מהרש"ם חלק ה רעה

מייתי הך דחמץ, וצ"ע בכ"ז, ועכ"פ היינו היכי דמאכיל בעצמו אבל לומר לעכו"ם הרי בש"ס דב"מ צ' הוי בעיא אי בשאר איסורים אמירה לעכו"ם שבות וא"כ לקטן בחשאב"ס הרי בא"ח סי' שכ"ח מתירים שבות דאמירה לעכו"ם לצורך חשאב"ס וע"ש סי"ז בהג"ה דסתם קטן הוי כחשאב"ס, וגם לצורך פועל הרי מבואר במג"א סוס"י ש"ז בשם הראשונים דהיכי דאין הישראל נהנה ליכא משום שבות דאמירה לעכו"ם יעו"ש וא"כ לשי' מג"א כאן דסובר דלא מיקרי הנאה מה שמאכיל לפועליו א"כ ל"ש בזה שבות דאמירה לעכו"ם, אבל יש לי להעיר לפמ"ש האחרונים להקשות למ"ל שבות דאמירה הרי בלא"ה יאסר משום שליחות דלחומרא י"ש לעכו"ם ותי' דבאיסור שבת דכל המצוה הוא רק שביתת הגוף ל"ש בזה דין שליחות דמ"מ הגוף שובת ע' בב"מ אה"ע סי' ה' ושאר מחברים ובמק"א פלפלתי הרבה בזה ומעתה לפ"ז באיסור מאכיל חמץ שוב בלא"ה יאסר מדין שליחות וכן יש להקשות בש"ס דב"מ דבעי אי שייך שבות דאמירה לעכו"ם בשאר איסורים והא בשאר איסורים בלא"ה איכא משום שליחות, וכה ראיתי בס' זל"א לסי' תמ"ח שהביא בשם הרב מהרח"א בס' מ"ק שדחה דברי מג"א בזה לדינא ולא אדע טעמו בזה. ואמנם לצורך קטן חשאב"ס נראה דיש להקל, (מה שהקשה אמאי לא מייתי ביבמות הך דחמץ באמת במכילתא איתא פלוגתא דר' יאשי' דריש כירו' ור' יצחק אמר אינו צריך ומה שרצים הקלים עשה בהן המאכיל כאוכל חמץ חמור אינו דין וע' במלה"ר רות קטן א"נ ס"ק כ"ב כ"ג)

