מהרש"ם חלק ה רע

תפס הבעל ממונו וברח וטוען שא"י לדור עם אשתו וען כי היא אטומה ברחם ואינה ראוי' לביאה ונתברר לפני רו"מ שהדבר אמת וכי כבר היתה אצל גדולי הרופאים בלבוב וייאשו אותה מרפואה בעולם בעסק זה וכבודו הזמין לדין אבי' ואמה וסירבו מלעמוד לד"ת (ולא הזכיר אם הזמין גם האשה בעצמה) וביני ביני נפל הבעל לחולי גדול וכפי דברי הרופאים הוא ע"י שיושב גלמוד בלא אשה עכת"ד השאלה. וכת"ר צידד בזכות הבעל דלפי המבואר בסי' קי"ז ס"ב דאשה שנבדקה ע"י נשים ואמרו שא"ר לביאה אין לה כתובה ולא תוס"כ והב"ח בשם רש"ך כ' דהיכי דהוי רק ע"י כאב הוי כאיילונית ויש לה תוס' אבל אם רחמה צר דא"ר לתשמיש אין לה תוס' דכיון דא"ר לביאה אינו נותן לה מתנה ורו"מ הוסיף דלפמ"ש הה"מ והב"ש רס"י קי"ז דבאיילונית טעמא משום דהיא אינה יודעת אם התקשה בשעת תשמיש ולכן יש לה תוס"כ א"כ בנ"ד גם היא ידעה מקודם שהיא אטומה א"כ אין לה גם תוס"כ עכ"ד, ולא אדע מנ"ל דהאשה יודעת מזה דלמא גם היא לא ידעה מקודם אם רחמה צר דגם מחמת בתולים פתחה סתום ויותר הול"ל משום דהבעל לא הי' יכול לבדוק ג"כ וכששניהם לא ידעו ג"כ אין לה תוס"כ וכמ"ש הב"ש רס"י קי"ז שם וממ"נ אם הי' הבעל יכול לבדוק גם היא יודעת ואם אינה יודעת גם הבעל לא יכול, ובראשית השקפה עלה בלבי לדון בזה מטעם אחר דהא כבר נודע מחלוקת הרמב"ם וש"פ בדין חופת נדה אי קונה או כיון דא"ר לביאה לא קניא ולשי' הרמב"ם ל"ק כלל ולהרא"ש לשאר דברים היא כנשואה אבל לענין תוס"כ גם להרא"ש הוי בעיא דלא איפשטא בש"ס וע' ברמ"א וח"מ וב"ש סי' ס"א בדין אשה חולנית ובשו"ת ח"צ סי' קכ"ד באורך, וא"כ בנ"ד שהיא אטומה וא"ר לביאה א"כ החופה לא קניא כלל והוי כארוסה ואין לה תוס"כ ואף דאם היא מוחזקת י"ל דהוי כנשואה כיון דהוי רק בעיא דלא איפשטא מ"מ בנ"ד שהבעל מוחזק פטור מתוס"כ וע' בכנה"ג בדין תפיסה והארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק טשערניליצא ואכ"מ, ואף דהתוס' ביבמות דף ע"ב ע"א בד"ה מבחוץ כו' גבי טמטום הקשו איך מאכיל בתרומה כיון דאינו בן ביאה אין חופתו חופה ותי' דכיון דראוי לקרוע הוי בר חופה ע"ש א"כ י"ל דגם בנ"ד ראוי' לקרוע והוי בר חופה אבל הרי רו"מ כתב דהרופאים ייאשו אותה משום רפואה ותיקון בעולם א"כ אין חופתה חופה כלל לענין תוס"כ ועוד דגם בנדה תהי' ראוי' אחר ז"נ וטבילה ואפ"ה לא מהני וה"נ בנ"ד, ובזה יש לדון גם לענין אם מותר לו לישא אשה אחרת מכח חדר"ג דאי נימא דבנ"ד יש לה דין ארוסה לכל הדברים כדעת הרמב"ם א"כ הרי בארוסה לא החרים רגמ"ה וכמ"ש בסי' א' ואף דהבה"י פי' דברי רמ"א שם בענין אחר יעוין בתשו' ח"צ ובב"מ שם מדברי הד"מ דנראה דהכונה בפשיטות ובפרט לשי' רמ"א והב"ש גבי חולנית דגם הרא"ש מודה כיון דא"ר לביאה כלל דאינה חופה כלל א"כ ה"נ בנ"ד כמובן, אבל יש לפקפק בזה דשמא בנ"ד אף שא"ר לביאה גמורה מ"מ אינה אטומה כ"כ שלא תהא ראוי' לביאת העראה עכ"פ דהיינו הכנסת עטרה