כ' דדוקא באמ"ה דמיום הולדה אסורה בזה ס"ל דמחמאל"א אבל גבי יבמה גם רש"י מודה כיון דקודם נשואין היתה מותרת אבל מדברי רש"י הנ"ל מוכח להיפוך ואפי' מטומאה של תורה לדרבנן מחזיקין אולם נראה לפמ"ש הכ"מ בפ"ו מאה"ט דאין הטובל עולה מטומאתו עד שיצא מן המים א"כ י"ל דדוקא התם שבעודו במים טרם שיצא נולד הספק שמא בא רו"ר בשאובין לכן ס"ל להחמיר אבל בנידון הר"ש פ"ב דמקואות שהספק הב' נולד אחר טבילה ראשונה דהא אם הראשונה היתה כשרה רק ניחוש שמא השני' הי' שאובין הרי כבר טבל בראשונה ויצא מטומאתו ואם בראשונה הי' שאובין ג"כ כבר יצא מטומאה של תורה ולכן טהרות של שני' טהורים גבי טומאה חמורה, ואמנם הריטב"א ס"ל דניטהר קודם שיצא מן המים ולכן חולק על רש"י, ובאמת כי ממשנה פ"ג דברכות ירד לטבול אם יכול לעלות מן המים יעלה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא ומוכח דבעודו במים כבר ניטהר, ואולי בטומאת ב"ק דהוי רק תקנתא קיל טפי אבל בש"ס דיומא דף נ' מוכח דגם גבי טבילת ב"ק החמירו כשל תורה וכעין דאורייתא תיקן ע"ש גבי סרך טבילה אי חוצץ ותבין וח"א העירני דאפשר גם הכ"מ לא קאמר רק עד שיגביה ראשו מן המים אבל ח"צ שיצא לגמרי ובזה י"ל שלא יהי' סתירה לדבריו מתוס' שבת ל"ה וגי' רש"ל שם בשם רשב"א יעו"ש וקצרתי, ועכ"פ דברי רש"י מיושבים בזה לנכון, ומ"מ בנ"ד שהספק נולד בשעת נשואין י"ל דלכ"ע אין מחזיקין מאל"א בכה"ג)

ט) אמנם כן אף שנתבאר דבנ"ד אין מחזיקי' מאל"א אכתי יש לעיין אי איכא להאשה נמי ח' היתר או דנימא דניהו דאין מחזיק' מאל"א אבל גם ח"ה ליכא וכבר ישב על מדוכה זו הגאון בס' ש"ש שם פ"ה והוכיח מתוס' יבמות ל"א ד"ה אשה זו בח"ה לשוק עומדת שהקשו תינח כנס ואח"כ גירש שכבר היא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא ל"ה בח"ה לשוק ותי' דמ"מ היא בח"ה לשוק דמוקמי' הערוה בחזקת שלא נתגרשה והוי צ"ע ומותרת ע"ש ואי נימא דמוקמי לה בחז"ה שהי"ל קודם שנשאת ואע"פ שנשאת אח"כ כיון שמת הבעל פקע איסור א"א וחזרה להתירא א"כ מאי מקשו התוס' מגירש ואח"כ כנס הא גם בגירש ואח"כ כנס נמי הוי בח"ה לשוק דהא קודם שנשאת היתה מותרת לשוק ואיסורא דא"א פקע במיתת הבעל והדרא להתירא קמא א"ו דאף דאין מחזיקי' מאל"א מ"מ עכ"פ לא מיקרי נמי ח"ה עכ"ד ואולם הגאון נו"ב ז"ל העיר ג"כ בקושיא זו ותי' שם במה"ק חיו"ד סי' נ"ז דנגד חזקת היתר לשוק משעה שהיתה פנוי' הרי איכא חזקת היתר ליבם דקודם שנשאת היתה מותרת גם ליבם וא"כ אדרבא נוקי לה בח"ה ליבם כמקודם יעוש"ה ודפח"ח ואם כי מדברי הרמב"ן ביבמות שם נראה להיפוך מ"מ בדעת התוס' ז"ל דבריו נכונים, ומעתה אני דן לפמ"ש הה"מ פ"ב משבת דין כ' דאף דפירש לפנינו כיון שאין נ"מ בהספק ההוא עד שפירש למק"א לא הוי קבוע ע"ש הרי דבשעה שאין נ"מ בהדבר ההוא הוי כלא נעשה אז כנוס א"כ לפ"ז כיון דקי"ל דפחות מבן ט' אין ביאתו ביאה ואם בא על העריות הוא והם פטורים כמ"ש בש"ס דנדה מ"ד ורמב"ם פ"א מאי"ב, א"כ לפ"ז בנ"ד שבשעת מיתת הבעל הי' היבם קטן בן ה'