מהרש"ם חלק ה רעט

שוב איכא ס"ס וכבר נוגע דברי המ"ב וש"ך סימן נ"ג דבס"ס יש לצרף גם סחי"ד בהפ"מ ואין לך שעה"ד יותר מזה שיושב הבעל מעוגן בהרהורי עבירה ולכן נראה דבנ"ד אין לחוש מכח חדר"ג

אך דיש לחוש בנ"ד אולי בשעת נישואין הי' דעתה מיושב יותר והוי קידושין של תורה (ורובא מסייע ל"ה דרוב ב"א בריאים ועתו"ס ריש נדה) ועתה נשתבש דעתה יותר והיא שוטה גמורה והי' נראה דתליא במחלוקת רש"י ותוס' בקידושין ע"ט בדין היכי דאיכא חזקה דהשתא וליכא חזקה דמעיקרא להיפך אי אזלי' בתר חזקה דהשתא וע' בש"ש להגאון קצה"ח ש"ג פט"ז ונהי די"ל דשא"ה דהי' מקודם חזדמעי"ק רק דאיתרע אבל בנ"ד כפי הנראה היתה כן משנולדה וליכא חזדמע"ק כלל וי"ל דבכה"ג לכ"ע מוקמי' לה בחזקה דהשתא דכמו שהיא עתה כן היתה גם מקודם אבל מדברי תוס' כתובות י"ט גבי ב' חתומים על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו פסולין הי' שהביא בש"ש שם פי"ז מוכח דגם בדליכא חזדמע"ק כלל לא אזלי' בתר חזקה דהשתא ומ"ש שם מדברי רמ"ה שהובא בטור א"ע סי' ל"א תברי' לגזיזי' בס' אב"מ סי' ל א שם והביא מדברי הב"י בבדה"ב שם יעו"ש ותבין, אכן נראה דלפמש"ל דבנ"ד דהיא בושה ליכא ספיקא למיחש שמא א"י לשמור גיטה ומהגם דאפשר לברר ע"י בדיקת אגוז ונוטלו וצרור וזורקו כדאיתא בגיטין ס"ד ואף דיש לחוש שא"א בקיאים היטב בזה ע' בתשו' רש"ל שם מ"מ עכ"פ בצירוף מה שהיא בושה נראה דיש להקל ונשאר רק לחוש שמא א"י לשמור עצמה וזה הוי רק מדרבנן, ושוב יש לסמוך ע"ד רש"י דמוקמי' בחזקה דהשתא כיון דלא נודע אם הי' בתחלה להיפוך וגם בלא חזקה הרי הוי סד"ר ולהקל ומהגם דלפמ"ש רו"מ דבנ"ד יודעת לשמור א"ע שוב ליכא חששא כלל, דהא חרשת יוצאה בגט וע' בשו"ת שבס' מנ"י בסופו ובבל"י ופמ"ג סי' צ"ט בדין עצם שנמצא חלול בלא מוח אי מחזקי' ריעותא שהי' בו מוח כשנפל ויש לדון מהמקומות שהביאו וגם מכח חזקה דהשתא ודמעיקרא וקצרתי, ועוד דלפמ"ש רו"מ גם בשעת נישואין היתה כן ומעשי' מוכיחין על מחשבותי' שהיתה אז ג"כ בגדר זה ממש ומדוע ניחוש שהי' דעתה בשינוי ממה שהיא עתה, ואם באנו לחוש שמא נשתפית בינתים ובעל אז לשם קידושין הנה אף דהיכי דידעי' דנשתפית יש לחוש לזה וכמ"ש הג"פ סי' קי"ט סק"ל שם ומדמה לה להא דסי' קכ"א ובאמת שלפי דמיונו הי' מקום לחוש מכח דברי ירושלמי שהובא בנימוק"י וב"י סי' קכ"א דכשקידש בביאה ל"מ גט ברמיזה א"כ ה"נ באשה ומ"ש הב"י שהפוסקים לא הזכירו מזה אבל במחכ"ת נעלם ממנו ד' הרשב"א בחידושיו שם בר"פ חרש שהביא ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל אבל יעוין בשיו"ק על הירושלמי שתי' ד' הפוסקים דלהלכה לא קיי"ל כן וגם לפמ"ש במרה"פ שם דדוקא כשקידש בביאה אבל בקידש בכסף אף שבעל אח"כ גם הירושלמי מודה וע' בשו"ת נא"ד סי' קל"ב מ"ש בזה וא"כ בנ"ד אין חשש מזה, אך מכח דברי הג"פ לכאורה גם בנ"ד י"ל כן אבל כבר הארכתי זה איזו שבועות בתשו' לק' זאלישטשיק והוכחתי מהש"ס דיבמות דף פ' ומהש"ס דנדה ס"ח ומה"ש דב"ב קנ"ג דאין לחוש לשינוי בינתים גם היכי דרובא מסייע לזה, ובפרט דבנ"ד כפי שכ' רו"מ מ היתה כן בתמידות וליכא חששא דשינוי בינתים כלל, ובפרט דכיון דאיכא ספיקא בעיקר הקידושין אם חלו כלל איכא נמי חזקת פנוי' המסייע לה וע' בר"ן בפ"ק דקידושין בבעיא דקידשה הוא ואמרה היא, ולכן מכל הלין טעמי נלע"ד דכפי מצב השאלה שכתב רו"מ יוכלו לגרשה ולהתיר הבעל מחרצובות העיגון, רק שצריך חקירה היטב במתינות על מצב הענין אם כן הוא וגם ידרוש עוד מאיזו רב מובהק אם יסכים ג"כ לזה כי היכי דנמטי' שיבא מכשורא

