מהרש"ם חלק ה רעז

לשמור את גיטה דבזה איכא טעמא דגרירה וזה ליתא דהיכי דא"י לשמור גיטה מדאורייתא ל"ה גיטא משום שאין לה יד או שמשלחה וחוזרת רק היכי דיודעת לשמור גיטה רק דאינה משמרת א"ע שייך טעמא דגרירה ובכה"ג יש מקום לומר לכאורה דל"ה שוטה גמורה ושפיר תפסו בה הקידושין אבל מדברי הג"פ הנ"ל מוכח דגם בכה"ג הויא שוטה ולא תפסו בה קידושין שהרי קאי שם על דין יודעת לשמור גיטה ולא א"ע וכ' דאם היתה כן כשנשאת אין קידושין תופסין בה וגם מדברי רש"י הנ"ל נראה כן וגם בפר"ח אה"ע שם כ' בטעמא דנשתטית דלא יוציא משום גרירה משום דכיון דהיתה פקחית ונשתטית מזלו של בעל גרם ומוכח דאם היתה שוטה כזו בשעת נישואין שא"י לשמור א"ע ל"ש כלל הך טעמא משום דלא תקנו בה נישואין כלל אפי' מדרבנן יעו"ש בפר"ח ותבין ומבואר כמ"ש, וצ"ל דכיון דא"י לשמור א"ע הוי ג"כ בכלל מקרע כסותו או מאבד מה שנותנים לו, והו"ל דין שוטה גמורה ובחנם האריך בזה רו"מ

והנה דעת הרמב"ם בהל' עדות דהיכי דדעתו משובשת בא' מהדברים הוי שוטה, ונלפע"ד דודאי הנך סימנים דקאמר בריש חגיגה התם מיירי שאין אנו רואים שיבוש בדעתו ומדבר ככל אדם ומבין הכל רק מכח המעשים ההם אנו מוכיחים שהוא שוטה, אבל היכי דחזינן שדעתו משובשת ואינו מבין מה שמדברים אליו בשופטני כזה לא עסקינן ואין נ"מ להשמיענו שהוא פטור מראי' וכדומה שהרי אין לנו לצות לו שהרי לא ישמע לנו והא דקאמר איזהו שוטה כו' היינו הך שוטה דאיירי' התם ועוד דבשוטה כזה שדעתו משובשת פשיטא ומאי קמ"ל ולכן מפרש ע"י איזהו סימן יתברר אצלינו שהוא שוטה אף שמדבר כהוגן לזה קמ"ל דבהנך סימנים מעשיו מוכיחים על מחשבותיו שאינם צלולים אבל היכי דחזינן שאינם צלולים מכ"ש דהוי שוטה וכדמוכח מהא דנכפה דדינו כשוטה בשעה שדעתו מטורפת ומ"ש הרמב"ם דגם בדעתו משובשת בדבר א' היינו דכיון דבסימני מעשים סגי בדבר א' ה"ה היכי דחזינן דדעתו משובשת בדבר א', ואולם מ"ש מהרי"ט דהרמב"ם לא כ"כ רק לגבי עדות יפה דחה רו"מ דהא הרמב"ם סובר דטעמא דשוטה פסול לעדות לפי שאינו בר מצות וע"ז כ' דגם הפתאים ביותר פסולים ומוכח דס"ל דאינם בני מצות כלל וגם כבר הוכיח התב"ש דגם בשאר דברים הוי כן, וגם מ"ש דהא דכ' הרמב"ם דין פתאים ביותר דהיינו דכיון דחרש פסול אף שיש לו קצת דעת א"כ ה"ה פתי כזה וגם ביאר בזה דברי רמ"א רס"י מ"ד והביא מקור דברי רי"ו שכ' רק דין שוטה דל"ה קידושין אפי' דרבנן ומי הוא הנקרא שוטה מבואר בה' שחיטה ובה"ש כ' הרי"ו דאם עושה א' מג"ד המבוארים בפ"ק דחגיגה הוי שוטה ואח"כ כ' הרמ"ה חרש פי' מי שדעתו צלולה ומבין הדברים ומשיגם על בריו אע"פ שדלה וחלושה קידושיו קידושין גמורים וכן גירושין ואם דעתו משובשת ואינו מבין הדברים על בריו אין קידושיו קידושין גמורים כו' וביאר רו"מ דהכונה דכיון דבחרש תקנו רבנן קידושין א"כ ה"נ באינו חרש רק שדעתו משובשת ואינו מבין על בריו אבל מ"מ אינו שוטה גמור אית בי' ג"כ קידושין דרבנן כיון דיכול לדור עם אשתו והשיג בזה על הח"מ וב"ש רס"י מ"ד עכת"ד ואם כי דבריו נראים נכונים אבל בב"י סי' קכ"א הביא בשם רי"ו בשם רמ"ה דאם דעתו משובשת ואינו מבין הדברים על בריו אין קידושיו כלום ומשמע דגם מדרבנן ל"ה קידושין ודייק לה מהא דאיתא ביבמות גבי חרש בעיא אי אית בי' דעת צלולה יעו"ש וכפי הנראה ס"ל דאף דבחרש תקנו נישואין מדרבנן היכי דתקנו תקנו משום דכל חרש הוי כן מסתמא אבל באינש דעלמא מא לא תקנו אף שיש בו קצת דעת ואין בידי להוסיף על תקנתם אף דלפי טעם תקנתם הי' נראה דגם בזה הוי כן מ"מ כיון דלא תקנו לא תקנו וע' כה"ג בב"י או"ח סי' י"ג ובמג"א סוס"י ש"א, אבל כיון שאין בידי גוף ס' רי"ו אקצר בזה, וכפי שהעתיק רו"מ שכתב ברישא דהוי קידושין גמורים ואח"ז כ' שאינם גמורים בודאי משמע דקצת קידושין מיהו הוי וע' כיוצא בזה בתוס' שבת ו' ע"ב ד"ה ואמאי קרי לי' גמורה כו' אור"י דמלשון גמורה אדרבא איפכא מסתברא זו היא רה"י גמורה אבל זהו אינה רה"י גמורה אבל היא רה"י קצת כו' עכ"ל ומבואר כמ"ש ואולי מ"ש הב"י סי' קכ"א אין קידושיו כלום היינו קידושי תורה בלא נישואין אבל בהדי נישואין שפיר מהני מדרבנן ואף דנקט שאינם כלום מ"מ יתכן לפרש כן וע' כה"ג ברש"י שבת צ"ה ע"ב בד"ה טהור מכלום משום כלי אא"כ מצניעו לגיסטרא יטמא כו' ובתוס' תמהו באמת אמאי נקט טהור מכלום ועכ"פ רש"י מפרש כמ"ש וה"נ בזה, ועדיי' צ"ע) וע' בכ"מ פכ"ט מה' מכירה שהוכיח מדכ' הרמב"ם ואינו שומע כלום דאפי' קצת אינו שומע, שוב מצאתי בשו"ת ח"ס חא"ע ח"ב סי' ב' שכבר קדמו בביאור ד' רמב"ם והרמ"ה הנ"ל יעו"ש באורך

