מהרש"ם חלק ה רפ

כראוי אזי מחויב להחזיר לו מאה ועשרה ר"כ ואם יהיו הכסמין אזי יהי' היזק זולא על הקונה ואם יתיקרו אזי עד עשרים צ"ל ריוח שייך להקונה והשאר למוכר והי' הכחשה ביניהם שהקונה טען שקנה רק באופן שיתן לו כסמין הראשונים מכל שאר כסמין וכיון שנתאחרו אצלו הכסמין עד שכבר קדמו ובאו כסמין משדות אחרות המקח בטל והמוכר טען שהי' התנאי רק ליתן כסמין ראשונים שלו הגם שלא יהי' ראשונים לכסמין של שדות אחרות ולא הי' ביניהם שום שליס צעטעל כי המסחר הי' בע"פ ולכן לא הי' אפשר לברר הדבר עכת"ד טענותיהם, ויצא הפס"ד מאתי כי המקח בטל עפ"י דתה"ק, וכעת הביא רי"י פסק מהב"ד מביטשאטש לקיים המקח ועברו על מ"ש בתר ב"ד לא דייקי' וכתבו הטעמים בהפסק דכיון דבזמן המכירה כבר יצא השער בימי שוק לאשקוויץ ל"ה דשלב"ל וגם אין בו ריבית, והנה אם כי אינני מחויב להודיע מאיזו טעם דנתי מכמה טעמים המבוארים בש"ע בכ"ז יען כי ע"י הפס"ד מהב"ד הנ"ל ניתן יד להבע"ד הנ"ל לבלי לקיים הפס"ד שלי ההכרח יאלצני לבאר טעמי ונימוקי, וזה החלי בס"ד

