מהרש"ם חלק ה רצה

נראה להיפוך וע' מל"מ פ"ד מחו"מ מ"ש ע"ד הריב"ש שם אבל הדבר פשוט דהתם משום דעשה מעשה והוכחה שנראה שמכוין לקנות בזה אמרי' דברים שבלב אינם דברים ואפי' באומר בפי' ל"מ נגד מעשה המוכחת להיפוך וכמ"ש כיו"ב התוס' ב"ב פ"א ב' ועתו"ס מנחות פ' אבל בנ"ד שלא עשה שום מעשה מוכחת ואדרבא אמר שא"ר לקנות לית דין צריך בושש דלא קנה כלל וע' ב"מ י"א סוע"ב שאני גט דאי' בע"כ ורש"י שם דמבואר ג"כ דחצר ל"מ בע"כ בקנין ומתנה רק בגט, וגם בגוף דין הפקר שכ' העה"ג סי' כ"ה דחייב מדרבנן מבואר שם טעמו משום דחיישי' להערמה שאינו מפקיר בלב שלם ולכן חייב מדרבנן אבל בנ"ד שהעכו"ם הפקיר א"כ אדרבא אם לא הפקיר בלב שלם הוא של עכו"ם ופטור לכ"ע, וי"ל מדרבנן בעינן הפקר בפני ג' וע' בח"מ רע"ג ס"ז וי"ל לפמ"ש תוס' נדרים לחלק בין קרקע למטלטלין אבל בנ"ד אי בעינן בפני ג' שוב הוי של העכו"ם, וגם דבנ"ד לא קנה הולד כלל לפי דבריך דאף דחזר וזכה הפרה אבל לא בולד, וגם גוף הדבר לומר דבנ"ד הוי הפקר אף שגם הנו"ב כ"כ לענ"ד הוא דבר תמוה דדוקא במתנה שייך לומר כן אבל במקח שלא שילם עדיין ואם יפקירנו יצטרך עכ"פ לשלם למוכר דמיו א"כ בודאי לא נתכוין להפקיר וכה"ג מבואר בגיטין שם דמסתמא תליא לפי דעתו, וגם לפמ"ש הרשב"א שם בטעמא דדוקא מטלטלי הפקר ולא קרקע משום דמטלטלי אם הי' בדעתו להחזיר ולא להפקיר הי"ל להביאו לבית המוכר ומדלא הביאו בע"כ דעתו להפקיר ע"ש ובנה"מ שם סי' רמ"ה א"כ בנ"ד שהוא באמת בבית ישראל דמי לקרקע ושוב לא אמר כלום, כמבואר בטור ורמ"א שם ולכן בנ"ד הדבר פשוט דאין עליו שום קדושת בכור, גם מ"ש דענין אם יש להסתפק אם כבר ילדה בשעה שבא העכו"ם לחזור לפי דבריך אינו ספק אלא ודאי דיש לאוקמי בחזקת מעוברת שילדה אח"כ וכמ"ש כה"ג תוס' ב"מ ק' וב"ק מ"ו יעו"ש אבל העיקר דאין כאן שום קדושת בכור וכמש"ל, את זה כתבתי ברגע זה בהגיע לידי מכתבך כמעט בלי עיון אבל לדעתי הוא ברור לדינא, וע' שו"ת עט"ח יו"ד סי' כ"ד בדין מחילת המקח גבי עכו"ם באורך, (א"ה וע' רמ"א חו"מ סי' קפ"ט ומג"א סי' רמ"ה סק"ז וע' בשו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' שמ"א שהאריך בדין הפקר פטור מבכורה)

