מהרש"ם חלק ה שטז

הוי אז גמר ביאה דבעילה גמורה היא בכל מקום כיון דאיתרבי העראה ונתחייב אז גם בממון דלשון משעת העראה משמע גמר העראה דכן הוא משמעות לשון העראה בכל מקום א"כ פריך שפיר על לשון תירוצם, ובאמת הומ"ל בלשון אחר דמתחלת העראה פגמה משום דהוי שלכ"ד עכ"פ אבל זה דמי לשינויא דר"ח שם דמשני כגון שבא עלי' שלכ"ד וחזר ובא עלי' כדרכה וגם מה שהקשה דלשון הש"ס דנקט כגון שהערה דמשמע שהערה לגמרי סובב כלפי מ"ש מקודם דלשון העראה משמע גמר העראה וכמ"ש ולזה כ' דמ"מ בקידושין צריך לפרש כן, כנלע"ד כונתו וז"ז לא מצאתי מקום לפרש דבריו, וע' בשעה"מ פ"א מאישות הל' ה' מ"ש ג"כ בדברי ר"ת הנ"ל וכולם לא ראו מקור דבריו הקדושים (ואולם יש לעיין כפי דברי ר"ת דתחלת העראה לא גרע משלא כדרכה א"כ לפי המבואר בש"ס דקידושין ט' ע"ב דגבי בעל לכ"ע גם בשלא כדרכה עשאה בעילה א"כ ה"נ גבי כה"ג אבל י"ל דמ"מ לענין קנס משלם שפיר הקנס)

ועכ"פ מבואר מדברי ר"ת ז"ל דלא כהבנת הנו"ב ז"ל בדעת ר"ת ז"ל דעיקר האיסור בכה"ג משום השרת בתולים בתחלת העראה דלא גרע ממוכ"ע וכ"ז ליתא כלל ואדרבא מבואר מזה כדעת הט"ז ומשום דלא גרע משלא כדרכה, גם מה שהביא הנו"ב שם ראי' מהש"ס דיבמות נ"ה המעיין יראה שאין ראייתו מוכרחת כלל ואין רצוני להאריך. ה) עוד הביא שם דברי הירושלמי ר"פ הבע"י וז"ל יבמה יבוא עלי' כדרכה ולקחה לו לאשה שלא כדרכה ויבמה אפי' מן הצד יבמה יבוא עלי' ביאה גמורה ולקחה לו לאשה ביאה שאינה גמורה ויבמה אפי' בהעריי' איזה הוא העריי' ר"י בשם ר"ש עד כדי שתהא אצבע נראה בין השפיות רי"א עד שתכניס העטרה רב"ח בשם ר"י נכנס העטרה זו הוא גמר ביאה עכ"ל והפ"מ פי' דמן הצד היינו נמי כעין שלא כדרכה והוא דחוק ולכן העלה הנו"ב דאם אין הגיד מוקף בכל צדדיו בגופה אפי' במוקף מצד א' אינו ראוי להזריע ולכן אפי' בהכנסת עטרה אם לא הכניס יותר מעטרה נוגע הגיד רק בצד שלמטה בגופה ודש מן הצד היינו רק בהכנסת עטרה לבד ונוגע הגיד רק מצד א' דבצד שלמעלה הוי בשר העטרה ולא גיד ובזה האריך לבאר דברי רמב"ם פ"א מאי"ב שרמז גם בדג"מ אה"ע שם ועפי"ז העלה דאם מכניס אפי' רק קצת יותר מכל העטרה דהיינו משהו מגוף הגיד שוב הוי ביאה גמורה עכת"ד שם ואמנם באמת לפי דבריו מה דקאמר הירושלמי מתחלה ויבמה אפי' מן הצד היינו הך דנקט בתר הכי ויבמה אפי' בהעריי' אליבא דר"י דמפרש דהעריי' הכנסת עטרה ותרתי למ"ל וע"ש בירושלמי דדריש מעיקרא יבוא עלי' מדעתו כו' ויבמה אפי' בעל כרחו והדר דריש יבוא עלי' מדעתה כו' ויבמה אפי' בעל כרחה כו' ודריש כמה דרשות מתיבות אלו משום דשקולים הם וכמ"ש בשי"ק שם ומוכח דכל חדא הוי דרשה בפ"ע ומדוע נקט כאן ב' דברים בשינוי לשון והוא ענין א' וגם גוף פירושו דחוק ויותר נראה כדברי הק"ע דהוי כעין יוצא דופן, וגם גוף דבריו בביאור לשון הרמב"ם אם אמנם שי"ל דמ"ש הרמב"ם המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה דהיינו כל העטרה וכל העטרה נקראת ראש האבר וע' בתוי"ט בפ"ו דנגעים מ"ו ומ"ש הרמב"ם ראש העטרה בלבד היינו אפי' לא הכניס יותר מהעטרה כלום נקרא העראה ואמנם גמר ביאה י"ל דלא הוי רק במכניס כל האבר וכמו שנראה מלשונו ז"ל בפיהמ"ש פ"ז דסנהדרין שהביא הנו"ב שם שכ' וז"ל ומערה נקרא המכניס כל העטרה והמשמש הוא המכניס כל האבר כולו אבל הכנסת קצת עטרה הנה הוא כמו שבא דרך איברים ואין להוצאת ש"ז בענין חיוב העונשים סרך בשום פנים כו' עכ"ל והנה בשיעור העראה הוא חולק בפירוש על ר"ת הנ"ל ותליא במחלוקת הראשונים ואמנם בשיעור גמר ביאה שכ' המכניס כל האבר כולו מזה נראה בעליל דכל זמן שלא הכניס כולו אינו גמר ביאה ואפי' רובו לא מהני דאל"כ הול"ל רק המכניס כל האבר וכיוצא בזה כ' הט"ז בא"ח סי' ש"פ סק"א וסי' תקפ"ב סק"ג ליישב נוסח התפלה מ"ש מלוך על כל העולם כולו כו' כנודע וע' בש"ס דהוריות ג' ע"ב אע"ג דבכל התורה רובו ככולו הכא דכתיב כל עדת אפי' הן מאה ופריך מהא דהגוי כולו ע"ש וע"ע בש"ס דבכורות ג' ופסחים ס"א, וכן מצאתי להגאון בעל סד"ט סי' קצ"ג שהעלה כן לדינא דכל זמן שלא הכניס כל האבר הוי בכלל העראה יעו"ש, וא"כ לפי דברי תוס' דיבמות הנ"ל אינה ראוי' להוליד

