מהרש"ם חלק ה רפד

על קו תוהו יען שכבר יצא השער אני אומר כל השערים ננעלו דהא בשוק לאשקוויץ דלא נמצא עוד תבואה מוכנת שלא נקצרו עוד השדות בודאי ל"ה בכלל יצא השער וכמ"ש בחיבורי לח"מ סי' ר"ט ותבואות ישנות הם במקחים אחרים מכפי שקונים בזמן ההוא קניות החדשות

ומה שיש לדון בזה משום דנעשה גם בתק"כ ולשי' כמ"פ סטימותא מועיל גם בדשלב"ל כמ"ש בחיבורי סי' ר"א, הנה כבר כתבתי לעיל דהמנהג בכה"ג לעשות גם שליס צעטיל וכיון דבנ"ד לא נעשה א"כ ל"ה הקנין כפי המנהג ול"מ בזה התק"כ דהא דבסטימותא מועיל גם בדשלב"ל היינו היכי דנהגו לקנות בזה גם בדשלב"ל א"כ כיון דנהגו בזה"ז לקנות עם שליס צעטיל בכה"ג שיתן התבואה לאחר כמה חדשים וכבר כ' הזל"א ח"מ אות ח' דקנין סטימותא בעינן שיהי' מנהג פשוט וברור ובכה"ג כיון דעכ"פ רוב הסוחרים נוהגים ליתן גם ש"צ א"כ זה שלא עשה כמנהג לכ"ע לא מהני התק"כ לענין דשלב"ל והמקח בטל לכ"ע, כנלפע"ד ברור ופשוט

אבל בגוף הטענה שטען זה שקנה באופן שיהי' הכסמין ראשונים לכל הכסמין שבגליל זה נראה שהיא טענה גרועה ויפה העירני ח"א מהתוס' גיטין מ"ט סוע"א דל"ש לומר בדניזק שיימי' דמי ידעי' עידית דהקדש שמא יש להקדש עידית בסוף העולם טובה שאין כמוה וה"נ בזה איך יתכן להתנות בזה דאפשר שכבר יהי' כסמין במקום אחר קודם לזה

וגם בעיקר דין יצא השער לפי המבואר ביו"ד סי' קע"ה דלא מיקרי יצא השער רק אם שוה המקח בפירות ישנים וחדשים בלא הפרש ביניהם א"כ ה"נ בנ"ד נראה דל"ה יצא השער כלל בימי שוק לאשקוויץ דידוע מנהג סוחרים להפקיד ולעשות הבדל במקח בין תבואה ישנה לחדשה עד אחר חודש תשרי, וד"ז צע"ג שלא נהגו הדייני' להקפיד בזה כלל

