מהרש"ם חלק ה שה

מצות מצוה והתנור ישמש כל השנה במקום תנור ביה"ח וכמש"ל, אבל בדאפשר במקום אחר אין להקל בזה כנלע"ד

(א"ה מ"ש מתמורה כ"ג ע' במהרש"ם ח"א סי' י' שהביא משם הראי' להיפוך והיינו מד' חכמים דמוכח דס"ל דעשו תקנה בקדשים גם בכה"ג, וכמ"ש גם כאן להלן וע"ל באורך בדינים אלו ושם בהגה מבהמ"ח הביא מתוס' סוכה ר"פ לולב הגזול דס"ל דזא"ו ל"ה אלא מדרבנן, אבל לענ"ד משם אין ראי' די"ל דס"ל דהוי מה"ת רק דאינו מעכב בדיעבד וע' שו"ת ב"ש ח"ב סי' קע"ג (וע' או"ח סי' י"א ס"ה ובט"ז שם סק"ד דמוכח דמערב בדיעבד) והרי הידור לגבי קרבן גם אי לגבי מצוה מדרבנן אבל בקרבן היא מה"ת וכמו שביארתי בקונ' טור האבן אשר אתי בכתובים וכמו שהביא במהרש"ם שם דהרי מחללין שבת ואינו הדור אסור משום הקריבהו לפחתיך וכמ"ש רש"י זבחים ע"ד וע' תוס' בכורות ל"א ע"א ד"ה חוץ בסוה"ד וביומא ל"ד ילפי' מקרא מובחר נדריך וגם מכבש האחד כמגלה כ"ח ומ"מ קרבן מן המובחר אינו רק לכתחלה כמ"ש הר"מ פ"ב ה"ח מאי"מ וע' בתפאי"ש משנה מנחות פ"י מ"ש לחלק בין היכי שהוא מכוער שאסור משום הקריבהו בין היכי שיש רק יותר מובחר, ובגוף הדבר לנתוץ לצורך כבר האריך בת' ב"א סי' ס"א ומ"ש מתשב"ץ וחב"י דמשום זא"ו מותר למחוק אך הרי רוב הפוסקים חולקים ע"ז וע' בת' ב"ש סי' קל"ב דגם האוסרין ע מ לתקן ה"ד היכי שבשעת המחיקה לא נתקן עדיין ובחב"י הביא ראי' מפ"ק דב"ב דבבא בן בוטא נתן עצה להורדס לסתור המקדש בכדי לעשותו יותר נאה, ובקונטרס טה"א הארכתי בהא דעשו מבגדי כה"ד פתולות כשנטשטשו כמ"ש הרמב"ם ול"ה כשורף עצי הקדש וע' תוס' שבת כ"א ואכמ"ל

) ומה ששאל באשה שאירע לה אבילות ר"ל בעש"ק וכבר הדליקה נרות ש"ש ואח"כ נסתם הגולל אבל הי' עוד יום אם יכולה למנות גם יום ו' לתוך ז' ימי אבילות או תמנה רק מיום שבת לכאורה לפמ"ש הט"ז סי' ת"ב דדוקא להחמיר אמרי' כן דהתפלה מועיל לחשבו כלילה אבל לא להקל לענין שמועה רחוקה ומה"ט כתב הא"ר באו"ח סי' ל"ח דאף שהתפלל מעריב מ"מ יניח תפילין ביום אחר דלהקל אין לסמוך על התפלה א"כ בזה דהוי קולא שלא תתאבל בדברים שבפרהסיא אין תועלת בתפלה אבל נראה דז"א דמהיכי תיתי נימא דהוי להחמיר במה שתתאבל הרי נגד שבת הוי להיפוך להחמיר שלא לזלזל בקדושת שבת ואף דהט"ז באו"ח סוס"י ת"ר כ' לענין תקיעת שופר דבמקום מצוה הוי קבלה בטעות היינו במקום מצות תקיעת שופר דאורייתא או כעין של תורה דיום ב' אבל לא לענין אבילות פרהסיא ובפרט שהרי עי"ז תתאבל אח"כ יותר יום א' ולכן הדעת נוטה כמ"ש רו"מ בשם הרב הה"ג דקהלתכם שפסק דתמנה מיום ש"ק, ומרוב הטרדא אין פנאי לעיין כלל

(א"ה ומ"ש בדין אבילות לכאורה לפי"ד הש"ך יו"ד רס"י קצ"ו ג"כ יש להחמיר אבל כבר כתבו האחרונים ע' לבנון נטע ותשורת ש"י סי' קי"ח דדוקא בהתפללה ערבית אבל הדלקת נרות אינו עושה לילה וע' ט"ז רס"ג לענין קבלה, וי"ל)