ומ"ש רו"מ בדין חרשת דמתגרשת ומדוע לא חששו דלמא אינה יודעת לשמור גיטה או א"ע כיון דדעתה אינה צלולה, הדבר פשוט דחרשת אף שאינה דעתה צלולה אבל מ"מ היא בגדר שמירה וכדמבואר בירושלמי פ"א דתרומות מאן תנא חרש אין תרומתו תרומה דלא כר"י דתני' אר"י מעשה בבניו של ריב"ג שהיו כולן חרשין והי' כל הטהרות שבירושלים נעשין ע"ג א"ל מפני שהטהרות א"צ מחשבה ונעשית ע"ג חש"ו אבל תו"מ צריכות מחשבה ופריך ואין נפסלות הטהרות משום היסה"ד ומשני מחשבה אין כתיב בהן שמירה כתיב בהן וחרשים אית להו שמירה וע"ש בפ"מ ומבואר דחרשים אית להו שמירה ששומרים מה שנותנים להם ולכן יוצאת בגט דפסיקא להו לחז"ל דחסרון דעתם אינה מגעת לגדר א"י לשמור רק דמ"מ אין לה דעת צלולה כשאר אנשים אבל בשאר אנשים ונשים שהם פתאים ביותר באמת צריך לדקדק עד מה מגיע חסרון דעתם אם הם בגדר יכולי' לשמור א"ע, וע' בתוס' ערכין ב' ע"א בדין אם יש דמים לחרש והי' נראה להוכיח דאינם בני שמירה דאל"כ יש להם דמים כיון דחזי להיות שומרים עכ"פ וע' בתוס' ב"ק פ"ה ב' וע' תוס' ב"ק צ"ח אבל י"ל כעין מה דאי' בב"מ ס"ד גבי עבדא דנהים כריסי' לא שוה וה"נ בזה אבל מהש"ס ב"ק ורש"י ד' פ"ה הנ"ל מוכח דחרש אינו ראוי לשמירה כלל יעו"ש ותבין אבל