סי' נ"ב

להרב המאה"ג וכו' מו"ה ארי' ליב בערנפעלד נ"י דומ"ץ דק"ק זאלישטשיק

בדבר השו"ב מו"ה עזריאל אשר למד שו"ב אצל השו"ב אשר בחר הרה"צ מק"ק פ' ושם המנהג אחר כל שו"ב אשר רוצה להסתופף תחת צלו בא עה"ח בכתב באו"ש לבל יעבור פי הרבי וגם ר"ע הנ"ל נתן כתב כזה וז"ל הריני מקבל עלי באו"ש ובח"ח עד"ר וע"ד אדמו"ר לקיים בכל עניני שו"ב כרצון אדמו"ר וחלילה לי לעשות שום דבר נגד רצונו ודעתו וכו' גם אם יצוה שאביא סכיני שחיטה להראות בפני איזו שו"ב או להמציא א"ע לפני איזו רב כו' אם אני בקי בהלכות כו' אני מחויב לקיים דיבורו ובאם ח"ו אעבור כו' אזי יאסרו ידי לזביחתן וחלילה לי ליהנות משו"ב כו' ושחיטתי יהי' אסור כו' גם אם באיזו זמן יפקוד עלי לעקור דירתי מאיזו מקום כו' וכל הנ"ל קריתי בע"פ וקבלתי עלי כו' ע"ד אדמו"ר וע"ד ב' עדים הח"מ באופן דלית לי' התרה והכל אני מקבל עלי ברצוני כו' כדרך שמבטלין בגי"נ ונעשה בכל אוהיו"ם לדחז"ל כו' נאום כו', בפנינו עדים ח"מ חתם א"ע כו' ובפנינו קרא בפיו כו' עכ"ל הכתב, ועתה נתלקטו רבים מאנשי ק' קאריליפקא ורצו לקבלו לשם לשו"ב יען כי גם חמיו הי' שם שו"ב ונפטר והניח אשתו אלמנה ושמו הקהל פרס קצוב להאלמנה ורצו לקבל ר"ע חתנה שיהי' לשו"ב ויתן לה הפרס והשו"ב הנ"ל נתיירא אולי יהי' זה נגד דעת הרה"צ הנ"ל ושלח טע"ג לדרוש אם יסכים לזה והרב לא השיב כלום והתירו ג' הדיוטות את האו"ש הנ"ל להשו"ב והתחיל לשחוט. וכעת הרה"צ הנ"ל מסכים שיהי' שם לשו"ב רק באופן שיתירו לו ע"פ דתה"ק על מה שכבר עבר ושחט בלא הסכמת הה"צ הנ"ל והצד שכנגד השו"ב טוענים דכיון שכבר עבר על הכתב אסור לאכול משחיטתו אפי' אם נתרצה הה"צ כעת, והשו"ב טוען, א' שלא קרא בפיו הכתב והוי רק שב"כ, ב' שבשעה שחתם בטח על הרב שיתן לו מקום פרנסה בקרב ואח"ז נתעכב ג"ש טרם נתן לו מקום וע"ד כן לא נשבע, ג' הי' אנוס בדבר דאם ל"ה חותם לא הי' הרב מניח לאנשי בריתו ליקח אותו לשו"ב, ד' לא קיבל טובה עבור השבועה וגם אין בזה תועלת להרב וגם יש מצוה בהתרתו כי עי"ז יחזיק את חמותו ולכן אף שנדר ע"ד הרב ועד"ר הועילה התרה, ה' דעכ"פ בדיעבד דשכבר התירו לו מותר כמו שכ' בסי' רכ"ח וסכ"א בהגה בשם הר' אביגדור, ו' שלא עבר כלום כי בהכתב נכתב רק שלא יעשה נגד רצונו ודעתו והוא לא עשה כי הרב לא מיחה בו ומדשתק ש"מ דניחא לי' והוא לא נתקשר שלא לעשות דבר בלא הסכמת הרב רק שלא יעשה נגד דעתו והוא לא עשה לנגדו כלום, עכ"ד טענות השו"ב כפי שהציע כת"ר לפני

והנה טענה א' הוא מוכחש מכת"י שחתם עליו והודה שקרא בע"פ וגם מפי העדים והביא מדברי תה"ד שהובא בסי' רל"ב וסמ"ע לט"ז ח"מ סי' ע"ג לנו"ב מ"ק ח"מ סי' ל' ומהרים ח"א סי' נ"ג וח"ב חיו"ד סי' כ"א שהביא מכריתות י"ב ורו"מ דחה ראייתו והביא מהרשב"א יבמות ר"פ הא"ר (ותמהני שלא הביא דברי תב"ש בבפ"ש יבמות ע"ז לח"ד סי' קפ"ה ב"ה) והוכיח דהתם טעמא משום דאינו מוכחש רק לענין קרבן אבל במאי דאמר לא נטמאתי אפשר לפרש אלא טבלתי ואין נ"מ בזה כלל בנ"ד דהכא לענין שחיטה דנוגע הדבר לאחרים לכ"ע אינו נאמן נגד העדים אך דאי נימא דעדות שבשטר ל"מ בזה וכמ"ש מהרי"ם שם י"ל דגם בנ"ד ל"מ עדותן (וע' ת' מבי"ט ח"ג סי' ע"ו מ"ש דנאמן לומר שחתם ולא קרא ולא נשבע כלל יעש"ה בדבריו וצ"ע) ומ"ש רו"מ דהא העדים חיים וקיימים ונשאל את פיהם יש לדון בזה מה"ש קידושין י"ב ע"ש בהא דקידש בכוחלא ושיער ר"ח דל"ל ש"פ א"ל רבנן הא איכא סהדי באידית דבההיא יומא ש"פ הוי השתא מיהו ליתניהו קמן ואביי ורבא פליגי דדוקא בשבוי' הקילו בכה"ג ובתוס' שם כ' דיצא קול שיש עדים והביאו בשם י"מ דבשבוי' משום דהוי רק איסור לאו דזונה הקילו ולא בא"א דאיכא איסור מיתה ודחו דגם בשבוי' איכא איסור מיתה לפעמים ומוכח דבאיסור לאו שפיר יש להקל בכהאי גוונא כיון דאין העדים לפנינו אף שיצא קול וה"נ י"ל כיון דעדות שבשטר ל"מ כלל לא עדיף מקול גם י"ל דגם אם יעידו לא יועיל דעבידי לאחזוקי