מהרש"ם חלק ה רפו

הב' אף שבאים האיסורים בב"א, ועלה בלבי לדון עפ"י דברי תוס' שבת ע' גבי בחריש ובקציר כו' מוכח דהוי ב' דברים בפ"ע ואי נימא דגם בלשון ב"א הוי כן א"כ הכא דבהכתב כ' באלה ושבועה ובחרם מוכח דאו"ש הם א' אבל החרם היא איסור בפ"ע אבל יש לחלק כמובן וקצרתי

אכן עוד נראה דבלא"ה ליכא לדון בזה משום נדר שבטל מקצתו, דהא כבר נודע מה שהעלה הנו"ב במה"ת חיו"ד סי' קנ"ד בטעמא דבאתי לידי גזבר ל"מ שאלה משום דענין השאלה דבעינן פתח או חרטה דמעיקרא היינו רק משום דאדם נאמן באיסור שהוא מתחרט באמת בלבו מעיקרא אבל באתי ליד גזבר אין הגזבר צריך להאמין לו דשמא אף שעכשיו בא ומתחרט אולי אינו מתחרט מעיקרו יעו"ש ואני מצאתי בב"י סוס"י רכ"ח בשם תשו' הרמב"ן ורשב"א בדין מסר מודעא ונאנס שכ' דא"צ להכיר באנסו וז"ל וכ"ש באיסורים שכל א' נאמן ע"ע דאל"כ לא נפתח לאדם אלא בפתחים שיש להם עדים ושאנו מכירים בהם שהוא כן כמו שהוא אומר כו' עכ"ל הרי שהרגיש כעין זה קצת ועכ"פ מבואר בענין פתח וחרטה דמעיקרא אף שלא נתברר לפנינו שהוא מתחרט למפרע דשמא הוא מתחרט רק מעכשיו מ"מ הוא נאמן וכדין ע"א דנאמן באיסורים בתורת בעלים וכדומה, והנה בשו"ת ח"צ סי' ל"א האריך בדין מי ששינה שם אביו והוכחש אי נאמן לומר שהוא לוי והביא מהש"ס דקדושין דף ע"א גבי נאמנת חי' לומר זה כהן כו' בד"א שלא קרא עליו ערעור כו' והביא עוד מכמה דוכתי והעלה דכמו בממון אם הוחזק כפרן בממון זה לא הוחזק בממון אחר ה"נ בזה יעוש"ה אבל בשו"ת נחלת אבות סי' כ"א האריך לסתור דבריו דבנ"ד הוי כממון זה כיון דהוחזק כפרן בגט זה והאריך לקיים דברי הח"צ היכי דהוכחש רק בע"א והביא מאה"ע סי' ד' וח"מ וב"ש שם יעוש"ה שדבריו נכונים, ושוב מצאתי במהרי"ט ח"ב יו"ד סי' כ"ז שפסק כן וע' בי"ש סי' רל"ד ס"ק ל"ה שהוכיח מהש"ך להיפוך וע"ש כמה דברים בזה, ומעתה לפ"ז אני דן דבנ"ד שהכחיש השו"ב שלא קרא בפיו והוכחש בזה מכת"י ומהעדים והוחזק כפרן בדבר זה א"כ שוב לא יוכל לישאל על השבועה דהא בעינן דין נאמנות ואף דאמר כן חוץ לב"ד הרי מבואר בט"ז ח"מ סי' ע"ט דהיכי דטוען לזכותו והוכחש אזי גם חוץ לב"ד נעשה כפרן וע' תשו' רע"א סי' ל' דאם טוען בכתב גם חוץ לב"ד נעשה כפרן

