מהרש"ם חלק ה שד

כ"ה בספר יראים להר"א ממון מצוה קצ"ד, ואבל כ"ז היכי דבאים לנתוץ לצורך עז"נ וגם בזה יש לפקפק בהראי' מש"ס דתמורה דהא לרבנן שם באמת גם בכה"ג עשו תקנה בקדשים, וע' תוס' דזבחים צ"ה ע"א ושו"ת ב"א יו"ד סי' ס"א ומ"ש בגליון שם, וגם מהש"ס דסנהדרין סו"פ פ חלק דבית שי"ב מזוזה אינו נעשה עהנ"ד משום דא"א לקיים ושרפת דכתיב לא תעשון כן נראה לכאורה דגם במקום מצוה אסור מדאורייתא וע' בתו"ח שם אבל בזה י"ל דהתם כל המצוה הוי לאבד כל זכר של עהנ"ד והוי דרך השחתה ויש לפלפל בזה מכמה דוכתי וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"ב אבל בנ"ד דהוי רק השחתה לצורך עשיית תנור לצורך אפיית מצות בודאי אסור כיון דאפשר לאפות במקום אחר וע' פסחים כ"ו ובפ"י שם בסוגי' דאפשר ולא מכיון נמצא כעין זה דאם אפשר בענין אחר מוכח דמכיון לעשיית איסור וי"ל בזה מד' הריטב"א סוכה ל"ה דהיכי דצריך עכ"פ לעשות אותו דבר אף דאפשר לעשותו בענין אחר מ"מ הוי בכלל לא אפשר ולדידן גם באפשר ולא מכוין שרי ומדברי רש"י זבחים צ"א וש"ג שבת מוכח דהיכי דאפשר בהיתר גם היכי דהוי פ"ר שרי בדשא"מ וקיל טפי ועכ"פ כיון דרוב הפוסקים אין סוברין כן בודאי אין להתיר לכתחלה, וע' בשי"ק על הירושלמי פסחים פ"ט ה"א ד"ה מפני צלמי כשדים כו' שהוכיח דאף שמכוין למחוק צורות ע"ז החקוקות על אבן המקדש מ"מ מה שחוקק מגוף האבן כיון דאין בו צורך אסור אף דל"ה דרך השחתה יעו"ש ותבין וה"נ בנ"ד), אבל מה שעבר אין, ובפרט דמסתמא נעשה ע"י עכו"ם והוי רק שבות וע' בב"מ צ' אי בשאר איסורים איכא איסור אמירה לעכו"ם שבות וכן מבואר בשו"ת ח"ס חא"ח סי' ל"ב דגם בנתיצה ע"י עכו"ם הוי רק שבות ואף דלשי' המח"א ה' שלוחין פועל ידו כיד בעה"ב כבר חלקו עליו השעה"מ ושאר אחרונים ואכמ"ל, ואף דיש לדון דבנתיצת קדושה גם ע"י עכו"ם אסור מה"ת דמ"מ הוי ביזוי ש"ש וע' כה"ג בשו"ת ח"ס חיו"ד סימן שי"ז בסופו לענין הטלת מום בבכור והעמיס כן בכונת הראב"ד שהובא ברא"ש פ"ז דב"מ אבל אין דבריו מוכרחים למעיין שם וע' ביו"ד סי' ש"מ וש"ך סקנ"ו בשם ב"ח בדין רואה שנחתך ס"ת ע"י עכו"ם חייב לקרוע אבל היינו בזרוע דרך השחתה משא"כ במקום צורך וע' שבת ק"כ דגרמא שרי במחיקת שם וע' רש"י ותוסי"ש יומא פ"ח ובתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סי' י"ז מ"ש בזה וע' בשו"ת בש' סי' של"ד דע"י עכו"ם דמי לגורם וע' שו"ת ספר יושיע סי' מ"א ולכן במה שכבר נעשה יש לדון דלא עברו על איסור נתיצה, אבל בגוף הענין ללוש ולאפות שם יש לעיין דהא במגילה כ"ח א' מבואר דאפי' ביהכ"נ שחרב אין מפשילין בו חבלים ופירש"י והר"ן דה"ה כל שאר מלאכות אלא אורחא דמלתא נקט לפי שביהכ"נ מקום מרווח ופנוי הוא ע"ש א"כ ה"נ אסור ללוש ולאפות בו ואף דמבשלין בו לפעמים עבור איזה אורח כבר כתב הר"ן בשם הרמב"ן דהא כל בתי כנסיות שבבל ע"ת הן עשויות היינו לענין שאם הוצרכו להאכיל בו עניים או