מהרש"ם חלק ה רפח

הש"ס בהא דנודר ועובד יורד ומגרש ודלמא אזיל לגבי חכם הניחא למ"ד צריך לפרט הנדר אבל למ"ד א"צ לפרט קשיא ומשני דמדרי' לי' עד"ר ולשי' הר"א הרי לא יפרט שהי' עד"ר ויתיר לו ויהי' מותר דיעבד ונראה דבלא"ה יש להבין טעמו דהר"א דבשלמא בהא דנודר לחבירו דהוי טעמא רק משום בושה או חשד בזה שפיר י"ל דדיעבד מהני ההתרה אבל בעד"ר דטעמא משום דמבטל דעתו אצל הרבים א"כ גם בדיעבד אמאי מהני ההתרה אבל נראה לפמ"ש התוס' בסוטה כ"א ע"ב דהיכי דאסור לכתחלה ועבר עלה לטובת אחרים מיקרי רשע וכבר הבאתי ד' הרשב"א דגם בנודר עד"ר אם כבר עבר הוי מצוה להתיר כדי שלא יהי' רשע ע"מ שעבר והרי עיקר טעמא דבדבר מצוה גם בעד"ר יש להתיר משום דמסתמא ניחא להו לרבים שיעשה זה המצוה וא"כ ה"נ היכי שהתירו לו כבר בדיעבד הרי עברו הב"ד המתירים על איסור לכתחילה וגם אי ל"מ ההתרה הרי הם עברו עכ"פ והתירו שלא כהוגן וכעין מה דאי' בפ"ק דתמורה דאפי' אי ל"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ושוב ניחא להו לרבים בההתרה כדי שלא יהא איסור זה ביד ב"ד המתירים והוי ג"כ כמצוה שלא יהא עון זה בידם ולכן שפיר מהני ההתרה בדיעבד, אך כבר נודע מ"ש הר"ן בחי' לסנהדרין פ"ד דבאיסור לאו אם עבר בשוגג א"צ כפרה כלל ועי' רמב"ן עה"ת פ' ויקרא והארכתי בזה בכמה מקומות וא"כ אפי' אי נימא דעד"ר הוא מה"ת וכמש"ל מ"מ עכ"פ היכי דלא יגלה להב"ד שהנדר הי' עד"ר ויתירו לו הרי אין בידם שום חטא במה שהתירו בשוגג ועברו על איסור לכתחילה וא"כ שוב גם בדיעבד ל"מ ההתרה דלא ניחא להו לרבים כלל דליכא כאן מקום מצוה כלל כיון דליכא שום חטא ביד הב"ד אבל ז"א דהא צריך לפרט הנדר ובע"כ שאמר לב"ד שנדר עד"ר ואפ"ה עברו והתירו א"כ עשו במזיד האיסור ושפיר ניחא להרבים להיות מותר, וא"כ א"ש קו' הש"ך דהתם הא קאי קו' הש"ס למ"ד א"צ לפרט הנדר וא"כ שוב לא ניחא להרבים להתיר דל"ה מקום מצוה כיון דהב"ד שוגגים ושוב ל"מ ההתרה גם בדיעבד אבל לדידן דקיי"ל דצריך לפרט הנדר שפיר פסק הר"א דמהני דיעבד, וא"ש, ומעתה לפ"ז בנ"ד דהב"ד הם מבני אותה העיר והוי נוגעים ואסור להם להתיר רק דלפמ"ש הט"ז סק"ח מהני עכ"פ דיעבד א"כ אפי' אי נימא דניחא להו להרבים אפ"ה עברו הב"ד על איסור לכתחילה וכיון דב"כ וב"כ עברו על לכתחילה א"כ שוב י"ל דלא ניחא להו להרבים להתיר וגם בדיעבד ל"מ ההתרה כלל ודו"ק, ואולם העיקר בישוב ד' הר"א נראה דהנה בש"ס דגיטין י"ז פריך הש"ס אהא דתקנו זמן בגיטין דאם נשאת לא תצא ומאי אהני חכמים בתקנתם ומשני דאהני דלכתחילה לא תינשא ופירש"י דהעדים לא יחתמו והיינו משום דודאי אין אדם חוטא ולא לו ולא יעברו ע"מ שאסור לכתחלה והנה גם בהא דדיעבד מהני גם בעד"ר לכאורה גם אי נימא דס"ל להר"א דעד"ר הוי רק תקנתא דרבנן הרי מ"מ כל א' יעבור ויתירנו ובע"כ משום דהב"ד לא יזדקקו להתירו וא"כ התינח לדידן דקי"ל צריך לפרט הנדר אבל התם דקאי הש"ס למ"ד