מהרש"ם חלק ה שי

ד"ה הפוסק כו' שכ' להדיא דהואיל ובמעמדה התנה הוי כמו שהיא עצמה התנית ע"ש וה"נ בזה) וע' בב"י ח"מ סוס"י של"ג בשם ת' הרמב"ן כה"ג וע' בב"י חו"מ סוס"י רי"ב בשי' רמב"ם לענין נדר כן ע"כ לענ"ד באם שכבר היו תנאים במעמד שלה והיא הסכימה לדבר חייבת בקנס, ואם יש הכחשה בזה יש לעיין מהא דב"מ דף פ"ג דאיסי בן יהודא בדבר שמצוים להיות שם עדים אינו נאמן בטענתו נגד זה וא"כ בנ"ד המע"ה ועיין חו"מ סי' רמ"א סעי' י' וקצה"ח בשם מהרי"ט אבל יש לחלק דבנ"ד מחולקים רק על אותה שעה של הר"פ ומ"מ המע"ה, אבל לפעמים מתקבצים רק קרובים ובפרט אם היא רק בכפר וכה"א דנ"ד וע' תוס' נדרים כ"ז שכ' בשם ר"י להדיא דגם בשעת שידוכין לפעמים מתקבצים רק קרובים וי"ל דגם ר"ת שם לא נחלק במציאות רק דס"ל דאם הי' רק קרובים הוי אסמכתא ואנן לא קי"ל כן ולכן יוכלו לברר ע"י קב"ח אם שתקב"ח הכלה שלא היו תנאים או תהפך על התובע כמובן, אבל כל זה אם טען כן מתחלה אבל בלא טען כן נראה דא"י לחזור ולטעון ומהגם דהיכי דנראה הטענה מרומה אין להדיין להזדקק כמ"ש לתובע כמ"ש בחו"מ סי' ט"ו, ובנ"ד כפי המבואר במכתב שאלתו ללבוב שהי' רק ר"פ וע"ז נסתפק כת"ר אי מהני לחייב קנס: רק אח"כ כשנודע לו שלא יזכה בדין הוסיף לטעון כן ושאבד השטר א"כ נראה הטענה מרומה וגם אם יכול לחזור ולטעון אין להזדקק לזה ומכ"ש בנ"ד שא"י לחזור ולטעון דשמא למדוהו לשקר כנודע, ע"כ לענ"ד שאין לחייבה כלום ע"פ דתה"ק

סי' ס"ד

להרב החריף מו"ה רש"פ נ"י מבוטשאטש

מכתבו הגיעני ביום ועש"ק בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמסו והנני להשיבו בקצרה אבל רק במה שנוגע לדינא וזה החלי בס"ד