והנה במה שהאריך הט"ז סי' קי"ט בענין גרירה יש להעיר מהר"ן שבת ר"פ שואל וירושלמי פ"ק דשבת ובק"ע שם השיג שלא כדת וטעה בהבנת דברי ירושלמי שם ולפי שאינו מענינינו קצרתי

שוב ראיתי בשו"ת שבש"ע הרב ז"ל סי' כ"ה שהעלה דמ"ש הרמב"ם פ"ט מעדות משובשת תמיד האי תמיד דוקא כמ"ש ב"י ח"מ סי' ל"ה ודלא כתב"ש סי' א' סקמ"ו ואף דראיית תב"ש נכונה אך י"ל בשי' רמב"ם כמ"ש מהרי"ט חא"ע סי' ט' דל"א א הרמב"ם רק לענין עדות לענין הפתאים וה"נ י"ל ברישא בשדעתו משובשת תמיד בדבר א' ומדבר ושואל כענין בשאר דברים ל"ה שוטה רק לענין עדות משום דיש לחוש שנדמה לו כו' אבל אינו שוטה שדברו בו חכמים כיון שמדבר כהוגן בשאר דברים כמ"ש התב"ש סקנ"א בשם התוס' אך שנדחק שם בד' רמב"ם דדרך מקרה הוא וזהו אינו במשמע מל' רמב"ם כלל אלא י"ל דלא מיירי רמב"ם רק לענין עדות ומה"ט לא הזכיר רמב"ם מזה רק בהלכות עדות ולא בשום מקום וגם הטור לא העתיק ד"ז רק לענין עדות ואף דח"ו לזוז מד' הב"י א"ע סוס"י קכ"א מ"מ אין להחמיר רק כמ"ש הב"י בח"מ סי' ל"ה דדוקא שדרכו בכך, ועוד נראה דגם אם דרכה בכך להיות מטורפת בכמה דברים רק בעניני הגט מדברת כהוגן וגם י"ב דעת לשמור א"ע מזנות אין לחוש שמא לא תשמור א"ע או גיטה דביודעת לשמור א"ע וגיטה גם בשוטה גמורה מתגרשת ומכ"ש במה שהוסיף רמב"ם בדעתו משובשת ושואל ומשיב כענין, ואין להב"ד לחוש לחסרון בקיאות ושמא היא ע"ח וע"ש דהא הט"ז מיקל בע"ח והיא סד"ר ולכן אין להחמיר כ"כ ויגרשנה בעת חלימותה שיודעת אז לשמור א א"ע וגיטה ולא ניתנה תורה למלה"ש ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות עכת"ד. (א"ה כמה דברים שבתשובה זו כבר אמורים עם הספר דע"ת על הי"ש סי' א' סע"ה ויען כי נתוספו כאן הרבה ענינים בנוגע להלכה בנידון השאלה ע"כ משנה לא זזה ממקומה)

סי' נ"א

בדבר הדו"ד שבין רי"י ובין ר"א שבאו לפניו לדין בחודש אלול העבר בדין שמכר רי"י לר"א מאה ק' כסמין במקח חמשה ר"כ ונתן לו מאה ר"כ אדראן וגם הי' תק"כ והמכירה היתה מקודם פריחת הכסמין (שקורין צוויטען) והי' המדובר ביניהם שהוא מוכר לו רק הכסמין שיעלה משדה שלו ובאם שלא יפרחו הכסמין שלו ולא יעלה