סי' נ"ו

לכבוד הרב וכו' מו"ה מנחם מאניס אבד"ק סאקאלאב הסמוך לסטריא

מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בדין שהביא עכו"ם א' דגים ביו"ט ב' של סוכות שחל בע"ש לשוק בסתם למכור ולא לאיש מיוחד ופגע בו איש א' ולקח ממנו הדגים אם יש להתירם עכ"פ לאכלם בשבת שאחריו והביא דברי מג"א סי' תקט"ו ס"ק י"ב שכ' דגם למאן דמתיר ספק מוכן ביו"ט ב' היינו במצודות פרוסות מעיו"ט ויש ספק אימתי נצודו אבל בעכו"ם שהביא דורון או למכור דרכו להביא מן המשובח אבל הפר"ח סי' תצ"ז כ' להדיא דבצודם ביו"ט ב' מותר בספק ניצוד היום ורו"מ כ' דגם המג"א י"ל דמיירי במביא למכור ליודעו ומכירו בזה ס"ל שדרכו להביא מן המשובח אבל בנ"ד שהביא למכור בסתם י"ל דמודה להפר"ח ואף דהפמ"ג סי' תצ"ז מסופק גם בצידה להחמיר מ"מ עכ"פ יש לסמוך על הפר"ח ולהתיר לאכלם בשבת עכ"ד והנה מה שהבין בדעת פמ"ג סי' תצ"ז סק"ד שדעתו לחלוק על פר"ח ומסופק בצידה לענ"ד כונת פמ"ג אינו לחלוק ע"ד פר"ח שהרי העתיק ד' דמחובר דרך לתלוש דבר יום ביומו ול"ה ס"ס וע"ז כ' וה"ה צידת דגים י"ל כה"ג ומדוע לא כ"כ דרך פלוגתא ועכ"פ הו"ל להביא סיום דברי פר"ח שמיקל בזה אבל נראה דכונתו לחלק דגם הפר"ח אינו מיקל רק בשאר צידה של חיות ועופות שאין מתקלקלין מיום א' לחבירו ואין בו שום הפרש מיום א' לחבירו בזה י"ל דדרך לצוד על כמה ימים אבל בצידת דגים שידוע כי חשובתן הוא יותר ביום ראשון קרוב לצידתן הן לעצמו הן למכירה וא"כ שכיח טפי שיביאם למכירה ביום צידתן דקפצו זביני טפי ול"ה ספק כיון דשכיח טפי לאיסור וע' בט"ז סי' תקט"ו סק"ה דמשמע מדבריו דבכל צידה משובח יותר מה שלוקט ביומו אבל כיון דהחוש מעיד לחלק בזה י"ל דהתם הא לדינא אין נ"מ אם משובח יותר רק כיון דעכ"פ אין גרעון בזה ול"ש לומר דלהשביח מקחו מכוין שפיר נאמן בדרבנן במסל"ת בכל גווני והא דנקט דמשובח יותר הוא רק בדגים וכדומה כמובן, כנלע"ד פשוט כונת הפרמ"ג, והא דהוצרך הפר"ח לומר דלצדדים קאמר ולא פי' דקאי התם על צידת דגים היינו משום דקאי הש"ע על הנזכר בסעיף הקודם דמיירי בכל צידה כמובן

וגם בלא"ה יש לדון בזה דהא אנן קי"ל דגם בניצוד ביו"ט א' אסור גם ביו"ט ב' רק לצורך אורחים שלא הובא בשבילן ומבואר בסי' תקט"ו ס"ד בהג"ה דבדגים שצריך הכנה גם ביו"ט ב' אסור לבשלן על שבת וא"כ לפמ"ש המג"א שם סקט"ז דב' ימים קודם לא גזרינן שמא יאמר להביא וכפי הנראה הטעם משום דלא שכיח להכין ב' ימים קודם וא"כ י"ל דה"נ לא שכיח שיצוד העכו"ם ב' ימים קודם הדגים ובע"כ דניצודו ביו"ט א' וא"כ אסורים לדידן גם ביו"ט ב' והש"ע לשיטתי' דסובר דביו"ט ב' שרי וגם לשי' רמ"א יש לומר דהא דספק מוכן שרי היינו כמו שאמר המג"א דהיינו בספק ניצודי קודם יו"ט או ביו"ט וכגון במצודות פרוסות מעי"ט והפר"ח דסובר בכל גווני שרי בספק היינו משום דלשיטתי' אזיל דסובר בכל מקום כהמחבר אבל לדידן דקי"ל כהרמ"א שפיר י"ל דאסור בכה"ג דבודאי לא ניצודי בעיו"ט וגם מסברא נראה דבודאי העכו"ם לא הי' ממתין מלהביאם ב' ימים, והן אמת דהט"ז סק"ח חולק על הרמ"א ומתיר לבשל ביו"ט ב' דל"ה מוקצה כיון דמותר לאורחים אבל מלבד דהפרמ"ג שם תי' דברי רמ"א הנה גם לשי' הט"ז נראה דודאי בשבת ויו"ט לא שכיח שיבואו אורחים מחוץ לתחום וכמבואר בש"ס דמ"ק י"ב ובע"כ דכל הטעם דמיקלעי אורחים היינו מבני העיר והרי כל המביא למכור דגים בסתם הווין כל בני העיר כמו שהובא בשבילן כיון דאדעתא דידהו מביא וכמ"ש גם בשו"ת טוב טעם מהד"ת