מהרש"ם חלק ה רפט

ע"ב מיתובי אכל פרעוש א' או יתוש א' ה"ז מומר והא הכא דלהכעיס הוא וקתני מומר וכו' וקשה להפוסקים דס"ל דבפ"א ל"ה מומר ועי' בש"ע יו"ד סי' ב' ובפרישה וש"ך שם למה לא משני דהא דקאמר דלהכעיס הוי מין מיירי בעבר כמה פעמים והא דאכל פרעוש מיירי שלא אכל אלא פעם אחד עי' בתוס' שם ועכ"ח דכיון דעל פרעוש אחד חייב כמה לאוין כש"ס מכות ט"ז ע"ב א"כ הוי כעובר כמ"פ וכאשר באמת בטוטו"ד מ"ק סי' ט"ז הוכיח מזה דכה"ג שעבר בפ"א על כמה לאווין חשוב מומר בפ"א כמ"ש הרב המחבר בספרו דע"ת הי"ש סי' ב' א' כ"ו אכן כבר העיר בשם דנעלם ממנו ת' עבוה"ג סי' ח"י שהעיר בקו' זו ותי' דלהכעיס לכ"ע נעשה מומר בפ"א עיי"ש וגם יש לחלק קצת דשם עכ"פ עבר בב"א על כמה איסורין משא"כ בעשה ג' איסורין בזאח"ז אף דהוא על דבר אחד ושם אחד מ"מ ל"ח בב"א הוא וע"ע בדע"ת שם אות י"א וט"ו

ומ"ש מענין כל שבזאח"ז אפי' בב"א אינו יש לדון מהא שכתבו התוס' בזבחים והרשב"א בקידושין שם דהיכי דאפשר שיחול הענין על שתיהן ל"ש האי כללא ומ"ש מירושלמי ותוס' דנזיר אי אמרי' בזה הותר מקצתו הותר כולו לפמ"ש בצ"פ על הר"מ ה' נדרים וה' נזירות פ"ג ה"ו דמש"ה לא אמרי' שם דהותר כולו דכיון דכ"ז דלא מנה הראשונה לא חל השני' הוי כמו לא חל הנדר דל"ש לומר בטל מקצתו בטל כולו דזה לא עדיף משאלה לחכם דאין חכם מתיר עד שיחול הנדר עיי"ש א"כ בנ"ד י"ל שפיר דהותר מקצתו הותר כולו, ומ"ש לתמוה על ד' רש"י גיטין ל"ה לפי מה שהביא בצ"פ מירושלמי נדרים פי"א ה"א ופ"ג ה"ו וע' כתובות פ"י ה"א וגיטין פ"ז ה"ג יש חילוק בין אמר בלשון אם אעבור בין אמר בלשון לכשאעבור דלשון אם חל מיד ועי' בר"ן נדרים ע"ט ע"ב דל"מ כן א"כ בנ"ד חל הנדר תיכף א"ש דהרי רש"י כתב בכה"ג דאמר בלשון אם דחל מיד ודברי הר"ן שהביא ג"כ א"ש דאזיל לשיטתו בנדרים ע"ט ע"ב ד"ה אילימא דגם בלשון אם לא חל מיד רק אם אמר מהיום, ועי"ל דברי רש"י דלכאורה בל"ז קשה ל"ל להש"ס למימר משום איסורא הרי גם בלא תלה באיסור רק שתלה בדבר היתר במילתא דלהבא אין לו התרה כיון שלא חל הנדר עדיין ואם לא יפרט לא ידע החכם שתלה נדרו בדבר ויתירנו וכמו הטעם של ר"ת שם דס"ל דא"צ משום דזימנין דגייז לי' לדיבורי' וקושי' זו תיקשי גם לר"נ דמה הועילו בזה שאמרו א"צ דמ"מ זימנין דגייז לי' לדיבורי' ולא ידע החכם שתלה נדרו בדבר באופן שלא חל עדיין הנדר ועכ"ח צ"ל דסוגי' זו אזיל אליבא דר"ה שם ור"ה ס"ל בנדרים שם ד"צ דמתירין אע"פ שלא חל הנדר אבל למאן דס"ל דאין חכם מתיר אא"כ חל הנדר ואין לחוש רק משום מילתא דאיסורא צריך לפרט הנדר גם משום לאו מילתא דאיסורא וקצת י"ל דלמ"ד צריך לפרט הנדר ס"ל דלא חשדינן לי' שלא יפרט רק היכי שמתבייש לומר שלצורך איסורא הוא אבל למ"ד א"צ לפרוט רק מטעם שמא תלה נדרו בדבר העתיד שלא חל עדיין הנדר קשה ועי' בש"ך סי' רכ"ח סוסקכ"ה דחובת הנודר הוא