להשכיבן מותר וה"ה כל צרכי עניים לפי שעה וכדאמרי' פע"פ לאפוקי עניים דאכלו ושתו בבי כנישתא וכן חכמים ותלמידיהם מותרים להנות בהן והוא שהוצרכו להם כגון שהי' מקום דחוק לתלמידים אבל שלא בשעה"ד אסור יעו"ש ומבואר דלצורך אורחים שרי לעשות כל צרכיהם ואף דהתוס' במגלה שם כ' דהא דאורחין אכלו ושתו בבי כנישתא היינו בבית הסמוך לביהכ"נ י"ל דהיינו בביהכנ"ס אבל בביהמ"ד גם התוס' מודו ואף דביהמ"ד חמורה קדושתו מביהכ"נ מ"מ לצורך אורחים י"ל דביהמ"ד קיל טפי וכמ"ש הר"ן שם לענין חכמים ותלמידיהם דדוקא בביהמ"ד מותרים משום דנקרא ביתא דרבנן אבל ביהכנ"ס לא ע"ש וה"נ י"ל לענין אורחים ובפרט מה שנקרא קהלהויז ידוע דמתחלה נעשה באופן שילינו ב' אורחים שכן המנהג בכל תפוצות ישראל, ואף דחשבונות של מצוה מותרים אף דחשבונות הוי קלות ראש כמבואר בש"ס שם דאע"ג דביהכנ"ס שבבבל ע"ת הן עשויות אעפ"כ אין נוהגין בהם ק"ר היינו חשבונות ואפ"ה לצורך מצוה כ' הפוסקים דשרי א"כ י"ל דה"ה לישה ואפי', אבל נראה דכיון דגם חשבונות של מצוה לא שרי רק כשאין להם מקום אחר מרווח לזה להתאסף שם ולכן לא הוי בזיון וגנאי לביהכנ"ס אבל ב בדאפשר להם במק"א אין להתיר ותדע דאל"כ אמאי הוצרכו התוס' לומר דאורחים דאכלו וגני היינו בבית הסמוך לביהכנ"ס הרי הכנסת אורחים הוי מצוה ושרי ובע"כ משום דאפשר לאנשי העיר להכניסם לביתם וגם הרמב"ן ור"ן לא כ' להתיר רק אם הוצרכו לכך אבל בלא צורך אסור וע' באו"ח סי' רס"ט ומג"א שם ויש ליתן טעם כיון דתלוי אי הוי גנאי לביהכנ"ס א"כ היכי דא"א לעשות בענין אחר ליכא ביזוי משא"כ כ היכי דאפשר במקום אחר וע' ישו"ע או"ח רס"י ח' סברא כזו וכיוצא בזה מצינו בש"ס דתמורה דף ז' ע"א בע"מ מעיקרו כיון דשביק תמים ואקדיש בע"מ איכא בזיון ואסור ויעו"ש ברש"י ד"ה בע"מ איכא במינו כו' יעו"ש ותבין, ובזה נראה ליישב דברי רש"י בזבחים דף ע"ד ב' ד"ה נפילה שכתב דאם שהתה מעל"ע ושחטה צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשחטה משום הקריבהו נא לפחתך ע"ש ומבואר דכיון דצריך בדיקה שוב הוי גנאי להכניסו לעזרה וקשה מהא דמבואר בש"ס חולין י"א הא דבעי למילף דאזלי' בתר רובא מפסח דדלמא ניקב קרום של מוח ופריך דלמא דפלי ובדיק לה וקשה הרי כיון דצריך בדיקה שוב אסור להכניסו לעזרה משום הקריבהו נא לפחתך ועיין בישי"ע יו"ד סי' ל"ט והן אמת דלשי' הכ"מ פ"ב מאיסורי מזבח איסור הקריבהו לפחתך הוי רק מדרבנן אבל מדברי ש"פ לא נראה כן וגם לפ"ז תיקשי בהא דהקשו התוס' חולין כ"ח למ"ד יש לושט בדיקה מבחוץ מאי פריך לר"מ מפסח וקדשים הא אפשר לקרוע העור ולבדוק ולהנ"ל היקשו הא הקריבהו לפחתך בעינן אבל לפמ"ש ניחא דדוקא אי איכא בהמה אחרינא שא"צ בדיקה והוא מכניס זאת שצריכה בדיקה איכא בזיון משא"כ היכי דלא אפשר בענין אחר להקריב כלל ליכא ביזוי כלל, וה"נ בנ"ד, ולכן נראה דאם אין להם למצוא בעיר מקום מרווח יוכלו להתיר להם לפי שעה הצריכה לשם