מהרש"ם חלק ה רעו

לדור עמה ומבקש להתירו מכבלי עיגון ואם יוכל לגרשה אם כי לא תשיב בב"ד על שום שאלה, גם כ' שפעם א' עשה אבי' בגדים לשאר אחיותי' וגם לה עשה ול"ה שלה טוב כמו בגדים שלהם ולא רצתה ללבוש עד שעשוהו כמו שלהם ומזה נראה שי"ב דעת להבחין, עכת"ד השאלה

והנה בש"ס דחגיגה ג' ע"ב ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק ופליגי ר"ה ור"י רה"א עד שיהי' כולן בב"א ורי"א אפי' בא' מהן ומוקי לה דמיירי בדעביד דרך שטות ואר"פ אי הוי שמיע לר"ה הא דתניא איזהו שוטה המאבד מה שנותנין לו הוי הדר בי' ובעי כי הוי הדר ממקרע כסותו דדמיא להא או דלמא מכולהו הוי הדר תיקו, וברא"ש פ"ק דחולין פסק כר"י דאפי' בא' מהן ובב"י אה"ע סי' קכ"א כ' דמוכח מהרמב"ם דלאו דוקא הנך מילי רק לדוגמא נקטינהו וה"ה לשאר דרכי שטות אבל דעת הר"ש דדוקא הנך ד' דברים שהובא בש"ס שם, ולכאורה נראה להביא ראי' מהש"ס דכתובות ע"ב בהא דאם הבעל רוצה שתהא ממלאה ומערה לאשפא יוציא ויתן כתובה במתניתא תני שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה ואמר רבב"ח אר"י מפני שנראית כשוטה ובפיהמ"ש להרמב"ם שם כתב וז"ל אבל שתהא ממלאה ומערה לאשפה הוא מעשה ממעשה השוטים והמשוגעים וכל זמן שיכריח אותה שתעשה מעשים שתחשב בעשייתן שהיא שוטה יוציא ויתן כתובה עכ"ל, ומבואר דע"י מעשה מילוי מים ועירוי לאשפה נחשבת לשוטה ובפ"ק דחגיגה לא קחשיב לה והא דקאמר שם דבהך מלתא לבד נראית כשוטה נראה דהתם ר"י קאמר לה ולשיטתי' אזיל בפ"ק דחגיגה דס"ל דאפי' בא' מהן וה"ה בשאר סימני שוטה, ואף דהרמב"ם באמת לשיטתי' אזיל דס"ל דל"ד הנך ד' דברים אבל גם מלשון הש"ס דקאמר מפני שנראית כשוטה מוכח כן, ונהי דיש לדחוק ולומר דהתם נראית בעיני הרואים כשוטה אבל מ"מ אין דינה כשוטה וע' כה"ג בש"ך ח"מ סי' ע"ה סקי"ז שכ' דכונת רש"י במ"ש שישבענו דאין האמת כן רק דהאובד יסבור כן ע"ש אבל פשטות לשון הש"ס נראה כמ"ש וע' רש"י תהלים ל"ד גבי דוד ששינה דבריו וטעמו ועשה א"ע שוטה והוריד ריר על זקנו ומשמע דזהו ג"כ סימן שוטה ומשוגע וי"ל קצת דהתם אף שמעשה זו היא שטות מ"מ אין מזה להחזיקו לשוטה בכל דבר וכן י"ל בהא דכתובות הנ"ל, וע' בכתובות ס' בההוא עובדא דחנקה בנה וקאמר ההיא שוטה הוי דלא עבידי נשי דחנקי בני' ומשמע דמהך עובדא גופא דייק דהואי שוטה משום שעשתה כן וגם ראי' מר"ה כ"ח בכפאו שד דהוי שוטה ומבואר ברמב"ם דהיינו נכפה ואין בו ד' סימנים הנ"ל ואפ"ה הו"ל שוטה גמור וגם בגיטין ע' במי שאחזו קורדיקוס, וגם התב"ש הביא מהא דב"ב קנ"ה בההוא דשדא קשייתא קמי רבא דהחזיקו רבא לשוטה ומ"ש התב"ש להוכיח מזה דבפ"א סגי לא ידענא מנ"ל דהוי רק פ"א דלמא הוי שדי כמה פעמים, גם מ"ש מהא דנקט היוצא יחידי והמקרע כסותו ולא נקט מי שיצא ומי שקרע לענ"ד אין מזה הוכחה כלל דהא מבואר בעירובין י"ט השתא דאמרת הפושעים דפשעי ואזלי אלא מעתה דכתיב המוציא והמעלה ה"נ דמסיק ודמפיק אלא דאסיק ואפיק ה"נ דפשעו הוא ומבואר דלשון זה משמע גם על העבר ואין מזה דיוק כלל, וע' ברכות ל"ח המוציא אי דאפיק משמע ואנן קיי"ל דאפיק משמע ע"ש וה"נ בזה

