מהרש"ם חלק ה רצג

יהרג ואל יעבור אבל התם הטעם משום דא"א מעמיד א"ע על ממונו ויבא לידי ש"ד א"כ מזה הי' נראה דדוקא בפניו אבל שלא בפני חבירו מותר וזהו היפוך ממ"ש כת"ר מדברי אס"ז ב"ק קי"ז שכ' דהא דחייב אדם להציל חבירו בממונו דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא נתחייב ממונו בכך ועפי"ז כ' מעכ"ת גם לענין להציל א"ע בממון חבירו כן ולפמ"ש נהפוך הוא. שוב ראיתי שכת"ר השיג ע"ד הק"ע וע' לקמן, אבל מצאתי באס"ז ב"ק פ' בשם המאירי בעובדא דהאי חסיד שהי' גונח מלבו וגידל עז בביתו והקשה דהא אין דבר שעומד בפני פ"נ ותי' דכיון דנוגע להיזק אחרים אין לעשות כן יעו"ש ואולי התם הי' בידו לשלם רק שהבהמה דקה רועה בשדות אחרות וא"י באיזה שדות חמיר טפי אבל צ"ע לחלק בזה

ומ"ש כת"ר מיומא פ"ג שקיפח הרועה כבר העיר בת' ח"ס חאו"ח בסופו מזה אבל י"ל דגז"ע דרבנן וקיל טפי וגם אי הוי מדאורייתא הוי רק עשה וקיל מל"ת כמובן

ומ"ש ע"ד הק"ע בשבת הנ"ל שכ' דטעם ירושלמי משום דא"א מעמיד על ממונו והקשה דבודאי לא יהרוג חבירו כשיקום כנגדו דבאדם כשר מיירי לא ידענא מאי ק"ל דכשירצה לחטוף ממון פ' ויעמוד חבירו עליו להרגו, א"כ מי יודע אם חבירו הוא כשר ואולי ירצה להרגו עבור שחמס ממונו וא"כ או יהרוג או יהרג דהבא להורגך וכו' וז"פ

