מהרש"ם חלק ה ש

אין לעכב פקדון עבור חובו אבל מדינא שרי וע' בבעה"מ מלחמות פ"ק דב"מ בהא דשמא מלוה ישנה יש לו עליו דמבואר דעת בעה"מ דאין לתפוס פקדון עבור חובו והרמב"ן חולק רק במ"ש דאינו נאמן לומר כו"כ יש לי עליו וגם משום דלאו כולהו אינשי דיני גמירי יעו"ש ובנימוק"י שם כ' דודאי אסור לעשות כן רק דמ"מ נאמן וע' בש"ך ח"מ סי' רצ"ב סק"ה שהביא בשם מהראנ"ש שנסתפק במעכב פקדון עבור חוב אי מיקרי שולח יד בפקדון אבל המעיין בגוף התשובה ימצא דבמעכב עבור חוב ס"ל בפשיטות דל"ה שולח יד כלל ולא נסתפק שם רק במעכב עבור חוב ואח"כ נתברר שלא הי' חייב לו כלל וכבר השיג עליו בשו"ת אבני קודש סי' ל"ג וע' בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סי' ש' מ"ש בזה ואינו ת"י כעת, ומה שהקשה רו"מ מדברי הריטב"א שהובא בש"ד סי' נ"ח כבר העיר בקצה"ח בעצמו שם בזה אבל יעוין בקצה"ח סי' ש"מ סק"ד שהביא מדברי ריטב"א גופי' דפקדון לא בעי השבה רק דאם יגנב בפשיעה יביא עד יעו"ש באורך ולזה כיון בקצה"ח סי' פ"ו ובחנם השיג עליו בנה"מ שם וע' במש"נ שם, כלל העולה לדינא בנ"ד פטור לוי כיון שלא עשה מעשה רק שעיכב על ידו ולא נתחייב באונסין כלל ועכ"פ יוכל לומר קים לי כהפוטרין, ומכח הקלקול שנתקלקל קודם זמן שתפס בודאי פטור שהרי לא קיבל ע"ע שמירה כלל וכמ"ש בסי', רצ"א ס"ג ויען כי אני מוטרד מאד קצרתי, (א"ה במ"ש השואל ע"ע בחו"מ רסי' צ' ושנ"ט ס"ו ובקצה"ח סי' צ"ז בשם נמק"י ובגוף הדין גם בשו"מ מ"ק ח"ג סי' פ"ב פסק דאף שעיקל אינו חייב באחריותו ושכ"כ בעט"צ

