מהרש"ם חלק ה שח

הראשונים על הרמב"ם שפסק דקנה חמב"פ לוקה דהא אין זכי באה"נ ותי' רו"מ לפמ"ש המג"א סי' תקפ"ו בהא דדלמא מגבה לה דהא אית לי' בעלים ותי' דמ"מ קנה להתחייב באחריות וה"נ בנ"ד ולפמ"ש הח"י סי' ת"מ דמשום אחריות שרי לאחה"פ ה"נ בנ"ד כיון דמסתמא היו כמה גרגרים שעורים מחומצים בהשעורים של שנה זו שרבו הגשמים וגם אם יש רוב כנגדם מ"מ הוי כניכר האיסור כמ"ש המג"א סוס"י תמ"ז וא"כ י"ל דלא זכו בהם מחזיקי הבר"ה רק לחיוב אחריות ושרי לאחה"פ והא דבניכר האיסור ל"ב נראה מהר"ן פ"ק דסוכה דהוי מה"ת עכת"ד יש לפקפק דאי נימא דאית בהו גרגרים מחומצים ועדיין לא הוי שלהם א"כ איסורא לא ניחא להו דליקני ולא קנו אותם הגרגרים רק לאחריות אבל שאר השעורים המותרים קנו שפיר לגמרי ול"ש לומר בהו דאין זכי' באיה"נ דהם אינם אסורים בהנאה דכיון דהוי כניכר הרי יוכלו לברור המחומצים והשאר מותר ובפרט דהכא כיון דלא זכו בהמחומצים א"כ כל התערובות שרי דהמחומצים הם של העכו"ם ולא ניחא להו דליקני רק דהוי באחריותם והשעורים המותרים הם של ישראל לגמרי דמהיכי תיתי לא יזכו בהם וא"כ שוב אזדא לי' ההיתר של רו"מ, וגם בגוף דברי הח"י הנ"ל כבר האריכו המהריט"א בתוד"ר סי' קל"ט ובשו"ת ר"ע איגר סי' כ"ג ושו"ת ב"א חאו"ח סי' ל"ז להוכיח מכמה ראיות להיפוך ובפרט דברמב"ם מפורש להיפוך כמ"ש המחברים הנ"ל ובתשו' לק' זאלישטשיק שהשבתי בשנה דאישתקד הארכתי בזה ואכ"מ אבל בנ"ד היו ברשות עכו"ם ואחריות על ישראל בבית עכו"ם שרי כידוע, ואמנם בגוף ההערה מהא דאין זכי' באיה"נ ובסוגי' דכתובות ל' שהביא רו"מ יש לי ת"ל פלפול ארוך ואין עת האסף פה, אבל העיקר כמ"ש הר"ן בפ"ג דע"ז דגבי חמב"פ דאי הוי של עכו"ם שרי שוב יש בו זכי' וכדמוכח מש"ס דע"ז שם יעו"ש בר"ן ותבין כי דבריו ברורים, ובמ"ש דניכר האיסור הוי מה"ת תמהני שלא הביא ד' הט"ז באו"ח סי' תרל"ב שהוכיח מתוס' חולין כן ודחו ד' הלבוש וע"ש במש"ז, גם מ"ש דבנ"ד איסורא לא ניחא לי' דליקני ולא קנו השעורים כלל כבר כתבתי דליתא דהשעורים שאינם מחומצים קנו אותם שפיר ועכ"פ הוי באחריותם ואסור לאחה"פ, ומ"ש דהחצר קנה לעכו"ם הקונה החמץ אני תמה דאיך יקנה מה שאינו שלו ואינו הפקר כלל ואם אולי כונת רו"מ דמשעה שכבשו השעורים נתייאשו בעלי השעורים ואף דלא ידעו מזה מ"מ בכה"ג דהוי אבוד מכל אדם גם יאוש שלמ"ד הוי יאוש וכדמוכח בח"מ סי' רנ"ט וא"כ שוב קנה העכו"ם בחצרו וע' מק"ח סי' ת"מ, אבל מלבד מ"ש בנה"מ סי' ר' דאין חצר קונה לעכו"ם שלמ"ד כיון דהוי רק בתורת שליחות ואין שליחות לעכו"ם א"כ ה"נ בנ"ד רק גם אי נימא כמ"ש בשו"ת תפ"צ חאו"ח סי' י"ז דאי נימא דמעכו"ם לעכו"ם י"ש ה"נ בחצר קונה וע' מהריט"א רפ"ב דבכורות ובקה"י תוד"ר אות ח' מ"ש בזה הנה מלבד שדעת רוב הפוסקים דגם מעכו"ם לעכו"ם אין שליחות וע' בב"מ יו"ד סי' קס"ט סי"א שהוכיח כן וגם בשו"ת מהר"י מברונא סי' רמ"ד ובשו"ת פ"י להמג"ש ח"ב א"ח סי' ה' הוכיחו כן וע' בחיבורי סי' קפ"ח שלא הבאתי מזה (וע' בשו"ת פ"י שהעיר בכמה דברי' של הקצה"ח סי' קצ"ד ובפרט בישוב ד' הש"ס דע"ז דקאי לרב אשי לשיטתי' יעו"ש) אבל גם בלא"ה אם העכו"ם ידע מהבאת השעורים כיון דלא נתכוין לקנות לא קני וכמ"ש התוס' ב"ב נ"ד דגם אי חצרו של אדם קונה שלמ"ד דוקא בלא ידע כלל אבל בידע ולא נתכוין לזכות לא ואם לא ידע העכו"ם כלל מזה י"ל דהוי כלא עבידי דאתי ואין חצר קונה כמ"ש התוס' ומרדכי פ"ב דב"מ וע' בח"מ סי', רס"ח וכמה דוכתי וע' בשו"ת. עט"ח חא"ח סי' ה' בזה, ועוד דאי נימא דזכה העכו"ם שוב לא הוי אבוד מכל אדם ושוב יאוש שלמ"ד ל"ה יאוש והדר הוי של הישראל ואסור