א נראה דכיון דלא חנטו אז עדיין הכסמין כלל והי' אז שחת לגמרי א"כ הוי דשלב"ל דהא גם בחנטו הפירות דעת הרשב"ם בב"ב קכ"ד דהוי דשלב"ל וכמ"ש בחיבורי סי' ר"ט לתמוה על הרמ"א שם שכ' בפשי' דחנטו מיקרי בא לעולם ומקורו מדברי רש"י ב"מ ס"ו והרי הרשב"ם אינו סובר כן ואח"ז מצאתי ברשב"א וריטב"א ותוס' רי"ד קידושין נ"ז בהא דמשני שם הב"ע דיהיב לה כשהוא סמדר ודלא כר"י דאמר סמדר אסור בערלה מפני שהוא פרי כו' והקשו אמאי לא משני דיהיב קודם שהי' סמדר ותי' דא"כ הוי דשלב"ל ממש וברשב"א שם כ' דאחר חנטה לר"מ קנה ולפי לשון ב' של רש"י שם מקמי דהוי סמדר גם לר"מ לא קנה דמי יימר דאתי, ועכ"פ לדידן דלא קיי"ל כר"מ לכ"ע לא קנה גם בתר חנטה, ומצאתי באב"מ אהע"ז סוס"י מ' שתמה מזה על הרמ"א, אבל בנ"ד שהי' עוד קודם חנטה לכ"ע דשלב"ל, וע' בפ"י קידושין דחנטה היינו לבלוב ופריחת הפירות, וגם אי נימא דבנ"ד יצא השער הרי מבואר בש"ס דב"מ וכל הפוסקים דהא דבפוסק על השער מהני משום דאע"ג דאין הפירות ברשותו מ"מ כיון שיצא השער ויש פירות בשוק אע"פ שאין לזה יש לזה כיון דבידו לקנות מאחרים, וא"כ התינח היכי דפוסק על השער ליתן לו כסמין סתם ובידו לקנות מאחרים וליתן לו אבל בנ"ד שהי' המכירה בפירוש רק שיתן לו כסמין שלו ואם לא יצמחו יחזיר לו מעותיו עם ריוח א"כ לא הי' בידו לקנות מאחרים וליתן לו א"כ שוב הוי דשלב"ל, וגדולה מזו מבואר בנה"מ סי' ר"ט סק"ט דגם במוכר דבר שב"ל רק שאינו ברשותו ופסק עמו על יין מיוחד דכיון דאינו בידו לקנותו דשמא לא ימכרו לו יין זה אזי ל"מ יציאת השער כלל והמקח בטל לגמרי וגם בחידושים שם הביא ד"ז לפסק הלכה ואין להוכיח מהסמ"ע וש"ך שלא תי' כן דלא ס"ל כן, די"ל דלא ניחא להו לאוקמי ביין זה כמובן, וא"כ רואה אני הדברים ק"ו היכי דהתבואה שמכר לו לא הי' בעולם כלל וגם אצל אחרים לא הי' עדיין כסמין חדשים והמכירה הי' בפירוש רק על כסמין שלו דבודאי לכ"ע לא מהני כלל בזה יציאת השער וז"ב ואמת, ועוד שהרי הב"י והש"ך פסקו דגם ביצא השער ואפי' היכי דהי' קנין גמור מ"מ אינו קונה רק למי שפרע וכ"פ הנה"מ שם וגם בשו"ת נטע שעשועים סי' מ"ג הוכיח כן, ולפום ריהטא נראה להביא ראי' לזה מהש"ס דחולין קמ"ב בהא דלוי בר סימון אקני פירות שובכו דהיינו אפרוחים וביצים לר"י אתא לקמי' דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו על ידך ותקנינהו ופריך למאי אי למקני ליקניהו לי' בסודר ומשני הני פירי חדתא הוו דלוי בר סימון גופי' לא הוי קני להו עדיין כיון דלא עמדה עדיין האם ולוי הי' צריך לילך לקנותם ואם יקנה בסודר יוכל לחזור בו ויעו"ש ברש"י ולכאורה קשה דכיון דבידו הי' לקנותם א"כ דמי לפסק על השער דבידו לקנות והוי מה"ט ברשותו א"כ ה"נ בזה דהי' ביד לוי להגביה ויקנה לו חצירו א"כ שוב הי' יכול להקנותו בק"ס ג"כ, א"ו דגם בקנין גמור ל"מ בזה רק למש"פ ולכן ציוה לר"י לעשות קנין גמור, ואף דהרא"ש בנדרים ל"ד כ' בשם הרא"מ דככר של הפקר שלא הי' אדם סמוך לה אלא הוא ואמר לכשאזכה בה יהא הקדש דכיון דבידו לזכות בה הוי הקדש כבר ביאר בקצה"ח סי' רי"ב דהיינו היכי דבא לידו בסוף א"כ התם הי' בידו לחזור קודם שיבא לידו, כן הי' נראה לכאורה, אך דאכתי לא הונח לי בזה דאכתי הו"מ להתחייב בחיוב הגוף בק"ס לקנותו עבורו והוי מהני שפיר לכ"ע ואפשר לומר לפמ"ש בקצה"ח סי' ס' דחיוב הגוף שהוא מטעם שעבוד ל"מ רק מדרבנן ובפרט למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא ולשי' תוס' ב"ב סו"פ ג"פ וריטב"א פ"ק דקידושין גם בשיעבד בפירוש מהני רק דרבנן א"כ בודאי ל"מ לענין דשלב"ל רק מדרבנן והנה הב"ש באה"ע סי' צ"ג ס"ק ל"ט העלה דגם אי מזיק שיעבודו ש"ח חייב מ"מ היכי דהוי רק שיעבוד דרבנן פטור וע' בטוח"מ סי' ק"ז לענין תקנת גאונים כה"ג והא שמואל סובר של"ד כמבואר בש"ס דב"ב סו"פ ג"פ וא"כ הי' ביד לוי להזיק שיעבודו וגם לפמ"ש התומי' סי' ס' דאם מת קודם שנתן לו לכ"ע היורשים פטורים א"כ י"ל דמה"ט לא קנה בחיוב בק"ס, ונחזור לענינינו דכיון דהקנין קונה בנד"ד רק למש"פ א"כ כיון דאיכא הכחשה בענין המדובר איך הי' וכבר כ' בנה"מ סי' ר"ז דנהגו לדון דבממון במטלטלין א"צ ת"כ, וא"כ שוב המקח בטל לגמרי דהא א"א לחייב שום שבועה כיון דאין הקנין חל לגמרי וכמ"ש הש"ך רס"י ר"ד וא"כ המקח בטל, אך בזה הי' מקום לדון עפ"מ שהעליתי בחיבורי דדין קנין גמור בדשאב"ר הוי ספיקא דדינא א"כ בנ"ד המוחזק י"ל קים לי וגם לפמש"ש בשם הש"מ דגם במטלטלין בעינן שיהי' תנאי שבידו לקיימו א"כ ה"נ בזה דתנאי בטל ולכן אי משום ה"ט הדין עם המוכר אבל לפי טעם הראשון שכתבתי המקח בטל לכ"ע

ב ועוד אני אומר דבנ"ד גם אם הי' כבר אחר חנטה ונימא כדעת רמ"א דהוי בא לעולם מ"מ המקח בטל, דהא מבואר בסי' קצ"ג דפירות המחוברים בקרקע אם צריכין עוד לקרקע לכ"ע כקרקע דמי יעו"ש וא"כ הרי בקרקע אין כסף קונה בלא שטר דהא לדידן אתרא דכתבי שטרא ואפי' במסחרים