מהרש"ם חלק ה שיב

שהתנה שגם בהיזק יהי' ל"ש 30% הוא לאו דוקא כיון שלא נתן מעות להעסק לבטחון נגד היזק כלום ובכל כה"ג תלוי כפי ראות עיני הדיין אי ישלם היזק מביתו וכמ"ש בחיבורי סי' קע"ו ס"י שם בזה א"כ באם א"צ לשלם היזק שוב לא נעשה העיסקא באיסור כלל כיון שהמקבל יש לו חלק לריוח ולא להיזק, אך לפ"ז שוב נדחה גם מ"ש רו"מ דכיון שנתבטל בתוך זמנו בטל התנאי דמה בכך מ"מ לא יוכל לתבוע יותר ריוח דסתם שותפים הם לריוח וגם להיזק משא"כ בזה, ובדין הטראטע שהשליש לבטחון ולא נעשה בקנין המועיל לענין אסמכתא וכ' כת"ר דכיון דמחויב לקיים השותפות עד כלות זמנו ורוצה לפטור א"ע מזה ע"י הטראטע שוב לכ"ע מהני דל"ה אסמכתא דלא קנס א"ע כלל הנה זה דוקא אם נעשה השותפות בשטר בחיוב הגוף ולא הי' בידו לחזור גם להבא אז י"ל שפיר כסברתו ויש סמוכין לזה ממ"ש בחיבורי סי' ר"ז בשם הפוסקים, אבל אם הי' בידו לחזור להבא מדינא א"כ גם ההשלשה בטלה אם לא נעשה כדין דהא לדידן קי"ל דגם בשותפין דגמרו ומקני זל"ז אפ"ה בעינן קנין ועמ"ש בחיבורי רס"י קע"ו בשם תשו' נאות דשא ושאר שו"ת בזה ועמ"ש סעי' ז' על דברי הט"ז שם ובהג"ה שם הבאתי מתשו' הרשב"א בענין חיוב בשותפות אי מהני יעו"ש היטב וימצא כל הדינים מבוארים, ובזה ישכיל כדת מה לעשות בהן דינא דנד"ד ואנכי לא ידעתי איך יעשה עסק התקשרות השותפות בזה וגם כת"ר לא הודיעני במכתבו כל הפרטים הנחוצים בזה ויתר הדברים שכ' כת"ר דבמה שתפס ש' כדי שיהי' מוחזק לא נתבטל השותפות דל"ה פסידא דלא הדר וכמ"ש בסי' קע"ו סט"ו ונה"מ שם דבריו נכונים ופשוטים ועמ"ש בחיבורי שם בזה, וגם במה שנתרצת לקבל שותף אחר הדבר פשוט דכל זמן שלא נגמר הענין לא נתבטל שותפותו ולאשר הדברים פשוטים קצרתי