ו) ונחזור לעניננו דלא מיבעיא אם הקרום הזה הי' סמוך ממש לעטרה א"כ גם לשי' הנו"ב הוי רק בכלל העראה וגם אם הי' רחוק קצת הרי לשי' הס"ט הוי רק בכלל העראה ואמנם גם לשיטת הנו"ב עכ"פ פ בנ"ד הוי ספק השקול אם כה ואם כה וא"כ הוי בנ"ד ספק אם הי' סריס משנולד דהא לפימ"ש דבכה"ג לא הי' ראוי להוליד הו"ל כדין סריס ששמו מחוי וא"כ לא הו"ל שעה"כ ואין חולצין לאשתו (ונהי דמ"מ מספק צריך לחלוץ יתבאר להלן) וכבר נתבאר דגם אחר החתך שנהוה הנקב עכ"פ הי' בו ספק דלמא הוי בכלל פ"ד וכיון שלא הו"ל שעה"כ כלל אינה זקוקה לחליצה לפי הך צד ספק, אך דלכאורה יש לפקפק בזה דכיון דכשהי' הקרום דבוק אפשר שהי' מקום לתקן הענין ע"י רופא מומחה יותר גדול מרופא שהי' בכאן א"כ י"ל דהוי בכלל שעה"כ ואף דעכ"פ כאן לא הי' רופא יותר מומחה הרי כבר כ' התוס' ביבמות צ"ג ע"א גבי האי אריסא דר"י דהוי מייתי לי' כנתא דפירי כל מעלי שבתא ומסיק התם דהוי דשלב"ל וכ' התוס' דמשל אריס הוי דאי משל ר"י ל"ה דשלב"ל ואפי' הוי מחוברים כיון שבידו לתלוש ולא מסתבר לומר דל"ה בידו כיון שהי' רחוק דאין לחלק בין קרוב ובין רחוק ע"ש וה"נ בזה (והא דבסריס חמה לא חולצין לר"ע אע"ג דיש לו רפואה כמבואר במשנה שם וע"ש בגמ' ד' פ' די"ל רפואה באלכסנדריא י"ל משום דאינו רפואה ברורה כמ"ש לקמן) אבל מלבד דג"ז ספיקא הוא אם הי' ביד רופא אחר לתקן הדבר ובכה"ג ל"ה שעה"כ כמ"ש תוס' יבמות קי"א ע"ב ד"ה קרי כאן כו' יעו"ש בסוה"ד, אבל נראה עוד דכיון שלא ניתקן עוד הדבר לפנינו אף דהי' אפשר לתקן לא מיקרי שעה"כ וראי' לזה מש"ס דמנחות ק"א ע"ב דאר"א דפיגול במנחה לר"ש אינו מטמא טו"א דתנן הערלה וכלאים ושוה"נ כו' כולן מטמאין ט"א רש"א כולן אין