מהרש"ם חלק ה רעח

מ"מ י"ל דאם נותני' בידו אינו מאבדו רק לישב ולשמור קישואין אינו ראוי ועדיין צ"ע, וע' תוס' יבמות צ"ט ב' ד"ה וכולן משגרין כו' שהקשו למה משגרין לחרש ושוטה הלא לא ישמרוהו בטהרה כו' ומוכח דס"ל דחרש ל"ה בר שימור

ובהיותי בזה נתקשיתי בהא דיליף הירושלמי שם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה כו' ומוכח דחו"ש הוי בכלל איש ולא אימעוטי מקרא דכל איש וברש"י גיטין כ"ג א' פריך בשלמא חש"ו לאו בני דיעה נינהו ולכן ל"ה בני שליחות ופירש"י וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן כו' ומוכח דגם חו"ש אימעוטי מאיש. גם יש להקשות מהש"ס דבכורות מ"ה ב' החרש והשוטה והשיכור פסולים באדם כו' ופריך הש"ס שיכור מחיל עבודה בהדי מומי דמחלי עבודה בעי למיחשב ומשני בשאר דברים המשכרים ודלא כר"י ופירש"י דהכא קתני מומין דפסולים משום שאינם שוים בזרעו של אהרן דאמרי' בריש פרקין דלא מחלי עבודה וע"ש דף מ"ג, (וע"ש בתוס' דף ל"ז א' שהקשו בהא דהכהו על אזנו וחרשו דעבד יוצא לחירות ולקמן תנן חרש ושוטה פסולים באדם משום שאינו שוה בזרעו של אהרן ותי' דגבי עבד גלי רחמנא כו' וע' בריטב"א קידושין כ"ד שהביא ד"ז בשם התוס' ולא נמצא שם והם דברי תוס' דהכא), ולשי' רש"י דחו"ש ל"ה בכלל איש א"כ בלא"ה פסולי' לעבודה וכדאי' בחולין כ"ד ב' איש מזרעך כו' מכאן אר"א קטן פסול לעבודה, גם יש להקשות בהא דבעי בנדרים ל"ו אי כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא כו' והו"ל למיפשט מהך דהכא דקחשיב חו"ש מפסולי דאינם שוים בזרעו של אהרן והא בלא"ה פסולי לעבודה משום דאינם בני שליחות וא"ל דמיירי בקרבן דידהו ז"א דהא מבואר בזבחים י"ב דבנשתטה נדחה חטאתו בשעת שטותו עכ"פ וע' בירושלמי ר"פ מי שאחזו וגם בפ"א דהוריות דמבואר דגם בנתחרש דינא הכי וע"ש בשי"ק ומרה"פ גיטין והוריות שם, אך לפמ"ש רש"י שם דהיינו משום דצריך דעת א"כ לפי המבואר בערכין כ"א בשלמים שלו א"צ דעת וסמיכה לא מעכבא וגם בקרבן דידי' יוכל לסמוך בלא דעת יעו"ש בתוס' ותבין א"כ י"ל דמיירי בשלמים, גם י"ל דנ"מ בשאר עבודות שבמקדש, ובזה י"ל מה דקשה דהא בעינן בעבודה לשמה וחו"ש לאו בני דיעה נינהו ולפמ"ש א"ש, וע' חולין י"ג דמעשה יש להם מדאוייתא ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדרבנן, אבל קו' הראשונה קשה והי' נראה להכריח מזה דהתם מיירי בחרש שאינו שומע לחוד וכמ"ש בתשו' נו"ב סי' נ"ג מטעם אחר אבל אכתי מה נעשה בשוטה וצ"ע