והנה הב"י פסק כהרמב"ם כמ"ש הב"ש סי' קכ"א שם והא דמייתי ביו"ד הנך ד' סימנים היינו לדוגמא ומה"ט אין סתירה גם מהרא"ש פ"ק דחולין וגם ביש"ש פ"ק דחולין פסק כהרמב"ם הנ"ל דלאו דוקא הנך ד' דברים והביאו בשו"ת עט"ח חאה"ע סי' י"ז, ומה שהקשה שם מהא דחי' בטוש"ע א"ע סי' קנ"ד באיש המשתטה יום יום אם כופין אותו לגרשה לפי שהאשה טוענת שהוא מטורף ואי דינו כשוטה איך מהני הגירושין שלו לענ"ד התם מיירי בעתים חלים ועתים שוטה ובכל יום חוזר ובא עליו שעת השטות וז"ש המשתטה יום יום דאל"כ הול"ל איש המשתטה תמיד א"ו כמ"ש והרי מבואר בסי' קכ"א דמי שהוא ע"ח וע"ש כשהוא חלים ה"ז כפיקח לכל דבריו ולכן שפיר נסתפק אי כופין אותו לגרשה, גם מ"ש בשו"ת עט"ח דלגבי האשה לא תליא כלל בסימני שוטה רק אי יודעת לשמור גיטה ועצמה הנה מדברי הב"י וד"מ סי' קי"ט שהביאו פלוגתת הר"ש לענין אשה מוכח דגם התם תליא בהנך דינים ואף שכ' העט"ח שבלשון הר"ש יש ט"ס מ"ש בלשון נקבה הנה לפי דבריו לא הו"ל להב"י וד"מ להביא הנך דינים בסי' קי"ט רק בסי' קכ"א ובע"כ כמ"ש אבל לענ"ד הדבר פשוט דלפמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' א' בדעת הט"ז דהמאבד מה שנותנים אינו דוקא אם זורק בידים רק גם אם אינו שומרו לבל יאבד הוי בכלל מאבד א"כ היינו א"י לשמור את גיטה דאם אין האשה יודעת לשמור גיטה היינו מאבד מה שנותנים והויא שוטה גמורה ולכן ל"מ הגט מדאורייתא וא"כ ה"ה אם נראה שאר סימני שוטה הויא שוטה ול"מ הגט מה"ת רק היכי דיודעת לשמור גיטה רק דאינה יודעת לשמור א"ע בזה הוי רק איסור דרבנן משום גרירה וכדומה

והנה רו"מ נסתפק היכי דגם בשעת נישואין היתה שוטה אי שייך איסור גירושין משום גרירה משום דהוא גרם לה שטעמה טעם ביאה, והדבר פשוט דאם היתה שוטה גמורה שאין הקידושין כלום בודאי ל"ש טעמא דגרירה וכדמוכח ברש"י יבמות ק"י ע"ב ד"ה נשתטית שכ' וז"ל פקחית שנשתטית לא תצא מבעלה אע"פ שהאשה יוצאה לרצון ושלא לרצון ורבנן תיקון כו' ומבואר דדוקא פקחית שנשתטית וכ"ה ברש"י גיטין ע"א ב' ד"ה נשטית היא משניסת לא יוציא כו' וכן הוא להדיא בס' ג"פ למהרמב"ח סי' קי"ט סק"ל דהיכי דהיתה שוטה כשנשאת דאין קידושי' כלום בודאי ל"ש בזה טעמא דגרירה, וגם יש להוכיח מהא דקאמר הירושלמי הובא בתוס' יבמות קי"ג ב' תלתא מילי איכא ביניהו בין טעמא דגרירה בין טעמא דא"י לשמור את גיטה ע"ש ואי נימא דמשום טעמא דגרירה גם היכי דנשאת שוטה א"י להוציאה א"כ הול"ל ג"כ א"ב בכה"ג דלפי טעמא שא"י לשמור את גיטה שפיר יוצאת כיון דגם הקידושין ל"מ כלום, ושוב ראיתי בשו"ת ח"ס א"ע ח"ב סי' ג' שחוכך בזה להחמיר ולענ"ד ברור כמ"ש, וגם בלא"ה טטות נזדקר לפני רו"מ במכתבו שכ' דהיכי דא"י