וע' בט"ז וב"ש סי' כ' ותשו' נו"ב מ"ת חא"ע סי' כ"ג אי בעינן הכנסת כל העטרה דוקא ובתשו' א' הארכתי לדחות דברי הנו"ב והבאתי דברי ר"ת בסהי"ש שנעלמו מהנו"ב ועוד מכמה מקומות ואכ"מ כיון דאפשר בנ"ד ראוי' להבעל בהכנסת כל העטרה והוי לכ"ע ביאה גמורה לכל דבר והן אמת דבתשו' רדב"ז ח"א סי' קי"ח העלה דלענין מצות עונה אינו מקיים בהעראה וע' בשעה"מ פ"ג מהל' אי"ב ג"כ בזה ואולם הנה בתוס' יבמות ס"ה ע"ב ד"ה כי הא כו' מבואר דאם יכול להתקשות ולבעול בהכנסת עטרה עכ"פ איכא חיבת ביאה וצריך ליתן לה תוס"כ יעו"ש וא"כ כיון דמבואר ברש"י כתובות ק"א דטעמא דבאיילונית יש לה תוס"כ משום חיבת ביאה א"כ ה"נ בנ"ד אי ראוי' להכנסת עטרה עכ"פ שוב מגיע לה ג"כ התוס"כ וע' תוס' קידושין י' וכמה דוכתי בענין כל הבועל דעתו על גמר ביאה יעוש"ה ותבין, ולא אדע ענין האיטום בנ"ד אם הוא בגדר זה וצריך בירור, ובזה יש לפקפק גם במ"ש ש רו"מ מדברי הב"ש בשם רש"ך דאם א"ר לביאה כלל אין לה תוס"כ ולפמ"ש נראה דהיינו אם א"ר גם לביאת העראה אבל אם ראוי'. להעראה יש לה תוס"כ, ואולם נראה דכיון דהרא"ש בתשו' והובא בש"ע סי' כ"ג פסק דבכה"ג ביש לה אוטם ברחם שזורה בחוץ אף שדש בפנים אסור לשמש עמה ע"ש א"כ ממילא לא גרע מחופת נדה עכ"פ דאף שראוי' לביאה מ"מ כיון דאיסורא רמיא עלה הוי כאינה ראוי' לביאה וא"כ ה"נ בנ"ד והויא כארוסה לענין תוס"כ וכמ"ש דהא גם בהעראה אסור לשמש עמה דהא אם יוציא זרעו יהי' כמוציא ז"ל אבל בנידון התוס' יבמות ס"ה דהאשה רחמה פתוח ומותר לו לשמש אף שא"י למרק ולכן שפיר כתבו דאיכא חיבת ביאה כיון דהאשה ראוי' לביאה גמורה, ויש להביא ראי' לזה מדין רואה דם מ"ת המבואר ברס"י קי"ז דאין לה תוס"כ והרי לפמ"ש בס' חסידי' סי' התשכ"ג דלפעמים מה שרואה מ"ת הוא ע"י שמכניס כל האבר ואם יכניס רק קצתו לא תראה דם יעו"ש וא"כ לפי דברי' נראה דכמו דמותרת להנשא לאחר משום דאין כל אצבעות שוות, ה"נ מותרת לבעלה לשמש בהעראה כל זמן שלא הוחזקה לראות גם בהעראה א"כ כיון דאיכא חיבת ביאה גם בהעראה תיקשי אמאי תפסיד תוס"כ ובע"כ דכיון דהאשה א"ר לביאה גמורה כלל משום דרמ"ת שוב גם בהעראה ליכא חיבת ביאה אבל מלבד דיש לפקפק דמ"מ כיון דרחמה פתוח מדוע לא יהי' חיבת ביאה בהעראה כמו בנידון התוס' דף ס"ה הנ"ל אף גם י"ל דהך דינא דסי' קי"ז מיירי שהוחזקה לראות גם בהעראה וגם כבר העליתי בתשו' א' דאין להקל כלל ברמ"ת גם בהעראה והס"ח מיירי רק בראתה פעם א' וכדומה וגם הוא נגד כל הפוסקים ואכמ"ל ובפרט שהתוס' סוף נדרים כ' בעצמם דבהעראה ליכא חיבת ביאה וע' בב"ש ש סי' קנ"ד סק"כ בסופו מ"ש בזה, א"כ אין לה תוס' כתובה והמוחזק י"ל קים לי, והנה הב"ש סי' קט"ז וסי' נ"ג וכמה מקומות פסק בפשיטות דתוס' שליש יש לו דין נדוניא וא"כ בנ"ד צריך ליתן עכ"פ תוס' שליש ורו"מ לא דיבר מזה כלל ואולם בנ"ש סי' ט' מבואר להיפוך ובנו"ב מ"ת סי' צ"ב הכריע לחלק בין הרויח במעות או לא וע' בס' פ"ת סי' נ"ג