בדבר אשר שאל בדין ר' שעשה שותפות עם ש' על זמן ידוע באופן שיתן ר' מעות עד שמונה מאות ר"כ וש' יהי' העוסק במו"מ ומה שיהי' ריוח או היזק יהי' לחלק ר' הא 70% ולחלק ש' 30%, ובכל שבוע יקח ש' ג' ר"כ למחייתו והשליש טראטע עם מאה ר"כ לבטחון קיום מה שמחויב מצדו עד זמן המדובר ואח"ז נודע לש' כי ר' רוצה לצאת מהשותפות השתדל ש' לחפוס מתבואת העסק כדי שיהא מוחזק וטרם בואם לדין הכריח ר' את ש' להשליש בגדיו ובגדי אשתו נגד מה שתפס וגם ר' השליש חמישים ר"כ ובבואם לדין נולד הכחשה ביניהם בסכום הריוח שהי' עד עתה ור' טוען שהי' בס"ה ריוח 150 ולפ"ד ש' הי' הרבה יותר: גם טען ש' שלא הניח ר' מעות כפי חיובו וכמ"פ דרש מאתו שיתן ולא נתן ולכן טען ש' שרוצה שיחלקו בהריוח חלק כחלק אחרי שלא קיים ר' כפי המדובר להניח ח' מאות ר"כ גם תבע ש' את הטראטע אחרי שר' בא לבטל השותפות קודם הזמן, ור' טען שלהד"ם שנתן מעות כפי הצורך וע"ד ביטול השותפות הלא אמר מאז לש' מזה שיעמיד לו שותף אחר במקומו והסכים לזה וגם הוא בעצמו הי' מקיים השותפות לזמן המדובר רק ע"י ששלח ש' ידו לתפוס משלו לכן אינו רוצה בו וגם השותף האחר שרצה לכנוס במקומו חזר בו עי"ז, וש' טען שלא הסכים לשותף אחר רק ששתק לראות מה יעשה האם יבחר בו אם לא וגם הרי לא העמיד שותף אחר ומה פשע בתפיסתו עד אחר הדין עכת"ד השאלה, וכת"ר העלה בדבר ההכחשה בענין סכום הריוח כמה הי' דכל א' ישבע על טענתו כפי מה שהוא מוחזק וש' הוי מוחזק במה שתפס משותפות ואף שהשליש כנגדו הבגדים הרי בדבר המושלש שניהם מוחזקים וגם ל"ה מחויב להשליש כמ"ש הש"ך רס"י ע"ה בשם רד"ך עכ"ד, ואמנם באמת יש מקום עיון בזה דהא בתוס' ב"מ ב' ע"א ד"ה ויחלוקו כתבו בהא דמנה שלישי דמדמי בגמ' לטלית דכל א' ישבע על חציו משום דהאי שהנפקד תופס בחזקת שניהם הוי כאלו שניהם מוחזקים בעצמם בו עי"ש א כ מבואר דכל א' נקרא מוחזק על חציו וא"כ גם בנ"ד ל"ה שמעון מוחזק על כל מה שתפס רק כפי חצי שיוי דמי הבגדים שהשליש, (ואולם במה שהשליש בגדי אשתו יעוין בח"מ סי' ע"ב ס"ג ובש"ך שם וע' בב"ש אה"ע סי' צ' סקמ"ט וס"ק נ"ב מ"ש ע"ד הש"ך בזה וע' בב"מ אה"ע סי' ע"ג היטב בזה ותבין,) והן אמת דהמל"מ בפט"ו מטוען הל' ט' העלה דבכל מקום ספק במטלטלין דמוקמי' לממונא בחזקת נתבע היכי דהם מיד שליש ואין שום אחד מהם מוחזק מוקמי' ממונא בחזקת מרא קמא והביא ראי' מדברי רמ"ה שהובא בטוח"מ סי' ר"מ ואח"ז הביא סתירה מדברי הרי"ף ורמב"ם וסיים דמ"מ נראה דסברת רמ"ה מוסכמת וחסר שם סיום דבריו יעו"ש ולא הזכיר כלל מדברי תוס' ב"מ הנ"ל וכפי הנראה דס"ל כדעת תה"ד סי' שי"ד דדוקא לגבי דינא דכל דאלים גבר דדמי קצת לדינא דפרסאי ולכן בטעם כל דהו דחינן לי' ומוקמינן לממון בחזקת שניהם אבל מ"מ לא הוי מוחזק גמור ולכן פסק שם דנגד הרוב ל"מ חזקה כזו גם על חציו והוי כאינו מוחזק בו יעו"ש וא"כ י"ל דבכה"ג מוקמי' לי' בחמ"ק עכ"פ ועקצה"ח סי' ר"פ בדין אם הולכין אחה"ר נגד חמ"ק במ"ש בשם תשו' מהריב"ל ובמק"א פלפלתי בזה ואכ"מ, ועי' בשו"ת מהרשד"ם חח"מ סי' קמ"ה ובשער משפט ח"מ סי' ק"ד סעי' ג' מ"ש בזה, ולפ"ז הי' נראה דבנ"ד הוי ש' מוחזק בכל הסך של הבגדים המשולשים כיון דאית לי' חמ"ק ואולם הגאון בס' בית מאיר באהע"ז סי' ע"ז דחה דברי מל"מ הנ"ל והוכיח מהפוסקים שם דהעיקר דכל א' מוחזק על חציו וע' בס' ישי"ע יבמות ל"ז מ"ש בזה מהתוס' סופ"ק דגיטין אבל דברי הב"מ נראים נכונים למעיין וכן מצאתי בשו"ת רמ"א סי' פ"ו שפסק דמעות המושלש הוי כל א' מוחזק על מחצה ואם אמנם נראה דאם משלישים ביד ב"ד ע"פ ציווי ב"ד קודם הדין לבטחון קיום הפס"ד דאין מפסיד המוחזק את חזקתו כיון דבשעת השלשה הי' לו מיגו וכדמוכח בח"מ סי' ע"ב סי"ז וסי"ח בהג"ה ובש"ך ס"ק צ"ג במ"ש בשם תשו' מהר"ם אלשקר בשם ר"י הלוי והרמב"ם ונהי דלא מיירי בהשליש ביד ב"ד מ"מ כיון דמטעם מיגו קאתי עלה א"כ ה"ה בכל הכחשה אף שכבר השליש כיון דבכה"ג ל"ה מיגו למפרע כיון דכבר נודע אז