מהרש"ם חלק ה רעג

להרא"ש דל"ב חופה הר"ל דאזיל לשיטתי' שכ' בקידושין שם דהאיבעיא איפשטא ממתניתן שם דאירוסין עושה ועיי"ש בסק"נ בשם מהריב"ר וצ"ע אך מ"ש אח"כ לדחות דגם בראוי להעראה הוי א"ר לביאה עפי"ד הרא"ש שם סי' צ"ג הנה הרא"ש מיירי ג"כ דוקא בא"א לבעול גם בהעראה אבל בראוי להעראה אין איסור משום ושחת ארצה כמ"ש בתשו' מהרי"א אסאד שם ובתשו' א"א חיו"ד סוס"י ס"ט בכה"ג וגם יש סניף לפמש"ש דאיסור זה אינו רק דרבנן דהוי פ"ר דלא ניחא לי' עיי"ש ובא"ר מדרבנן דעת המהר"ח אבולפיא דהוי חופה אלא דבשעה"מ חלק עליו כמובא בפת"ש סי' ס"א אבל מ"מ לאצטרופי מיהו חזי, ומ"ש מהב"ש לענין תוס' שליש ע' בא"א אה"ע סי' נ"ג דהגם דהב"מ חולק עליו מ"מ באלמון יש לפסוק כהב"ש