וכה ראיתי לפום רהטא שהאריך כ"ת וגם הרב הגאון אבד"ק הרימלוב בד' ר"מ פי"ט משבת דסובר דאי מותר לישא הבגד ציצית ביום דתכשיט שוב גם בלילה מותר, יש להעיר מזבחים י"ט דבעי תפילין מה שיחוצו ואליבא דמ"ד לילה לאו זמן הפילין לא תיבעיא לך כיון דבלילה חייצי ביום נמי חייצי ופרש"י דאל"כ מצינו עבודת לילה חמיר והן קלים מהם ע"ש ונראה דל"ד משום שקלין הם רק דעכ"פ לא מצינו שיהי' חמורים א"כ הרי דאף דיש סברא לחלק דבלילה לאו זמנם אפ"ה אין לחלק א"כ ה"נ בנ"ד וע' פסחים ב' וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסורים אבל לילה מיום מצינו יעוי"ש אבל לפמש"ש התוס' דהיכי דאיכא סברא שאני אין ראי'. א"ה) מה שנסתפק השואל אי מחויב לבזבז כל ממונו בשביל הצלת חבירו, הנה מפרש"י סנהדרין ע"ג שם ד"ה קמ"ל משמע לכאורה דמחויב דפי' שם בהא דקאמר אי מהתם (מוהשבתו לו דגבי אבידה ה"א ה"מ בנפשי' אבל מיטרח ומוגר אגורי לא קמ"ל דלא תעמוד על עצמך משמע אלא חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך ולכאורה מנ"ל לרש"י דממשמעות הכתוב נלמד דלמא כונת הגמרא הוא משום האי הלימוד הוא מאבידה אף דגם שם איכא ל"ת דלא תוכל להתעלם וכמ"ש המנ"ח בהשמטות למצוה רל"ז ע"ש מ"מ אינו מחויב להוציא מממונו כלום דהשבת אבידה רק בחנם וכמ"ש בב"מ ל"א וחו"מ רס"ד ורס"ה ולכן קמ"ל דעובר על הלאו דלא תעמוד על דם רעך דעל ל"ת גם להפוסקים דבשוא"ת אינו מחויב לבזבז כל ממונו מ"מ עד חומש מחויב לבזבז ועכ"ח דעל בוזבוז חומש א"צ ללימוד מלאו דלא תעמוד דהרי בל"ז יש בזה עשה דגלי קרא בנערה המאורסה דניתן להצילו בנפשו ה"ה הכא וכמ"ש התוס' שם ד"ה להצילו ואי משום דלוקמי' בלאו הרי גם אי נלמד מאבידה איכא לאו דל"ת להתעלם ולוקמי' בלאווי יתירי א"א לומר כיון דאין לוקין עלי' וכמ"ש המנ"ח שם ולכן פרש"י דכונת הגמרא הוא משום דמשמעות הקרא מוכח כן ומן המשמעות מוכח דצריך לבזבז כל ממונו המחויב לחזור על כל צדדין, והא דבאבידה אינו מחויב לבזבז כלום משום דהוא בכלל אבידתו קודמות דאין אדם מחויב להפסיד ממונו בשביל להציל ממון חבירו כמו הטעם דאינו מחויב ליהרג בשביל חבירו דמאי חזית וכו' אלא דמ"מ צ"ע לפמ"ש הב"י או"ח סי' תרנ"ו בשם הראב"ד גבי הא דבמ"ע א"צ לבזבז יותר מחומש וז"ל כדי שלא יבוא לידי עוני וכו' שהעוני כמיתה ומ"מ לא כמיתה ממש שלא אמרו אלא במ"ע בשוא"ת אבל במצות ל"ת אפי' כל ממונו עכ"ל (ומלשון הראב"ד משמע כד' האחרונים דעל ל"ת בשוא"ת ג"כ אינו מחויב לבזבז כל ממונו מדתלי טעמא במ"ע משום שהוא בשוא"ת וע' בגליון רש"א יו"ד סי' קנ"ו ובחי' רע"א שם וגם מוכח מדבריו כד' המשנ"ח שבפת"ש שם דלעבור על מ"ע בקו"ע כגון לאו הבמכ"ע מחויב לבזבז כ"מ ובמק"א הבאתי ראי' לדבריו מביצה כ"א ע"א בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל ופטרנום לשלום א"ל תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לכותים וקשה דהרי ל"ה רק איסור עשה דלאו הבמכ"ע ע' וא"כ הי' מותרים לעבור בשביל הפסד כל ממונם ועכ"ח דקו"ע שאני ואולי י"ל דאיסור חילול יו"ט חמיר משאר איסורין משום דשוי"ט חמיר כע"ז ובע"ז בכ"ע מחויב למסור כל מאודו וכ"מ בפמ"ג או"ח מש"ז סק"ז וע"ש שהביא ד' הרדב"ז שהובא לעיל ובפ"ת חו"מ סי' תכ"ו ובזה י"ל דלא תיקשי עמ"ש בביאור הגר"א שם מת' מהרי"ו דס"ל דאינו מחויב למסור כל ממונו רק בע"ז מדכתיב בכל מאודך והקשו עליו מהא דעירובין מ"ה ואו"ח סוס"י שכ"ט דנכרים שצרו על עיר דבבאין על עסקי ממון אין מחללין עליהן השבת ולפמ"ש ניחא דשבת שאני דחמיר כע"ז) וא"כ הא תינח לעבור לענין לעבור על ל"ת נגד המקום מחויב למסור כ"מ אבל לעבור בשוא"ת שלא להציל חבירו י"ל כיון דעוני הוי כמיתה קצת וע' ביו"ד סי' רל"ב אי אונס ממון חשיב אונס ועמ"ש המחבר ז"ל בפתיחה לספרו גי"ד אות נ' י"ל דאינו מחויב להפיל עצמו לעוני דחשיב כמיתה קצת במקום שהוא רק בשוא"ת די"ל דעוני חשיב כספק סכנה וע' מג"א סי' רמ"ח סקט"ז וע' ר"ש סופ"ז דפרה וכמו דא"מ להכניס עצמו בס' סכנה בשביל חבירו וכמש"ל וע' סמ"ע חו"מ סי' תכ"ו וברדב"ז שהובא בפ"ת שם כמו כן א"מ להכניס עצמו לעוני מחשש שלא יבוא עי"ז לססכ"נ וגם לפמ"ש חז"ל עניות מעביר ע"ד קונו וא"כ הוי בכלל מה שארז"ל חלל שבת א' כדי שתשמור שבתות הרבה וע' בפת"ש סי' קנ"ו בשם ס' חומת ירושלים

ומ"ש מפיה"מ דפ"ש רק עד חומש בר"מ פ"ז ממ"ע וכ"פ בטוש"ע רס"י רמ"ט דחומש הוא רק למי שאין ידו משגת וגם כתבו הפוסקים דלכפרת עונות יבזבז יותר

ומ"ש מפלוגתא דת"ק ור"י בנדרים ע' בת' ב"ש ח"ב יו"ד סוס"י צ"ט דר"י לא מיירי אלא ביש אפשרות להביא להם מים לחיי נפש ממק"א אבל