ומ"ש בדין המבואר בסי' תל"ג דביהכ"נ וביהמ"ד צריך בדיקה אי הוי מה"ת אעתיק לו מ"ש בגליון שלי בזה"ל ע' בט"ז סוס"י תמ"ה דשותפים חייבים בכל מילי כאדם א' ומכאן ראי' לדברי' וע' בחי' שם וע' בתוד"ר למהריט"א סי' קל"ט שהאריך בזה והעלה דאם יש להם בשותפות רק כזית כיון דבח"ש ליכא ב"י אין שום א' מהם עובר ולענ"ד קצת ראי' לדבריו מרש"י סוכה כ"ז ב' ד"ה כל האזרח ועכ"פ לפי דברי' בביהכ"נ הרי אף שהתינוקות מכניסים לפעמים חמץ מ"מ ליכא שיעור כזית לכל א' מן הקהל א"כ ניהו דביהכ"נ יש לו דין חצר שותפות כמ"ש הב"ש באה"ע סי' ל' ועי' קצה"ח סי' ר' מ"מ ליכא חיוב בדיקה ובפרט לפמ"ש בקצה"ח סי' ר"ס בשם ת' מהר"ם ב"ב דחצר שותפות אינו קונה מציאה כלל להשותפין א"כ פשיטא דלא יעברו על ב"י וצ"ל דמ"מ יבדקו שמא ימצא מי החמץ ויבא לאכלו או יזכה בו ומ"מ צ"ע. (א"ה ע' בהגהותיו שנדפס בס' אר"ח מזה במש"ל מש"ך סי' רמ"ב בכללי הוראה גם בש"ך חו"מ סי' כ"ה סקי"ט כ"כ ואולם בשו"ת שער אפרים סי' ס"ח כ' דאישטמיט מהש"ך ד' מהרי"ק שורש נ"ב וגם ביאר שם ד' האגור שבב"י יו"ד סי' צ"ב שהבאתי לעיל במ"ש ונ"ד בין למר ובין למר שרי דכונתו אפי' את"ל שהוא מדאורייתא והוא ענין בפ"ע והביא בשם תשו' מהר"י לבית לוי סי' ג' שפסק ג"כ כהרמ"א יעוש"ה ואני מצאתי בתשו' מהרמ"פ סוס"י ל"ט שפסק כן להדיא בפשיטות אבל מיירי מהדיינים המחייבים רק שלא הי' ביחד והשלישי השיב בכתב לב' דיינים ומסיק דהוי רוב אף שאינם מטעם א' וגם בתשו' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ט' העלה דגם באיסור תורה מצטרפין וגם בשו"ת השיב משה סי' פ"ב האריך להוכיח כן וביאר ג"כ דברי האגור כד' הש"א ונעלם ממנו שכבר קדמו בש"א ועי' בשו"ת רמ"א סי' כ"ב שפסק בענין מודעה דכיון דלהרמב"ם בטל מטעם א' ולהר"י החולק עליו בטעם זה הרי לדידי' שוב מטעם אחר בטל ואף דהרמב"ם חולק על טעמו מ"מ ממנ"פ בטל המודעה יעוי"ש ואולם בעיקר פלוגתת הרמ"א והש"ך יש לתמוה על כולם שלא הביאו ד' הה"מ בפ"ז מה"א פי"ב גבי דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום וכו' ועיי"ש בלח"מ מ והמתבאר מדבריהם דדעת הרי"ף והרמב"ם דבכה"ג אין מצטרפים לרוב אבל דעת הרשב"א שם כר"י ובע"כ דסובר דגם בכה"ג הוי רוב גם לגבי רב או דגם נגד ר"י הוי ב' טעמי עיי"ש אך יש להעיר בד' הה"מ במ"ש כן גם בדעת הרי"ף והרי הרי"ף בע"ז פ' השוכר את הפועל פסק דהלכה כר"י לגבי רב ושמואל דמב"מ בטל והובא ברא"ש שם ומבואר דאע"ג דתרי טעמי הוי לגבי חד אפ"ה הלכתא כר"י אבל יעוין בק"נ על הרא"ש שבת פ' חבית אות ט"ז וימצא דלק"מ, ובעיקר דינו של הש"ך לכאורה נראה דהוא ש"ס ערוך בב"ב נ"ד ע"ב בהא דר"ה זבין ארעא מנכרי אתי ישראל אחר רפיק בי' פורתא אתא לקמי' דר"נ אוקמי' בידי' א"ל מאי דעתך דאמר שמואל נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה ליעבד לי מר כאידך דשמואל דאמר ל"ק אלא מקום מכושו בלבד א"ל בהאי אנא כרב ס"ל דאמר קנה כולה ועי"ש ומבואר דאע"ג דשמואל גופא סובר באידך מלתא דלא קנה אלא מקום מכושו אפ"ה מצי סבר בחדא כחד מ"ד ובאידך מלתא כמאן דפליג עלי' אבל באמת אין ראי' כלל דהתם בהך דינא דנכסי עכו"ם אי הוי כהפקר לא מצינו דפליג רב על שמואל וי"ל דמודה לי' ועוד דהדיין יוכל להכריע כפי שהדין נראה לו אם אינו מסופק בדבר ולכן הי' ביד ר"נ לפסוק בחדא כרב ובאידך כשמואל אבל אם הדיין מסופק בדין י"ל דלא יכול המוחזק לומר קי"ל בכה"ג כיון דלפי דברי שניהם הוא חייב

) סי' נו"ן

ב"ה ב' נצבים תרל"ה

לכבוד הרב המופלג בתורה באר מלא פלג מו"ה חיים צבי נ"י אבד"ק קאפיטשוניץ

ע"ד שאלתו באשה שהוא קלושה מאוד ואינה מדברת עם אנשים שאינה רגילה עמהם ולא תשוב אמרי' להם בשום אופן אפי' אחר פיוסים ואיומים כאלם לא יפתח פיו וגם עם אנשים שרגילה עמהם אינה מבינה להשיב להם דבר דבור על אופניו ובפרט לחשוב חשבון לצרף אפי' רק א' עם א' אינה מבינה ומ"מ עושה כל אשר יצוו עלי' במלאכת בית רק שצריך לפרט כל דבר עשה כך ואח"כ עושה כך ואם לאו לא תגמור הדבר וכן היתה גם בעת נישואי' וכפי הנשמע יכולה לשמור א"ע אבל יש ספק אם מבינה מהו ענין גט ואם יודעת לשמור גיטה וזה שנתים אין הבעל רוצה