) סי' נ"ט

לכבוד הרב המופלג בתורה מ' חיים צבי נ"י שו"ב דק' קאפיטשיניץ

מ"ש בדבר השאלה שגררו מלח בסכין חלב ואח"כ מלחו בו בשר המבואר במש"ז סי' ס"ט וכ' כו"מ דכיון דאין מליחה לכלים להפליט א"כ ל"ה דבר חריף רק חום ודוחקא והא מבואר במש"ז סי' צ"ו סק"ג דחום ודוחקא י"ל דמהני בי' נ"ט בר נ"ט נעלם ממנו דברי הרשב"א שהובא בב"י סי', צ"א דמלח אינו כבלע בחומו אלא בחריפותו ומלח מועט אין בו חריפות כ"כ להבליע אבל להפליט שפיר מועיל דטבע המלח לפלוט דם אלא שאם ים הרבה מלח הוא בולע ג"כ בחריפותו ע"ש ומבואר דאין חום למלח רק חריפות והא דאין מליחה לכלים חיינו משום דהוי חריף בלא דוחקא דלא מהני גם בשאר ד"ח אבל בצירוף דוחקא שפיר מפליט (שו"ר בשו"ת ב"ש סוס"י ק"ס דיבר בד' פרמ"ג הנ"ל מהא דאין בלוע יוצא בלא רוטב ותי' כיון דבלוע שמן נכנס לכלי בלא רוטב כמ"ש ח"ד סי' צ"ו סק"ו וסק"ז ודלא כהח"ד סי' ל"ז וק"ה וכיון דבד"ח גם אב"י אסור א"כ לא ימלט שחתכו גם דבר שמן ומ"ש הח"ד סי' צ"ו סק"ז דהולכי' אחר רוב תשמישו ליתא לדידן בסי' תנ"א ס"ו בהג"ה ובפרט בד"ח דנעשה ב"י יעוש"ה,) גם מ"ש במכתבו הב' דאף דהמלח הוי ד"ח ובלע מססכין טעם ראשון מ"מ גן המלח לבשר הוי טעם ב' בהיתר דכ"ז שלא נתבשל מדאורייתא שרי ורק מדרבנן אסור ובדרב נך יש לסמוך ע"ד הסוברי' דד"ח ל"ה רק קורט חולתית ואף דאח"כ יבשלוהו ואסור מדאורייתא הרי גם בכה"ג הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא כדמוכח בתוס' חולין קי"ב ע"א בהא דהביאו מהש"ס דזבחים דכל יום נעשה גיעול לחבירו עכ"ד גם בזה יש לפקפק דהא אנן קי"ל כהמהרש"ל דבנצלו דהוי רק ב' טעמים אסור והיינו כמ"ש התוס' שם דאין ראי' מהא דזבחים הנ"ל דשא"ה דמב"מ שרי מדאורייתא ורק מדרבנן אסור ובמקדש אוקמוה אדאורייתא ומוכח דס"ל דמדאורייתא אסור בנצלו היכי דהוי מבשא"מ דאל"כ בלא"ה הול"ל דתרי טעמי' שרי מה"ת ומדרבנן אסור א"ו כמ"ש וא"כ ה"נ בזה דבמלח הוי טעם א' ובבשר הוי טעם ב' ח"כ דמי לנצלו דאסור, ובעיקר הדין י"ל עוד דטעם חלב הנבלע במלח חין יוצא מהמלח להבשר בלא רוטב כמ"ש הח"ד סי' ק"ה דגם מצלול אין יוצא הבלוע והעירוני לזה וצל"ע עוד בפמ"ג או"ח תמ"ז ח"א סקי"ט שהעיר בעצמו בזה ע"ד חה"ש אבל בא"א סי' תנ"א סקל"א וסקל"ה מבואר דדבר נידוך ונפרד הוי כבעין ובמק"א העירותי ע"ד הח"ד הנ"ל מהתוס' חולין ק"ח ב' דיה שכפל וע' ח"ד סי' ק"ב סק"ד וע' ריטב"א חולין שם (מ"ש מטעם דהוי נצלו הנה המחבר בעצמו הביא במהרש"ם בשם הככפ"י להקל בנצלו, וע' מש"ז צ"ד סק"ח דגם לרש"ל ה"ד בנתבשלו אבל בתחיבת כף באקראי ל"ל בה וע' יד אברהם בהגהותיו ליו"ד להקל וע' יא"פ שם וע' שפ"ד צ"ד סק"ח וע' זל"א וע' שו"ת ב"ש סי' ק"ס וע' מהרש"ם ח"א סי' קצ"א) ומה שתמה עמ"ש בתשו' לח"א מקהלתכם בדין מלחו מעים של טריפה ואחר שיעור מליחה נתערבו עם בשר כשר שנמלח ג"כ וכתבתי דבמקום שיש שומן על המעים י"ל דעשה המלח פעולה בהשומן ואין להמעים שם דין רותח בהפ"מ ותמה דהמלח שנכנס בגוף המעים עכ"פ לא עשה שום פעולה כלל, יפה כ' בעצמו דהמלח שעל השומן נכנס רק בהשומן ולא בגוף המעים וכדקי"ל במלח החולחולת בצד פנים, דאין המלח נכנס בשומן כלל וכדמבואר בסי' ע"ה ונקה"כ סי' ס"ט סקט"ו וא"כ דברי נכונים, אבל יש לפקפק דהתם לפי שאין דם בגוף המעים לכן הוי הפסק וכדמשמע להדיא מלשון נה"ך שם אבל להיפוך הוי גוש ח' וכמו בראש שלא נפתח ועיף שלם דמהני המליחה מעל"ע וה"נ בזה אבל מ"א י"ל דהמלח נכנס בכל פעם יותר ומפליט הדם ועד כלות שיעור מליחה נכנס מעבר לעבר ומפליט לחוץ דבודאי אינו נכנס ברגע א' בכל החתיכה וא"כ כיון שכבר עשה בהשומן פעולת אף שנכנס גם בהמעים גופא כבר נחלש כוחו, וגם י"ל דכיון דהתם כיון דאין דם בגוף המעים הוי הפסק ואין המלח נכנס בשומן דלא דמי לגוש א' כיון דבזה יש דם ולא בחבירו כן ה"נ להיפוך המלח נכנס בשומן ולא בגוף המעים

ומ"ש עמ"ש דלא בכל המקומות יש שומן דא"כ דמי לדין לא נתפשט המלח בכל מקום והוי רותח בכל מקום ויצטרכו ס' גם נגד מקום השומן הוא דבר תמוה דודאי אם איזו שטח שלם לא נמלח כלל ל"ה רותח במקום זה והתם מיירי בנמלח בכל השטח רק לא נתפשט בכל מקום,