ואמנם לדינא כפי מצב השאלה ששרו אותם בזש"פ נראה להתיר לבטל ברוב וכמ"ש

וי"ל עוד דבנ"ד דקנה רק בכסף ולא במשיכה רק בפסח שלח האדון התבואה והונח בחצר העכו"ם א"כ לשי' הסוברים דכסף אינו בישראל מעכו"ם וע' בש"ך ח"מ רס"י קצ"ד מ"ש ע"ד הסמ"ע בזה ה"נ לא קנה א"כ אחה"פ הוי סד"ר ולהקל וע' בנה"מ סוס"י קפ"ח בדין עשה משיכה ע"י עכו"ם, אבל כבר כתבתי בחיבורי סי' ר"א דמכח סטימותא הוי קנין גמור וה"נ בנ"ד, וגם במ"ש לעיל אי קנה ישראל מעיקרא יש לדון הרבה עפמ"ש בתשו' לזאלישטשיק בדין אתרוגים והבאתי מכמה דוכתי וגם בשם שו"ת ב"א חיו"ד סי' ע"ג דאדעתא דהכי קונים מעיקרא דמה שיברור מוכר הוא של לוקח וא"כ השעורים שבירר האדון עבור הישראל הם שלו מעיקרא ולדינא כבר כתבתי הנלענ"ד

סי' ס"ג

לכבוד ידידי הרב המופלג החו"ב החסיד מו"ה נטע יעקב איידלשטיין נ"י האבד"ק טשעניליצא

היום הגיעני מכתבו ויען כי אץ עלי להשיבו מיד לא אוכל לצאת ולבא זולת במה שנוגע לעיקר הדין, והנה תו"ד השאלה בדין א' שבא בקשר שידוכין עבור יתומה בת אשתו עם בחור א' ממשפחתו וכתבו ביניהם ראשי פרקים והיתומה יש לה עזבון גדול מאבי' וכפי הנשמע היתה מסרבת קצת בהשידוך רק לעשות רצון אבי' חורגה הנ"ל הוכרחה להתרצות וכעת נולד מחלוקת בין אבי' חורגה ובין אבי הבחור מכח מו"מ והבת סירבה בהשידוך ושלחה הר"פ בחזרה ועשתה עמה שידוך אחר וכעת בא אבי החתן ותובע קנס דמי בושת ואבי' חורגה גבר אלם וא"ר לירד לדין ועיקלו מעות היתומה שיבא אבי' חורגה לדין והיתומה טוענת שהיא רוצה בעצמה לירד לדין ומה לה ולאבי' חורגה, ונסתפקו אם יכולים לעכבה עד שירד אבי' חורגה לדין ואם יש לחייבם הקנס, עכת"ד השאלה בהמכתב ששלח להגאון מלבוב ז"ל, ואח"ז הוסיף במכתבו שטוען עוד אבי הבחור שהיו תנאים ג"כ רק שנאבדו ממנו והכלה טוענת שלא היו רק ר"פ, ולא אדע אם גם מתחלה טען כן או לא וכפי הנראה ממכתב השאלה לא טען כן מתחלה רק עתה חוזר וטוען וא"כ א"י לחזור ולטעון כמ"ש בח"מ סי' פ', ועתה אבאר בקיצור מה שנלע"ד לדינא בכ"ז, והנה בדין אם יכולים לעכבה עד שירד אבי' חורגה לדין יפה