סי' מ"ט

ב"ה להחריף ובקי וכו' מוהר"מ נ"י

בדבר מה שהאריך בדין חמץ של עכו"ם שקיבל עליו אחריות אם יוכל למכרו שהאריך המק"ח סי' ת"מ והנה במ"ש מק"ח שכ' דהעכו"ם מייאש אילו הוי ידע דזה ישרפנו והוי אבוד מכל אדם וגם ישל"מ מהני בזה ורו"מ תמה דשאני הא דסי' רנ"ט דאבוד מעצמו אבל כאן הוא רק מחמת איסור וכמ"ש כה"ג הב"י א"ח של"ד בשם מהרי"א הנה זה לק"מ דהא הב"י שם באמת דחה דברי מהרי"א וכ' דכל שא"י להציל מאיזו טעם שיהי' דמי לזוטו של ים ועוד דא"כ איך יפרנס הש"ס דב"ק ס"ו דהוי ג"כ יאוש מחמת איסור וא"ל דהכא בעינן אבוד מכל אדם ובכה"ג ל"מ מחמת איסור ז"א דבסי' של"ד הוי יאוש מדעת וא"צ שיהי' אבוד מכל אדם וע' בס' י"ש סי' רכ"ג מ"ש מכמה דוכתי ע"ד מהרי"א ומ"ש בישובו אבל אין דבריו נכונים ועכ"פ דברי מק"ח נכונים. גם מ"ש דהא להמג"א יוכל להפקידו ביד עכו"ם תמהני דהמק"ח שם קאי להדיא לשי' הח"י החולק על המג"א, אכן מ"ש כת"ר לפמ"ש התומים סוס"י ע"ב דגם בפקדון של עכו"ם הפקעתו מותר א"כ אף דכל זמן שאינו מגלה דעתו דרוצה להפקיע הוי של עכו"ם וכמ"ש בנה"מ שם א"כ לכאורה י"ל דבפקדון נימא וא"ב יפקיע ויהי' שלו וצ"ל דדוקא בשל הפקר אמרי' הואיל ולא בדבר שי"ל בעלים וא"כ עכ"פ איכא תקנה שיכוין להפקיע ויהי' שלו ויוכל למכרו והביא מהח"ס בחי' לסוכה ל' שכ' דבדאיכא עדים גם הפקע"ה אסור וכ' ליישב בזה קו' תוס' ב"ק קי"ד בהא דב' עדים יכולים להעיד לעכו"ם בדיניהם והקשו דהא הפקע"ה שרי ולהנ"ל א"ש ועכ"פ בדליכא עדים י"ל כן עכת"ד, והנה בגוף ההערה כבר הארכתי בזה בתשו' מכבר דנימא בזה הואיל לשי' תוס' והר"ן שכ' דגם בשל הקדש ואחרים יעבור הואיל וא"ב קני ותי' דהוי מחוסר מעשה א"כ בזה דל"ה מחומ"ע שוב נימא הואיל והוכחתי מזה כדעת ס' יראים דגם אי גז"ע שרי מ"מ ל"ה לכם ופלפלתי הרבה בזה בסוגי' דפסחים ל"א וע' שו"ת ח"ס חיו"ד סי' שט"ז מ"ש בענין הואיל לגבי הפקר כדברי רו"מ, אבל בנ"ד נראה דלא תליא כלל בפלוגתא זו דמלבד מה שנסתפק הפמ"ג בא"ח סי' תר"ד אי שייך דין חמסן דיהיב דמי בשל עכו"ם רק גם אי נימא דאסור הרי הכא דמחויב עפ"י התורה לבערו א"כ כיון דגם אם לא ימכרנו יחויב לשרפו וממילא לא יחזיר גוף הפקדון להעכו"ם רק ישלם לו עבורו א"כ שוב יוכל ג"כ להפקיע פקדונו גם לכתחלה דהא לא יגיע בזה שום הפסד להעכו"ם והוי בכלל זה נהנה וזה ל"ח דכופין על מ"ס וא"כ יוכל למכרו בהיתר ובהמכירה גופי' ממילא נפקע הפקדון והוי כזוכה בו וחוזר ומקנהו להעכו"ם דבשעה שעוסק במכירתו הרי ממילא מפקיע פקדונו, וגדולה מזו מצינו בטור אה"ע סי' ק"כ בשם הרמ"ה דאין העדים צריכים לזכות לו הנייר רק מכי יהבו לה בשליחותי' כמאן דיהבו לבעל והדר בעל ויהיב לאתתא דמי יעו"ש וע' בירושלמי פ"ב דקידושין ה"א העני זוכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו ע"ש ומבואר דאע"ג דלא אמרו כן בפירוש ממילא הוי כן ושני הקנינים באים כאחד וה"נ בזה ונהי דהכא אין העכו"ם הקונה יכול לזכות עבורו ולחזור ולזכות לעצמו דאין זכי' לעכו"ם ם מ"מ כשבא למכרו הרי ממילא גי"ד שרוצה להפקיעו ובהיתר בא להפקיעו ושפיר יוכל למכרו, כנלפע"ד נכון לדינא, ובזה נראה דגם לפמ"ש רש"י בב"ק דהא דהפקע"ה שרי היינו ביורש דאינו יודע בשל אביו אבל היכי דמכיר בו העכו"ם ותובעו אסור ועקצה"ח סוס"י קכ"ח ע"מ בנ"ד כיון דאם לא ימכרנו יצטרך לבערו אם אין כאן העכו"ם המפקיד להחזירו לידו א"כ כופין על מד"ס דהוי בכלל ז"נ וזל"ח ומותר למכרו לעכו"ם אחר, אך דיש לדון בזה לפמ"ש התב"ש דמכירת חמץ הוי הערמה רק משום דבדאורייתא בביטול סגי הוי הערמה בדרבנן ושרי א"כ לפמ"ש השאג"א סי' ע"ז דל"מ ביטול לחמץ שקע"א א"כ שוב ממילא ל"מ גם המכירה בהערמה כיון דבאחריות איכא איסור תורה דרביי' קרא מלא ימצא ול"ש בזה ביטול ושוב גם המכירה ל"מ בזה אבל המק"ח לשי' אזיל שדחה בסי' תמ"ח דברי התב"ש והארכתי הרבה בזה בתשו' לק' בוברקא ולק' טשארטקוב ואכמ"ל. (א"ה עמ"ש המחבר בהגהותיו לאר"ח סי' ת"מ דמהני ג"כ ביטול בקע"א והביא כן מת' פ"י ח"ב סי' ה' וגם צידד דכיון שאינו שלו אולי מהני לכ"ע מכירת הערמה עש"ה בזה ומ"ש מד' היראים במק"א הערותי מרפ"א דבכורים דת"ק ור"י פליגי בזה אי קרינא בי' אדמתך גם מסופ"ק דבכורות די"ב במשנה וקיי"ל כרבנן שם.) ואמנם מ"ש רו"מ דלשי' רמב"ן בליקוטי' ריש פסחים דענין הביטול הוא שמבטל דעתו לדעת התורה והוי ממילא כעפרא א"כ י"ל דגם בכה"ג מהני ביטול שמחשבו כעפר, כבר דרשתי זאת בשה"ג וגם מלשון הרמב"ם פ"ב מה' חו"מ נראה שדעתו דאין הביטול מתורת הפקר ודבריו מטין לדעת הרמב"ן ועי' שו"ת עט"ח סי' ה' אבל יש לפקפק דכיון דדעת תוס' וש"פ אינו כן איך נסמוך להקל, שוב ראיתי בש"ע הג' מהר"ז ז"ל בקו"א סי' ת"מ שהעלה ג"כ דיוכל למכור דלא תחמוד בדמי ל"ש בשל עכו"ם והביא מהכ"מ פ"א מגזילה וגם דמי להפקע"ה דשרי וע"ש דאם נתכוין להפקיעו יוכל ג"כ לבטלו יעוש"ה

ומ"ש בדין שנהגו להשכיר הבית שמונח בו החמץ שפקפק בו המק"ח דשכירות ל"ק