ונחזור לענינינו דבנ"ד נראה דודאי יוכל לגרשה דאם דעתה היא בגדר חרשת ויש לה קידושין מדרבנן א"כ בודאי יודעת לשמור א"ע וגיטה וכמו שהוכחתי ואם דעתה משובשת יותר מחרשת וא"י להתגרש א"כ שוב הוי בגדר שוטה ואין לה קידושין כלל, ול"ש בה טעמא דגרירה וכמש"ל ומהגם דלפמ"ש רש"י יבמות קי"ג ב' ד"ה שמשלחה מביתו וחוזרת וז"ל שכן מנהג השוטים שאין בושין עכ"ל ומבואר דאם היא בגדר א"י לשמור גיטה אינה בגדר בושה כלל א"כ בנ"ד כפי שכ' רו"מ אדרבא היא בושה ביותר א"כ מוכח דל"ה בכלל שוטה שא"י לשמור גיטה וכיון שכ' רו"מ דהיא בגדר יודעת לשמור א"ע א"כ ליכא שום חשש כלל, וגם בלא"ה כפי הנראה מהש"ס שם היכי דא"י לשמור גיטה הויא שוטה טפי ובודאי א"י לשמור א"ע ורק היכי דיודעת לשמור גיטה יתכן שתהי' א"י לשמור א"ע ויתכן שתהי' שומרת א"ע דהא נקט שם אילימא דיודעת לשמור גיטה ועצמה מי נהגו בה הפקר אלא דא"י לשמור גיטה ועצמה כו' ל"צ דיודעת לשמור גיטה ולא עצמה כו' ומדוע לא נקט חלוקה דיודעת לשמור א"ע ולא גיטה ובע"כ כמ"ש וא"כ כיון דבנ"ד יודעת לשמור א"ע שוב ליכא לחוש שמא א"י לשמור גיטה וא"כ בנ"ד יוכל לגרשה ממ"נ אם הוא בגדר בת דעת ודאי דיוכל לגרשה ואם היא רק בגדר דעת חרשת דיש לה קידושין דרבנן א"כ הרי יוכל לגרשה ואף שהנו"ב בא"ע סי' פ"ב חוכך קצת וכמ"ש רו"מ בשמו אבל בתשו' מהרמ"פ סי' ח' מפורש באר היטב דאם רומזת שרוצה לקבל הגט סגי אף דרמיזותי' לא מיקרי רצון אבל גם כפיי' ואונס לא מיקרי ואם מבינה להתגרש שלא תהי' משולחת וחוזרת סגי בהכי והובא בג"פ שם ואם כי המעיין בגוף תשו' רמ"פ כ' שם מתחלה טעם משום דעוברת על דת וטעם ב' הנ"ל הוא רק לסניף וכבר כ' הח"צ בתשו' סי'... דאין לסמוך ע"ד הפוסק היכי דכותב ב' טעמים רק היכי דשייכי ב' הטעמים מ"מ מבואר בט"ז בהשמטות לח"מ סי' כ"ה דבמלתא דרבנן שפיר יש לסמוך גם על טעם סניף, ובנ"ד דאיכא רק חששא דחדר"ג מבואר בד"מ יו"ד סי' של"ד בשם תשו' רמ"פ גופי' דדיני מוחרם ומנודה הוי רק דרבנן אך כבר הארכתי בזה בחיבורי על הח"מ בקונטרס תיקון עולם לסי' רל"א אות י"ט והבאתי מכמה מקומות והעלתי דדוקא התנהגות המוחרם הוי רק דרבנן אבל גוף האיסור לעבור על החרם הוי מה"ת וא"כ שוב קשה להקל, ולכאורה י"ל דכיון דאנו מסופקים אולי דעתה גרועה מחרשת ולא תפסי בה קידושין כלל א"כ אף דאיכא לספוקי אולי דמיא לחרשת הרי גם בחרשת הוי רק קידושין דרבנן א"כ י"ל דהוי סד"ר ולהקל אבל ז"א דהא י"ל דהוי ספק חסרון ידועה וע' בט"ז סי' צ"ח ובב"ש סוס"י קנ"ה ובפי' בקו"א למכות אבל באמת כפי מ"ש רו"מ דאם אומרים לה לעשות איזו דבר מבינה ועושה דבר זה עכ"פ א"כ כשפושטת ידי' ליקח הגט הוי שפיר מרצונה ועוד דהא מבואר בסוס"י קי"ז דהיכי דמאוסה עליו משום מומין פטור מעונה ואדרבא אסור לבעול משום דהוי בני שנואה וגם אפשר דבנ"ד צריכה פקחות לבדוק אותה ומבואר בתשו' רש"ל סי' ס"ה דל"מ בדיקת פקחות וע' נדה י"ג דמבואר להיפוך וכבר הרגישו בזה המחברים ובאמת שכן מבואר ביו"ד סי' קצ"ו ועכ"פ הוי אמתלא מבוררת לומר שמאוסה עליו א"כ לא מיבעי' לשי' הגאון בני אהובה פי"ד מאישות הט"ו דס"ל דבמאוסה עליו כה"ג יוכל לגרשה בע"כ א"כ ה"נ בנ"ד וגם לדידן דקיי"ל כהרמ"א אבל עכ"פ הובא שם בהגמ"ר דיעות לגרשה בע"כ ודעת כמ"פ דבמקום מצוה לא גזר ר"ג וע' בג"פ סי' קי"ט סקי"ט בשם כמ"פ בזה להקל א"כ