מהרש"ם חלק ה שטו

ורק אם הי' בצד מעלה למטה מעטרה הי' מקום לצרף דעת יש"ש אבל אם יש ספק חסרון שוב יש ספק להיפך וכמ"ש אבל לפמש"ל דבנ"ד נוטה יותר דאומן דייק שפיר והי' כן הנקב מתחלה שוב י"ל דבכל גווני הי' מותר לבא בקהל

ג) ומעתה אשובה לעיקר הדין שלפנינו דאי נימא שהי' כן משנולד שוב אין האשה זקוקה לחליצה כלל דלא הו"ל שעה"כ כלל, ואולם גם אם ניחוש שמא נתהוה הנקב אח"כ יש לי לדון דאינו זקוקה לחליצה דהא לפי המבואר בש"ס ופוסקים טעמא דסריס משנולד אין חולצין לאשתו היינו משום דלא הי' בשום פעם ראוי להוליד ושמו מחוי וכדקאמר הש"ס פרט לסריס ששמו מחוי, ומעתה אני דן דלפמ"ש התוס' ביבמות נ"ה ע"ב בהא דאי' בש"ס שם פלוגתא בהעראה אם היא נשיקה או הכנסת עטרה ומסיק דהוי הכנסת עטרה וגמר ביאה בשפחה חרופה גמר ביאה ממש במירוק גיד וכ' התוס' דנראה דבש"ח חייב גם בלא הוצאת זרע אלא שתהא ביאה הראוי להזריע ולא אתי קרא למעוטי בש"ח בפ"ב דכריתות אלא העראה ושלא כדרכה ונראה דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה אין ראוי' להתעבר בהעראה אלא במירוק גיד שאם היתה ראוי' להתעבר לא הוי מוקמי קרא למעוטי העראה אלא שלכ"ד לבד עכ"ד וגם בחי' הר"ן על סנהדרין רפ"ב הוכיח מדנקט גזירה אטו ביאה שני' ול"ק אטו גמר ביאה מוכח דגם גמר ביאה מצוה להקים זרע דבהעראה אינה מתעברת וע' תוס' יבמות כ"א וכן מצאתי בחי' רשב"א קידושין דף ו' שכ' ג"כ כדברי הר"ן בסנהדרין הנ"ל וכ"ה בריטב"א שם והביא שכ"כ הרמב"ם וכ"ה בר"ן שם, וא"כ בנ"ד שהי' שם קרום למטה סמוך לעטרה המדבק הגיד לביצים א"כ לא הי' באפשר לו לבעול רק בהעראה כי הקרום הי' מעכב וא"כ בכה"ג אין ראוי להוליד כלל והו"ל כסריס משנולד וא"ל דבנ"ד דמי לכחישותא המבואר ביבמות ע"ט ב' גבי סמוך למיתה אבל הרי לדידן דקי"ל כר"ע לא ס"ל הך חילוקא ע"ש בגמ' ותבין ואולם הנה בתשו' נ"ב מ"ת אה"ע סי' כ"ג האריך לבאר דיני העראה ולהגביל מקומה והעלה דכל זמן שלא נכנסה כל העטרה באופן שגם מצד מעלה כל העטרה בגוף ופנים חוץ ממקום השפיות שאינו נחשב לכלום אף דמצד מטה הוא כבר למעלה מעטרה כי שם העטרה מתקבצת מ"מ הוי בכלל העראה אבל אם נכנס יותר קצת מזה אפי' רק כל שהו מגוף הגיד הוי בכלל גמר ביאה והוא מתגדר במלאכתו שם כי הגדיל לעשות ואני בעניי יש לי לפקפק במקצת דבריו ויען כי יש בכ"ז נ"מ לדינא צריך אני להאריך קצת