סי' ס"ה

עוד להנ"ל. ע"ד השאלה בראובן שקנה בית ש' אחר פטירתו מיורשיו כל שטחו בעומק ורום רק חלל שאפע קטנה פתוחה לשוק השאיר מורישם בצוואה לפני מותו לחלק ההכנסה שלה בכל שנה ביום היא"צ שלו לעניים ובהשרפה דשם נהרס כל הבית וחזר ר' ובנה בפנים חדשות ומגרעות נתן לבית להכניס בתוך הכותל שחפע כפי מדת הראשונה להיות עומדת לצדקה ומפני הוצאות הבנין רבו עליו נושים ואין לו הצלה רק אם יוכל ליקח מהבאנק בהלואה על הבית כנהוג ואולם ע"י שיור מקום השאפט הנ"ל בלתי אפשר ליקח אצלם מעות כי חק הוא אצלם לבלתי תת על בית אשר איננו בשלימות להלוה ולזאת רוצה הבעה"ב להפריז על מדת שיוי השאפע לתת מחירה כפלים באופן שבעד דמי ממכרה יקנה חנות מכיפת אבנים (גוד) גדולה יותר במדתה ותכפיל הכנסתה לצדקה וגם בנינה בטוח וחזק יותר, אכן האפטרופס בן המתנדב ירא לנפשו אולי יחשב כמועל בשליחות הצדקה בזה עכת"ד השאלה, והנה יש בזה ב' חקירות אם נחשב בזה שינוי מדעת הנודר וגם אי נימא דלא תליא בדעת נודר אי מיחשב שינוי מדעת העניים המקבלים, ורו"מ הביא מהא דיו"ד סי' רנ"ט דבנשתקע שם בעלים ממנה יכולים הציבור לשנות אפי' לדבר רשות ונסתפק אי בנ"ד שנכתב בערכאות על שם הנודר אי מיחשב נשתקע, והדבר פשוט דבכה"ג לא מיחשב נשתקע חדא דהא מבואר בטוח"מ וסמ"ע סי' ס"ח סק"ה דכל מילי דערכאות קלא אית לי' ועוד דהא העניים המקבלים יודעים בכל שנה שהוא לזכרון נשמתו ומבואר ברש"י ע"ז ז' דגדר נשתקע הוא שלא יצא דבר זה עוד מפי אדם ולכן בכה"ג דנ"ד לא מיחשב נשתקע, וגם כבר הביא רו"מ דברי המאירי למגילה דהיכי דהקדיש לעניים אין ביד ציבור והגבאי לשנותן למצוה אחרת, אמנם בירושלמי פ' בה"ע ה"א בסופה אי' פלוגתא בזה וז"ל רחב"ב אזל לחמץ יהבו לי' פריטין למיפלגא ליתמי ולארמלתי' נפק ופלגין לרבנן מהו שיהא צריך להפריש אחרים תחתיהם רז"א צריך להפריש רא"א א"צ להפריש ר"י בשם רא"א א"צ להפריש ריב"א ר"י ר"א בשם ר"ח כל המצות עד שלא נתנו לגזברין את רשאי לשנותם משנתנו לגזברין א"א רשאי לשנותן וכפי הנראה הא דקאמר ריב"א ר"י ר"א כו' הוא ענין בפ"ע וקאי על מצות שאינם לעניים או דלא מיירי לענין דין הגבאי דהא מעיקרא אמרו ר"י ור"א גופיי' דא"צ להפריש תחתיהן וסברו דביד גבאי לשנות, ואמנם באמת בנ"ד אינו ענין כלל לכל הנך דינים דהא כבר האריך מהרי"ק שורש ה' והובא בקיצור בב"י סי' רנ"ו ובגוף התשו' מבואר באריכות בדין מעות שהתנדבו אנשים לעניי ירושלם והושמו ביד גזברים ממונים לעשות כפי ראות עיניהם ואח"ז רצו לשנותם לצורך בנין בהכנ"ס והאריך שם דהעיקר כהפוסקים דגבאי יכול לשנות לד"מ וגם להסוברים דגבאי א"י לשנות היינו גבאים שגובים מבה"ע ומחלקים דאפשר דיהבי אדעתא דנפשיי' ולא ע"ד הגבאים אבל היכי שהתנדבו נוחי נפש לכפרת נפשם איזו מעות ונותנים לגבאים ודאי מסתלקי מכל וכל ויש להגבאים כח כמו בה"ע ואפשר עוד יותר מבה"ע ואף די"ל דבכה"ג דהפסדו עניים פסידא דלא הדר י"ל דכ"ע מודו דא"י לשנות דהא גבו לשם עניים אלו אבל זה דוקא כשגבו לצורך עניים ידועים שזכו בהם עניים אלו אבל בנ"ד שהי' הנדבה שיהי' הקרן קיים תמיד ומהריוח יתנו לעניים אשר ימצאו באותה שעה בודאי אין זכות להעניים בזה כלל ויש כח להגבאים לשנות אפי' בפסידא דלא הדר ובפרט שיש בזה תועלת קצת גם להעניים כדי שיהיו תושבי העיר עמהם באהבה עכת"ד שם, וע' רשד"ם חיו"ד סי' קס"ב ג"כ בענין זה וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ג שהאריך בדין א' שנדר מעות לצורך לומדי תורה ונתן ביד גבאי ואח"ז רוצה לבנות ביהמ"ד והשתדל להשתכר ולהעדיף בשכר המעות להחזיק ביד מי שילמוד שם בביהמ"ד והעלה דאף שמתחילה נתן להת"ח הלומדים כל א' במקומו כיון דיש בידם לילך להביהמ"ד הנ"ל וללמוד שם אין כאן רק שינוי מקום למעליותא וכ"ע מודו דיכול לשנות וגם עכ"פ אין כאן פסידא להת"ח וגם דוקא היכי דנמסר ליד גבאי שאינו יורשו בזה א"י לשנות אבל היכי דהגבאי הוא יורשו הוי כלא בא ליד גבאי עדיין דיורשו במקומו הוא והוי כמו