מהרש"ם חלק ה רסז

נראה דלפמ"ש הר"ן ביומא גבי מי שאחזו בולמוס דשוחטין עבורו ואין להאכילו נבלה והקשו כולם דשחיטה הוי איסור סקילה אבל נבלה הוי רק איסור לאו ואמאי נעבור על איסור סקילה בשביל להציל מאיסור לאו ותי' הר"ן דכיון דבאכילת נבלה יעבור על כל כזית וכזית אבל בשחיטה הוי רק איסור א' בשעת שחיטה ולכן מוטב לעבור על איסור חמור פ"א מלעבור על איסור קל כמה פעמים ע"ש וע' באו"ח סי' שכ"ח ומג"א שם וא"כ ה"נ בנ"ד מוטב שיעבור השמש פעם א' בשכירות העכו"ם על כל החורף על איסור שבות כדי שיקיימו הרבה אנשי' בכל שבתות השנה מצות לימוד וכדומה כיון דעכ"פ כשילמדו יהי' מצוה בידם, וע' בריטב"א שבועות מ"ה ע"ב שכתב דלאו דלא תגזול דשכיר שהוא בקו"ע חמור מה' לאוין של בעה"ב שהם בשוא"ת ע"ש משמע קצת להיפוך מסברת הר"ן הנ"ל אבל י"ל דשא"ה דעובר על חמשה לאוין בפעם א' ביחד כשעושק שכרו וגם אי נימא דחייב גם אח"כ לשלם הרי גם השכיר יחויב להשיב הגזילה בכל עת ויעבור גם עכ"פ בשוא"ת גם אח"כ, (וערש"י פסחים מ"ח בהא דמוטב לעבור בב"י וב"י מלעבור בקו"ע על ל"ת כל מלאכה ומוכח דב' לאוין בשוא"ת קיל מלאו א' בקו"ע והתם עובר בשניהם יחד) וע' בר"ן שבת פ' המצניע בדין הוצאת מת ע"י ככר לכרמלית ודו"ק והעירני בני מהש"ס מנחות ס"ד דלר"י מוטב שיעבור מין איסור א' כמ"פ משיעבור איסורים שונים, וע' בריטב"א שבועות כ"ט בדין נשבע שיאכל וחזר ונשבע שלא יאכל דמוטב שיעבור בקו"ע על שבועת שוא ויאכל משיעבור על שבועת שוא וביטוי בשוא"ת כשלא יאכל וזה סותר למ"ש בעצמו בדף מ ה הנ"ל, גם עלה בלבי ליישב דעת ב"ח הנ"ל דלא תיקשי עלי' מהתוס' הנ"ל דנודע דאונסא כמאן דלא עביד ופטור אבל מ"מ ל"ה כמאן דעביד וע' בש"ך ח"מ סי' כ"א ולכן התם באונסים את בתו תיפטר לגמרי דאונס רחמנא פטרי' והוי כמאן דלא עבדה כלום ולכן אין לו לחטוא אבל במצות פסח ועבודה הרי אף שיהי' אנוס ופטור מ"מ עכ"פ לא יקיים המצוה דלא הוי כמאן דעביד אבל לפ"ז יל"ע בדברי תוס' ב"ב הנ"ל דהא מ"מ לא יקיים העבד פ"ו אבל י"ל דעכ"פ א"א לכוף האדון ע"ז (ובמק"א כ' דהא דאמרי' חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עה"כ כאלו עשאה דאינו סותר לכללא דאונסא כמאן דלא עביד רק התם הוא ע"ד כ"ף הדמיון וכמ"ש בתשו' ח"צ סי' ע"ז מכמה דוכתי ומ"ש שם מהזוהר בהא דהיתה כאלמנה במחכ"ת נעלם ממנו דברי הש"ס סנהדרין ק"ז ע"ש ותבין) וא"כ ה"נ בנ"ד י"ל דמוטב שיעבור השמש פ"א כדי שיקיימו הם ברוב עם הדרת מלך (ע' יומא ע') (וע' באו"ח סי' רצ"ח דמשום ברוב עם מבטלי' ביהמ"ד וע' במג"א סי' צ סקל"ב בזה) ובכל שבתות השנה מצות לימוד התורה, ובפרט באיסור אמירה לעכו"ם שהוא שבות שא"ב מעשה כדאי' בעירובין ס"ח דקיל משאר שבותים משום דא"ב מעשה וע' בתו' פסחים פ"ט דמוטב שיעבור בס' כרת בשוא"ת ממה שיעברו רובם שלא כהוגן במה שאסור לכתחלה ע"ש, ועכ"פ יזהר השמש שלא יאמר כלום בשבת עצמו וכמ"ש בישוע"י שם להזהיר בזה, ואם באפשר שגם השמש עצמו יאמר תהלים וכדומה מה טוב, כלל הדבר שכבר הבאתי בשם תשו' הש"מ שכבר נהגו כמה גדולי' בזה וכדאי הם לסמוך עליהם ובפרט בדיעבד כשיש נר א' של היתר כגון לאמפ הדלוק מע"ש ונר שמדליק לצורך הסקה בודאי אין מקום לפקפק כלל וכמ"ש, והנה המג"א סי' רע"ו כ' בשם רדב"ז דאין להתיר שבות דאמירה אפי' בשביל טלטול רק לבני תורה ולא בפני ע"ה והרי הרמ"א באהע"ז סי' קמ"ב סעי' י"ד כתב דעכשיו אין אנו בני תורה וכ"ה ברמ"א יו"ד סי' ר"ה בשם הרשב"א והובא בב"י שם אבל כבר כ' בתשו' תשב"ץ ח"א סי' כ"ב דאי איכא ת"ח במתא דמעיין במילי דמתא חשיב כל העיר בני תורה וע"ש מה דמחלק בין הא דמבשל בשבת בזה וע' בב"י יו"ד סוס"י ר"א בשם הריב"ש גבי ממשיך מים למקוה דאין לגזור בזה בשביל שאינה בני תורה לפי שהכשר מקוה אינו מסור לכל רק לזריזים וחכמים ע"ש וה"נ י"ל בעניני ביהמ"ד שנעשה ע"פ השגחת ת"ח, וגם יעוין ביו"ד סי' שס"א סעי' א' בהג"ה דמוכח דעכשיו אין לך אדם שאינו במקרא או במשנה ומוכח דנקראי' בני תורה אבל יעוין בט"ז או"ח סי' קל"ט שכ' דדוקא בזמן הש"ס הי' הדור בעלי תורה משא"כ עכשיו בזה"ז וצ"ע שלא הביא מדברי רמ"א יו"ד הנ"ל וגם מרמ"א א"ע הנ"ל, ויותר אין פנאי להאריך, והנה במש"ל דמצות לימוד ל"ש בי' מלל"נ בדאיכא הנ"ג בהדה וחזרתי ודחיתי, שוב עלה בלבי להעיר מהש"ס דפסחי' כ"ו דדייק אביי דלא אפשר ומכוין שרי מהא דריב"ז שישב תחת צלו של היכל ודורש הלכות חג ונהנה מכותל ביהמ"ק ורבא דחי דהיכל לתוכו עשוי וק' לשי' הרשב"א בנדרים הנ"ל דגם בהנ"ג בהדי מצוה אמרי' מלל"נ א"כ דלמא התם שפיר הותר לו לישב משום דל"ה אפשר בע"א דהא הש"ס גופי' קאמר דהוי לא אפשר וא"כ אמרי' מלל"נ א"ו כמ"ש והיא ראי' ברורה בס"ד, ולפמש"ל דטעמא דמלל"נ בהנ"ג משום דהוי דשא"מ א"כ הרי התם קאי פלוגתי' אליבא דר"י דדשא"מ אסור ולא תליא בכונה ע"ש בש"ס א"כ לדידי' ל"א מלל"נ בהנ"ג לכ"ע והבן, וי"ל עוד דהוי רק מצוה דרבנן להגות כל היום ובדרבנן בדאיכא נמי הנ"ג י"ל דגם הר"ן בר"ה מודה לשי' רז"ה שם דל"א מלל"נ, ובזה י"ל ק' המל"מ פ"ה מיסוה"ת דמאי משני רבא דהוי שלכדה"נ דמ"מ מדרבנן אסור ולפמ"ש א"ש דלגבי איסורי דרבנן שוב אמרי' דמלל"נ בזה אף שהמצוה רק מדרבנן והבן ובזה י"ל דבנ"ד דהוי רק שבות דרבנן שוב אמרי' דמלל"נ אף שהמצוה מדרבנן ודו"ק

סי' מ"ז

ב"ה ה' וישב תרל"ד לפ"ק יאזליוויץ. לבוטשאטש

ע"ד אשר תמה ע"ד הש"ע יו"ד סי' קפ"ט סכ"א דפיהקה בר"ח וראתה וחזרה ופיהקה חוששת ואסורה לשמש עד שתיבדק ואם בדקה ולא ראתה אינה חוששת עוד ומוכח דדוקא בבדקה והא בוסת שאינו קבוע עדיין קיי"ל דעברה עונתה מותרת לשמש בלא בדיקה וכבר הרגישו בזה האחרונים והט"ז תי' דשא"ה דאיכא ריעותא דפיהוק ותמהת ע"ז דכיון דהוי עדיין וסת שא"ק מה זו ריעותא