ד) הנה בתחלת התשו' שם הביא מחלוקת הט"ז והב"ש דלהט"ז גם בהכנסת קצת עטרה הוי בכלל העראה כיון דלמטה העטרה קצרה ולשי' הב"ש דוקא בהכנסת כל העטרה והנו"ב הביא מדברי תוס' קידושין יו"ד ע"א בהא דבעי אי תחלת ביאה קונה או סוף ביאה ומסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה והקשו בתוס' דהא בפ' הבע"י ילפינן דאשה נקנית בהעראה ותי' ר"ת דאחר שנתרבתה שם העראה כגמר ביאה א"כ כל מקום שנזכר ביאה היינו העראה ובעי אי תחלת העראה קונה או סוף העראה וכמ"ד העראה זו הכנסת עטרה וא"כ מבואר דהבעיא היא אם כהט"ז או כהב"ש ומסיק דדוקא כל העטרה וכהב"ש ורמז לדברי המל"מ פי"ז מאי"ב הט"ו והאריך לבאר ענין הבעיא ואני מצאתי מקור דברי ר"ת אלו בסהי"ש הגדול סי' ל"ג וז"ל ונראה דלק"מ דאיבעיא לן בקידושין אהא דנפקא לן ביבמות דהעראה חשובה היא ומעתה קרי בכולא תלמודא להעראה ביאה וסוגיא דשמעתין כמ"ד זו הכנסת עטרה והכי קי"ל ואהעראה דכניסת עטרה קאי וה"פ בסוף ביאה קונה כלומר ישנה לביאה מתחלה ועד סוף העראה כשיתחיל להערות יתחיל לקנות מיהו אם פי' בתחלת העראה פשיטא דלא קנה אלא היכי דגמר כל העראה דהכנסת עטרה מי אמרינן משהתחיל לערות התחיל לקנות וקונה והולך עד גמר העראה או דלמא אינה אלא לבסוף בגמר העראה חלו קידושין וקודם לזה לא ודמיא לישנה לשכירות מתחלה ועד סוף או אינה אלא לבסוף וגם דמיא להא דפ"ב דחולין ישנה לשחיטה מתוע"ס ונ"מ כדמפריש ואזיל א"נ לכה"ג שרוצה לקנות בתולה בביאה אי אמרינן ישנה לביאה מתוע"ס קנה שהרי כשמתחיל לקנות בתולה היא אלא א"א אינה אלא לבסוף לא ליקני בביאה דקודם שהגיע לקנות דהיינו גמר העראה לא בתולה היא דנהי דביאה לא הוי עד גמר העראה מיהו לא גרעה מביאה שלא כדרכה ואע"ג דלא הוי ביאה גמורה שהרי אם בא עלי' א' משלם קנס כדאמרינן שלהי פ' ב"ס אפ"ה פסולה לכהונה כמו כן זה כו' ואין להקשות מהא דאמרי' פב"ס הניחא למ"ד נשיקה זו העראה שפיר אלא למ"ד זו הכנסת עטרה מא"ל דלא משום דלדידי' לא הוי פסול לכהונה קודם גמר הכנסת עטרה אלא משום דאחר העראה דידי' ליכא לחיובי קנס דבעילה גמורה הוא מיהו לכה"ג הוי פסולה קודם הגמר כדפרישית ואין לגמגם דלשון התלמוד כגון שהערה בה (ותיבת שלא ט"ס) והוי לי' לומר דאתחיל לערות דאין זה לשון התלמוד מיהו פירושו הכא שהתחיל לערות ועד שלא גמר פשטה ידה וכו' עכ"ל ומצאתי בכת"י מהגאון מהרא"ז מרגליות שהגיה כמ"ש, ומבואר מזה דס"ל דגם בתחלת העראה לא גרע עכ"פ מביאה שלא כדרכה וא"כ כיון דבכל העריות ביאה שלכ"ד ג"כ חייב א"כ ה"נ בזה וא"כ נהפוך הוא כי מדברי ר"ת אלו מבואר לדינא כדעת הט"ז רק דלשי' ר"ת מדין שלכ"ד קאתי עלה אבל ביאה כדרכה אינה בגמר העראה, והנה המל"מ שם הביא בשם הרמב"ן וריטב"א דס"ל בדעת ר"ת דבתחלת העראה היינו נשיקה והריטב"א תמה דא"כ היכי קרי לה בעילה לכ"ג ואמנם לפענ"ד דעת ר"ת מבואר דמיירי בתחלת הכנסת עטרה וכמ"ש רק דס"ל דהוי כביאה שלא כדרכה, ואמנם סיום דברי ר"ת ז"ל שהקשה מהש"ס דסנהדרין הנ"ל הוא באמת קושיא סוערת מאד ותירוצו אינו מובן כלל וכפי הנראה כונתו דודאי הו"מ לשנוי דבתחלת העראה כבר נפגמה ושוב לא ניתן אח"כ להצילה בנפשו ושוב חייב קנס על גמר ההעראה כיון דלשיטתו נפגמת בתחלת העראה רק דעכ"פ כדין לישנא דהך שינויא שתירצו רבנן קמי דר"ח שם משעת העראה דפגמה איפטר לה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה פריך עלה שפיר דהניחא למ"ד העראה זו נשיקה אבל למ"ד זו הכנסת עטרה והעראה היינו גמר הכנסה א"כ כבר