א"צ לפרט שפיר משני דמדרי' עד"ר דלדידי' גם בדיעבד ל"מ ההתרה וזה ברור ונכון, ואחר שעלה בלבי בינותי בספרים ומצאתי בפ"י גיטין שם שכ"כ בקיצור רק שלא הביא מהש"ס דגיטין י"ז הנ"ל (וע' כה"ג בתוס' כתובות צ"ו ד"ה יתומים כו' שכ' דא"כ מאי הועילו בתקנתם ובתוס' ב"מ צ"ד ד"ה ר"נ ועוד בכמה מקומות): והנה. במ"ש למעלה דבנ"ד אם רגילים להתיר הוי כלכתחילה יש לפקפק דבשלמא התם בסי' תקי"ז בידו לקנות עוד ולכן אם רגיל לעשות כן אם יתירו לו בדיעבד היו כלכתחלה דעי"ז יוסיף לעשות כן לכתחילה אבל בנ"ד ל"ה ביד ב"ד להתיר עוד יותר דמי יודע אם ידור מי עד"ר לבא בפניהם להתיר וא"כ אם התירו בדיעבד שפיר י"ל דגם בכה"ג מהני בדיעבד, וכפי מה שכ' לי הצד של השו"ב כי מתחלה נתקבל בהסכמת כולם ויצא עי"ז מהעיר שהי' בה תחלה ואח"כ החלו לעשות ולמחות כנגדו והי' נשאר קרח מכאן ומכאן א"כ שוב י"ל לצורך פרנסתו והוי דבר מצוה אבל כ"ז אינו מועיל אם הרבים מוחים וכמ"ש רו"מ, אבל עיקר ההיתר כמ"ש רו"מ דלא עבר כלל כיון שלא עשה בפירוש נגד רצון הרב כי הרה"צ לא אמר דעתו בפירוש רק ששתק ויפה הביא מהמקדש ע"מ שלא ימחה אביו ושתק דמקודשת וכבר הרגיש בזה רב א' ולכן הדבר פשוט שלא עבר כלום על על שבועתו וע' ברש"י ותוס' שבת ס"ט בדין האדם בשבועה בידע מאיסור עשה ולא ידע מלאו ועתוס' גיטין ל"ה אי בדבר הנוגע נגד חבירו אי אמרי' לבי' אנסי' ובתשו' להרב מלאשקיוויטץ הבאתי בזה מכמה מקומות וגם בתשו' לטערקילבראסס הבאתי מתשו' הראנ"ח בס' שו"ת מ"ע בזה ואכמ"ל ועכ"פ לדינא יפה כ' רו"מ דיוכלו לקבלו בהסכמת הרה"צ בלא פקפוק ועוד דגם אם עבר מ"מ כיון דהי' אומר מותר עכ"פ ל"ה חשוד עי"ז לאיסורים אחרים, כנלע"ד פשוט. א"ה בדין שבועה בכתב יעו' בח"ס חיו"ד סי' רכ"ז דמהני ועמ"ש בזה בחיבורי עוללות משה סי' י"ז באורך, ומ"ש מסנהדרין מ"ה דבזיונא עדיף מנייחא דגופא עי' בתוס' שבת נ' ע"ב ד"ה בשביל שכתבו ג"כ דביוש אין לך צער גדול מזה ועי' בת"ח לב"ק צ' ע"ב ומ"ש מדין רגיל לענ"ד נראה דמה שמתיר לו הג' מיני שבועות בזאח"ז ל"ה רגיל כיון שהוא על דבר א' והגע בעצמך דכיון דבמה שהותר משבועה א' עדיין אסור מלשחוט משום דאכתי רמי עלי' שבועה האחרת א"כ עדיין לא עשה איסור כיון שלא הועיל בהתרתו דההתרה לבדו אינו איסור רק במה שעובר אח"כ על השבועה על סמך ההיתר וכמו שנודע ד' המהרי"ט בהא דכ"מ דארל"ת א"ע ל"מ לענין שוחט בשבת וגם בגוף הדבר הא דרגיל חמיר לאסור גם כדיעבד משום דחזינן דהתיר והפקיר א"ע לאיסורין ומוחזק לזה וחשיב כפושע כמ"ש בש"ס פ"ב דביצה גבי עירוב תבשילין פושע את וה"ד אם עבר ושנה על ב' איסורין משא"כ כשעבר רק על דבר א' אף אי נימא דעביד איסורא על כל היתר שבועה בפ"ע מ"מ כיון שהוא רק על ד"א וגם א"א לעשות דבר זה בלתי יתיר לו כל הג' כחדא מיחשב לי', ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דגם בכה"ג הוי מוחזק לאיסורין מהא דע"ז ד' כ"ו