סי' ס"ב

לכבוד הרב הה"ג וכו' מוהר"ש לילענפעלד נ"י אבד"ק פאדהייעיץ

ע"ד השאלה שאירע במחו"ק בהברייהויז שנעשה קו"פ שט"מ על החמץ כראוי שהשכירו את הברייהויז לעכו"ם וגם מכרו כל החמוצים והי' להם קאנטראקט על שעורים שהי' עוד אצל האדון ולא נכתב בהשט"מ כלל ובחוהמ"פ הובאו השעורים והניחום הנאמן בהבר"ה לאח"כ בלא ידיעתם לקחו הערלים העובדים בהבר"ה וכבשו השעורים הנ"ל בשביעי של פסח לעשות מהם מאלץ ועתה נתעוררו לדרוש אם דינו כחמץ שעעה"פ והם מונחים עוד בפ"ע עכת"ד השאלה, והנה רו"מ האריך בזה וכל דבריו דברי חכמה ובכ"ז יש בהם כמה דברים דאית להו פירכא כפי שיבואר בס"ד

והנה בגוף השאלה נלע"ד להתיר בפשיטות דהא כפי מצב השאלה שרו את השעורים בז' ש"פ וכבר נודע דעת אבי העזרי שהובא בטו"ר או"ח סי' תס"ז דבצונן אינו מחמיץ אפי' שהה כמה ימים ואף דהטור חולק כבר כ' הב"י ליישב דדוקא כשמוציאים אותם, מן המים אז מחמיץ ולא בעודם במים וע' בפר"ח שהחזיק בדעת ראב"י ופסק להקל וע' בפמ"ג בפתיחה ואפי' בהוציאו מן המים כל זמן שלא נתבקעו ל"ה חמץ גמור ולדעת הלבוש גם בנתבקעו ל"ה חמץ גמור וגם מבואר ברא"ש פכ"ש דגם בנתבקעו הוי רק קרוב להחמיץ ואף שהפמ"ג בפתיחה רצה להעמיס בדעת הרא"ש דמיירי בלא שהה אבל במח"כ דבריו תמוהים דהיכי דנתבקעו אין לחלק בין שהה ללא שהה ואני מצאתי בירושלמי סו"פ כ"ש ה"ז א"ל ר"פ בשם ר' אילא הכין הוי אמר רחבא שרה חטים ושעורים במים נתחמצו אסורות לא נתחמצו מותרות רי"א שרה שעורים במים נתבקעו הרי אלו אסורות כו' ומבואר דנתבקעו לא הוי נתחמצו ממש דאל"כ במאי פליגי ומ"ש הרי"ף לענין פלוגתא דמר עוקבא ושמואל דהוי סד"א היינו משום דנתבקעו הוי ספק חמץ גמור וקרוב יותר לאיסור, או דהוי ספק חסרי"ד ומחמירים אבל משום פלוגתא דאמוראי יש להקל מספק לענין התבשיל, ועכ"פ בנ"ד הרי בז' ש"פ לא שהה עוד מעל"ע כלל ולשי' פר"ח בצונן אינו מחמיץ אם לא נתבקעו רק ביום ח' כבר נאסרו משום דמסתמא כבר נתבקעו ואולי כבר הוציאום מן המים, והנה בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קס"ג העלה דגם להאוסרים בחמץ שעעה"פ בשוגג היינו משום דקנסו שוגג אטו מזיד בדאורייתא היכי דעבר בב"י אבל בבטלו דהוי רק דרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד יעו"ש באורך וא"כ נראה דהא דמבואר ברס"י תמ"ח דבהביאו לו דורון בח' ש"פ דאסור בהנאה אחה"פ היינו במזיד אבל בשוגג ואונס אין איסור בזה אחה"פ דלא קנסו בזה שוגג אטו מזיד כיון דיו"ט ב' דרבנן, וגם בגוף הדבר אי יש לאסור בחמץ שהובא ביום ח' ש"פ יש לדון לפמ"ש התוס' בבכורות דף ב' ע"א ד"ה קונסין כו' דדוקא בגסה כו' דאיכא איסורא קונסין אבל בדקה כיון דליכא איסורא אלא מנהגא בעלמא במקום שחשודין על רביעה לא קנסו אפי' במקום שלא נהגו למכור יעו"ש א"כ י"ל דכיון דאנן בקיאים בקביעא רק מנהג אבותינו