ואולם נראה לפמ"ש הרמב"ן בתשו' והובא בב"י דהיכי דהנדר אינו בא בעצמותו רק ע"י איזה סיבה סגי בחרטה דהשתא ויעו"ש בשם רשב"ץ במי שתפסה אשתו מנכסיו ורצה שתחזירם ונשבע לה דסגי בחרטה דהשתא וא"כ ה"נ בנ"ד שכל השבועה היא רק בכדי שיתן לו הרב מקום פרנסה והוי כנדר בשביל סיבה א"כ סגי בחרטה דהשתא ובזה שפיר נאמן שהרי עינינו רואות שהוא מתחרט עכשיו לפנינו, ובזה נראה דאם הם התירו לו בפתח וחרטה דמעיקרא לא הי' מועיל התרתם כלל וגם אם יבא עכשיו לישאל לפנינו הרי אין להתיר לכתחילה נדר עד"ר ואף דמבואר במל"מ פ"ו משבועות בשה תשו' הרשב"א דהיכי דכבר עבר על שבועתו הוי דבר מצוה להתיר לו בכדי שלא יהא עליו חטא במה שכבר עבר ע"ש מ"מ בנ"ד דבא לישאל רק בחרטה דהשתא א"כ בכה"ג אין הנדר נעקר למפרע כלל רק מיגז גייז וכדין הפרה א"כ לא יהי' בזה תועלת כלל למה שכבר עבר, ועוד דהא הוא נשבע שבאם יעבור באיזו דבר נגד רצון הרב יאסרו ידיו וכל זמן שלא עבר לא חל עדיין איסור ידיו לזביחה וכמ"ש הר"ן בפ"ג דשבועות בסוגי' דאכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי' דכל מי שאוסר ע"ע דבר פ' אם יעשה כך אין האיסור מתחיל רק לאחר שיעשה אותו דבר ואף שהוכיח שם דהיכי דלפעמים אפשר שיתבטל אח"כ האיסור כגון אם יהי' נאכל האיסור וכדומה מסתמא בדעתו שיחול מעכשיו א"כ יש מקום לומר דגם בנ"ד אולי יאבד ביני וביני ההרגשה וכדומה ויופסל ממילא משו"ב אבל מלבד שאינו נראה לומר כן הרי סיים הר"ן שם דגבי גט כיון דבקישוי אדם מגרש אמדי' לדעתו דלא רצה שיחול הגט עד אחר שיתקיים התנאי יעו"ש וה"נ בנ"ד ומהגם דבנ"ד מבואר בהכתב שבאם יעבור אזי יאסרו ידו כו' ומוכח דכונתו מאותה שעה והלאה וא"כ לא הי' באפשר כלל להתיר נדר זה קודם שעבר דאין מתירין את הנדר עד שיחול ואפי' דיעבד אינו מותר וא"כ מה שהתירו קודם שעבר לא הועיל כלל ושחט באיסור, ואם יבוא להתיר עתה הרי לא יועיל למפרע כיון דאינו נאמן לומר שמתחרט מעיקרו ואף דמאותה שעה שתתחיל לשחוט בודאי מתחרט מ"מ כיון דא"נ על חרטה דמעיקרא א"כ אין החכם עוקר הנדר רק מיגז גייז מעכשיו משעת שאלה ולא יועיל ההתרה למפרע כלל, ומעתה לפ"ז כיון דבנ"ד הוי רק חרטה דהשתא א"כ שוב ל"ש לומר בנ"ד דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כמבואר בסי' רכ"ט ס"ב דבהפרת בעל ל"ש דין זה כלל כיון דאינו נעקר למפרע ואפי' בחרטה דמעיקרא יש ב' דיעות שם יעו"ש ובעכצ"ל דהתירו כל האיסורים א"כ שוב י"ל דלא הועיל ההיתר גם בדיעבד כיון דאינו בזאח"ז, והנה במ"ש למעלה דאיסור ידיו לזביחה לא חל עד לאחר שעבר לכאורה יש סתירה מדברי רש"י גיטין ל"ה ב' בהא דצריך לפרט הנדר משום מלתא דאיסורא ופירש"י כגון יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אעבור עבירה פ' ובא להתיר את נדרו סתם ורוצה לעבור העבירה עכ"ל ומבואר דאע"ג דלא עבר עדיין מ"מ בא לישאל והא עדיין לא חל הנדר ול"מ ההיתר כלל לפי דברינו ובש"ך סי' ר"ח סקי"ב כ' ג"כ כה"ג דאם רוצה להתיר כדי שיעבור אין מתירין כו' והא לא חל הנדר כלל אבל כבר נשאלתי בזה מח"א מק' טאלמיטש ע"ד הש"ך הנ"ל וע"ד רש"י כבר הרגישו האחרונים רק שלא הביאו מדברי הר"ן הנ"ל והשבתי דמיירי באומר יאסרו מהיום דמבואר בנדרים ט"ו קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דקי"ל לא יישן היום ואף דבאיסורא מיזדהר אינש מ"מ הכא דחזינן שאינו נזהר בעבירה זו שפיר חל האיסור מעכשיו ואולם גם אי נימא דבכה"ג שרוצה לגדור א"ע מן העבירה גם בסתמא כונתו מעכשיו מ"מ בנ"ד שמבואר בהכתב שאם יעבור אזי יאסרו כו' בודאי כונתו רק מאותה שעה והלאה וא"כ לא חל הנדר ולא הועיל ההיתר כלום וכמו שכתבתי,