ומ"ש מהא דפ"ק דיומא דמשביעין אותו וכו' הנה אם ניחוש דילך בתר דעת הצדוקי הרי בל"ז כבר הקשו בזה כמה קושיות דמה מועיל השבועה דהרי לשיטתו הוי נשבע לבטל המצוה כמ"ש במנ"ח ובח"ס חאו"ח סי' קע"ו ובתפאי"ש משניות שם וגם הקשה שם דהרי הוי נדרי אונסין וכן הקשה הפר"ח בס' מים חיים ותי' דכיון שהי' יודעים דמשביעים לכל כה"ג איכא מאן דחמירא לי' שבועה ול"ה מכניס עצמו לכך ובח"ס ותפי"ש תי' דלהכי קא"ל ואתה שלוחינו דאם ישנה אינו כה"ג שלהם דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ע"י בי"ד ולהא לא שווינהו שליח וא"כ גם לפי"ד הצדוקים יהי' עבודתו פסולה דאינו כה"ג ועפי"ז גם קושי' המחבר ל"ק (אלא דגוף תי' צ"ע לענ"ד דלפי"ז מה מקשה הש"ס שם די"ח לימא תיהוי תיובתא למ"ד דכהני שלוחי דרחמנא ומשני דהא דקאמרי' לי' אתה שלוחנו היינו על דעתינו ע"ש בפירש"י דלדבריהם הא דקאמרי' לי' אתה שלוחנו משום דהם בי"ד ולגבי בי"ד הוי שליח לענין דיכולין למנותו ולסלקו בפה ואין להוכיח מכאן אי הני כהני שלוחי דרחמנא או שלוחא דידן וצ"ע) ומ"ש די"ל דהצדוקין לא ס"ל דמהני שאלה וכוונתו דהצדוקין לא ס"ל דרשא דקרא והיתר נדרים מדרשא נלמד דלא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו וכה"ג כ' בחי' הרש"ש ליומא שם, ומ"ש בשם ח"א להקשות איך נאמן השואל לומר שמתחרט הרי אין עא"נ במקום חזקה לא אבין דהרי לפי"ד הרא"ש פ' הנזיקין שהביא לעיל דכ"ד שהיא בידו הוי כבעליו ואדם נאמן על שלו אף באיתחזיק איסורא וכ"כ בקצה"ח סי' רנ"ה סק"ג ושזהו כונת הש"ס ביבמות פ"ח עיי"ש א"כ ה"נ נאמן לומר שמתחרט דכיון שהוא בידו הוי כבעליו ונאמן גם במקום חזקה ועיי"ש בקצה"ח מ"ש מד' הר"ן קידושין פ' האומר דמיגו דבידו לעשות מהני אף במקום חזקה עי' קצה"ח סי' רע"ט, וגם י"ל דכיון דמצוה להתחרט כנדרים נ"ט וע"ז ויו"ד רס"י ר"ג דהנודר אעפ"י שמקיימו נקרא חוטא וא"כ יש לנגדו חזקת כשרות דבודאי מתחרט וכבר כ' בפי"פ עה"ת סו"פ מצורע דבחזקת כשרות מסייע נאמן גם במקום חז"א שאינו קיימת עיי"ש וגם י"ל דעי"ז מחשב כחזקה העשוי' להשתנות דג"כ עא"נ כמ"ש בפת"ש יו"ד סי' קכ"ז, ומ"ש להשיג אתשו' מיימוני ה' אישות מיבמות פ"ח כבר קדמו בש"ש ש"ו פ"ד ותי' דעכ"פ גם לדברי העד מקודם דאיתשל אסור והוי איתחזק משא"כ בההוא דתשו' מיימוני עיי"ש ויש לפקפק קצת דהרי הא דאהני חרטה משום דהוי כנדר טעות וא"כ איגמ"ל דל"ה נדר כלל מעיקרא ול"ה בחזק"א אך דיש לעיין לפמ"ש התוס' נזיר כ"ב ע"א ובר"ן שם ובתוס' דל"ב ע"ב דאף למ"ד מיעקר עקיר נשאר איזה דבר עליו ול"ה ביטול לגמרי ועי' בצ"פ על הר"מ פ"ו דשבועות שהביא מהשאלתות פ' ויצא דמבואר שם דבאמת הנדר בטל מעצמו רק החכם צ"ל מותר וע' בפיה"מ והר"מ פ"ט דנדרים והוא מחלק באם ההיתר מכח חרטה אז החכם הוא המתיר משא"כ אם ההיתר בפתח דאדעתא דהכי לא נדר אז הנדר בטל מאליו ועפי"ז י"ל טעם המבי"ט ועי' שבת מ"ו ע"ב:)