מהרש"ם חלק ה רצ

סי' נ"ג

עוד להנ"ל

ובדבר השאלה בתינוק שנראה שנמשכה ערלתו וגם בשעת קישוי אין נראה כלום מן החוט הגובה המקיף העטרה רק הבשר שע"ג העטרה נראה בשעת קישוי ובשעת מילה אמר הפורע להחותך שלא חתך כהוגן והחותך אמר שחתך כהוגן ככל הצורך וכן עומדים עתה בדיבורם ונסתפקו אם צריך למולו שנית: והנה הח"ס סי' רמ"ח האריך בדין מסופקים אם נימול מתחילה כהוגן אי מהני רוב מצוין אצל מילה מומחין הן לסמוך עלה וע' תוס' מנחות מ"ב גבי תכלת וע' ביו"ד סי' ס"ה סי"ג ג בהג"ה וגם הח"ס גופי' הביא מסי' ר"א ומדברי הר"ן פג"ה, ואולם כת"ר הביא בשם הגאבד"ק סקאלא ז"ל שהעלה דדוקא נגד חזקת שאין זבוח מהני רוב מצוין דהוי נגד חזקה חדא אבל כאן איכא ב' חזקות חזקה דמעיקרא שהי' ערל וחזקה דהשתא שהוא ערל בפנינו ואם באנו לסמוך על הרוב שנימול בינתים כהוגן הוי נגד ב' חזקות ול"מ הרוב כלל והנה באמת ד"ז תליא בפלוגתת הריב"ש ונו"ב מהד"ק חאה"ע סי' מ"ג אי מהני רוב נגד ב' חזקות ובמק"א הארכתי לפלפל בזה ואכ"מ, וכעת עלה בלבי להביא ראי' מתוס' כתובות ע"ו שכ' דבב' חזקות מוציאין ממון וע' ש"ך חו"מ סי' צ"א בשם הרי"ן פלט ג"כ בזה א"כ מוכח דעדיפי מרובא גם י"ל דהיכי דאיכא חזדמע"ק וחזדה"ש לכ"ע אין לחוש שמא הי' שינוי בינתים מכח הרוב כיון דהשתא יצא לפנינו מן הרוב ואף שאין זה דומה לנידון התב"ש סי' כ"ט גבי מים בראש דכאן י"ל דבינתים לא יצא מן הרוב כלל רק עכשיו יצא מן הרוב ולא מקודם וע' ביו"ד סי' פ"א ואף דהכא איכא נמי חזקה דמעיקרא מ"מ י"ל דביני וביני נימול כהוגן ולא דמי לנידון תב"ש הנ"ל יעו"ש ותבין, מ"מ עכ"פ י"ל מסברא דאין לחוש לכ"ע שמא הי' שינוי בינתים נגד חזדמע"ק וחזדה"ש ויש לעיין בתה"ד סי' שמ"ט במ"ש גבי מומר דהסע"ת וכו' ולא כתב משום חזדמע"ק ודהשתא ויש להביא ראי' לזה מהש"ס ס דיבמות דף פ' ריש ע"א היכי דמי סריס חמה שלא הי"ל שעה"כ אר"י כל שלא ראה שעה א' בפשרות מנא ידעינן אמר אביי כו' כל שממעי אמו לקוי וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישי' שמא הבריא שעה א' בינתים והי"ל שעה"כ ע"ש ומבואר דאע"ג דרוב אנשים אינם סריסים וא"כ י"ל דבינתים הבריא ולא יצא מן הרוב ובע"כ דכיון דאיכא חזדמע"ק וחזדה"ש אין לחוש לשינוי בינתים אך דהש"ס שם פריך מהא דבודקין הבכור ג"פ בתוך שמונים יום ומשני לחד אבר חיישי' שמא עבר בינתים המום אבל בחולי דכל הגוף לא חיישי' א"כ י"ל דבמילה דהוי רק חד אבר י"ל דנימול בינתים כהוגן אבל י"ל דשא"ה דחיישי' לשינוי ממילא שכן דרך חולי אבר א' להתרפא אבל כאן דתליא במעשה דאיכא מ"ד דרובא דתליא במעשה ל"ה רוב כלל וכדאיתא בש"ס דבכורות י"ט ונהי דמהני היכי דגם המיעוט תליא במעשה כמ"ש הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין מ"מ היכי דאיכא ב' חזקות כנגד הרוב י"ל דלכ"ע אין חוששין להרוב כלל: עוד עלה בלבי להעיר בזה מהש"ס דנדה ס"ח ע"א נדה שבדקה עצמה ביום ז' שחרית ומצאה טמאה וביהש"מ לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה רב אמר זבה ודאי כיון דמעיקרא נמצאת טמאה ועכשיו נמצאת טמאה טמאה ודאי דמסתמא לא פסקה ביני וביני וקי"ל כרב לגבי לוי שם ויש להקשות דהא בדף נ"ז ע"ב מבואר דג' ספיקות באשה על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא כו' ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב מאי לאו אם רוב ימי' טמאין טמאה ואע"ג דלא ארגשה לא אם רוב ימי' בהרגשה כו' יעו"ש וע' בתב"ש סי' ט"ז סקט"ז שכ' גם כה"ג דאיכא למיזל בתר רוב ימים וע' בתוס' עירובין ל"ט ריש ע"ב במ"ש דשלא במקום ב"ד הוי לעולם ב' קדושות דאזלי' בתר רוב שנים כו' וע' מג"א סי' שד"מ בדין ההולך במדבר כו' וע' מהרי"ק שורש קכ"ט בדין טענה שבא עלי' בשעת עילוף דכיון דרוב הזמן אינה מתעלפת ל"ש טעמא דר"נ ב"ב קנ"ג דאדרבא ניזל בתר רוב ימים כו' יעו"ש וא"כ ה"נ בדין זבה אי רוב ימי' טהורות ניחוש שמא הי' שינוי בינתים ולא ראתה כיון דאיכא רובא ובע"כ דכיון שהיתה מקודם טמאה וגם עכשיו טמאה הוי ב' חזקות ואין לחוש שמא הי' שינוי בינתים וע' בש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ח' שכ' כה"ג לענין שוחט וע' בש"ס דב"ב קנ"ג ע"ב בההוא מתנתא דהוי כתוב בה כד קציר ורמי בערסי' ולא כתוב ומגו מרעי' מפטר לבית עולמי' דאמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו שלא נתרפא מחלי' הראשון בינתים ואביי פליג דכיון דרוב חולים לחיים חיישי' שמא נתרפא בינתים ונחלקו הפוסקים אי הלכה כרבה אי כאביי וכיון דהיורשים מוחזקים אליו להוציא מידם אבל אם ל"ה מוחזקים היינו אומרים דבודאי מאותו חולי מת כיון דאיכא חזדמע"ק וחזדה"ש אף דרוב חולין לחיים, וא"כ ה"נ בנ"ד נראה דצדקו דברי הגאון אבד"ק סקאלא ועמ"ש בחיבורי דע"ת סוס"י ל"ט: שוב הראוני ד' הרשב"א יבמות קי"ח ע"ב ניתן לי בן וכו' דאע"ג דרוב נשים מתעברות כיון דיצאה וחזרה בלא בנים לא נוציאה מחזקתה ע"ש ותבין ומפורש דבכה"ג ל"מ הרוב, מיהו י"ל ג"כ להיפוך דהא כאן נעשה מעשה בינתים למולו ולקיים מצות התורה אלא דאנו מסופקים אם נימול כהוגן אבל בע"כ נעשה מעשה חדש לפנינו נגד חזקת ערלה הקודמת וכבר כתב הרשב"א במשמה"ב דהיכי דהרוב מתעסקין לבטל החזקה הוי החזקה כמאן דליתא נגד הרוב ול"א סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ כבר נתבטלה חזקה הראשונה וע' במל"מ פכ"ה מטומאת מת שהביא ד' הריטב"א בקידושין דטעמא דשליא משום דרוב שליות יש בהם ולד ול"א אוקי אחזקתי' אלא בספק נגע או לא נגע יעו"ש וה"נ י"ל בזה דדוקא היכי שיש להסתפק שמא לא נעשה שום מעשה חדש בינתים אין לחוש לשינוי אבל כאן הרי נעשה מעשה לפנינו, ואולם בנ"ד דהי' בשעת מילה הכחשה בין המוהלים א"כ בודאי סד"א לחומרא וגם להרמב"ם דסובר סד"א לחומרא רק מדרבנן הרי הכא איכא חזקת חיוב ולכ"ע לחומרא מה"ת וצריך למולו שנית מדאורייתא וגם להש"ך סוס"י רס"ד שחולק ע"ד החכם ספרדי וס"ל דגם בלא