מהרש"ם חלק ה רסה

כי לא נפלאת היא סברא זו ובפרט מהש"ס דשבת ופסחים יש דמיון נכון לנד"ד וע' בירושלמי פ"ח דסוטה הל' ו' בסופה וגם בש"ס בבלי שם גבי שומרת יבם מחמשה אחין דכולן חוזרים מעורכי מלחמה ופריך מהא דבית א' לחמשה אחין דאין חוזרין ומשני תמן אין כל או"א ראוי לישב בו ברם הכא כל או"א ראוי ליבמה ופי' הפ"מ שם דהתם בבית שיש לכל א' חלק בו ולא יוכל לישב לבדו בבית עד שיתן דמים להנשארים בשביל חלקם ולכן הוי אינו ראוי לשום א' ואין חוזרים משא"כ ביבום מי שייבם אותה מקודם תהי' יבמתו ולכן מיחשב ראוי לכל א' יעו"ש וה"נ בנ"ד מי שיקדים א"ע וישב אצל הנר ההוא יוכל ללמוד שם ושוב הוי ראוי לכל א', וכמ"ש, וע' תוס' זבחים מ"ב מ"ג דבדם הוי כולי' מתיר כיון דכל טפה הוי חזי להיות היא המתרת ולכן כל הדם הוי מתיר וא"ב פיגול

אכן בגוף הדין י"ל עוד כמ"ש בתשו' הש"מ שם בקיצור ואני אבאר יותר בעזה"י דהא עיקר הטעם שמחמירין יותר בנר מבשאר דברים משום שהגוף נהנה כמ"ש בב"י בשם הקדמונים א"כ כיון דקיי"ל מלל"נ ולא מיחשב הלימוד והתפלה הנאה כלל א"כ שוב מהני מה שקצף עם העכו"ם ולא מתסר בדיעבד ליהנות בו עכ"פ ואף דנהנה ג"כ הנ"ג מהנר הרי נודע שי' הרשב"א בנדרים ט"ז דגם בהנ"ג בהדי מצוה אמרי' מלל"נ ולא מיחשב הנאה כלל וה"נ בזה ואף שהר"ן חולק בנ"ד בדרבנן כדאי הרשב"א לסמוך עלו' ולכאורה י"ל דדוקא במצוה חיובית שייך לומר מלל"נ אבל במצוה שאיננו מחויב בה אף שאם יעשנה יקיים מצוה מ"מ כיון שאיננה מוטלת עליו בחיוב י"ל דל"א בזה מלל"נ וע' בכרו"פ סי' יו"ד בזה א"כ י"ל דכיון דקיי"ל דקרא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית כו' כמ"ש בש"ס דמנחות צ"ט וברמ"א יו"ד סי' רמ"ו ס"א דבשעה"ד יצא א"כ איננו בחיוב עליו לומר תהלים וכדומה באשמורת הבקר אף שאם הוא עושה מיחשב מצוה מ"מ בכה"ג ל"ש לומר דמלל"נ ואף דבנדרים ל"ז מבואר דגם בלימוד אמרי' מלל"נ י"ל דהיינו בדליכא הנ"ג בהדה משא"כ בנ"ד דאיכא נמי הנ"ג מהאור שבבית ובכה"ג י"ל דגם הרשב"א מודה שאינו חיוב ל"א כן וחשבתי להביא ראי' לזה דכבר נודע מה שהקשה הגאון בשו"ת בר"א חאו"ח סי' ג' בהא דיליף הש"ס ריש יבמות דעדל"ת מכלאים בציצית והקשה לשי' הרשב"א בפ"ב דנדרי' דגם בדאיכא הנ"ג בהדי המצוה אמרי' מלל"נ א"כ כיון דאיסור שעטנז לא עבר עד שנהנה בו כמבואר בש"ס שם א"כ מנ"ל דעדל"ת דלמא התם טעמא משום דקעביד מצוה ומלל"נ ולפמ"ש לקמן דבשאר הנאה גם הר"ן דנדרים שם מודה דמותר משום דאינו מתכוון להנ"ג א"כ גם להר"ן קשה קושי' הבר"א כמובן וצ"ל ג"כ כמ"ש, ואמנם אי נימא דבמצוה שאינה חיובית ל"ש מלל"נ א"כ לק"מ דהא במצות ציצית איננו מחויב לקנות טלית בת ד' כנפות וע' תוסי"ש ל"ב ע"ב דאם אין המנהג ללבוש בגדי' כאלו אפי' בעידן רותחא אין נענשים ע"ש ולכן בכה"ג שפיר מיחשב הנאה אבל באמת ז"א שהרי הכ"מ בפ"א מה' ציצית גבי ציצית של עיר הנדחת כ' להדיא דאי משום איה"נ מלל"נ ומבואר דגם בכה"ג אמרי' מלל"נ וכמ"ש הבר"א שם, וע' במרה"פ על הירושלמי פ"א דפאה שהוכיח דגם הקדש אע"ג דאין מחויב להקדיש מ"מ מלל"נ יעו"ש היטב אבל י"ל ג"כ דוקא אם ליכא הנ"ג בהדה כמש"ל, (ועמ"ש בסוף התשובה ושייך לכאן), ואולם לולא דברי הכ"מ הנ"ל נ"ל דבציצית ל"ש לומר כלל הא דמלל"נ עפמ"ש התוס' בנדה ס"א דציצית לא מחייב רק בעשוי הבגד להנאתו והנה המג"א סי' רצ"ז בשם אבודרהם כ' דבבשמים דעיקר המצוה דוקא כשנהנה ל"ש לומר בזה מלל"נ וא"כ ה"נ בציצית ולכן דייק הש"ס שפיר דעדל"ת ובזה אמרתי ישוב נכון להא דפסק הרמב"ם דכלאים של בגכ"ה לא אישתרי רק בעידן עבודה והקשו האחרוני' מהא דכהני' שפגלו במקדש דחייבי' לשלם במזיד והא קיי"ל דא"א לוקה ומשלם והרי כשפיגלו בעבודה נהי דלאו דפיגול הוי לאו שאב"מ מ"מ הרי לוקה משום כלאים כיון דלא אישתרי כ"א בעידן עבודה והרי כשפיגל אינו עבודה וע' בח"ס חיו"ד סי' ס"ט מ"ש בזה ולפמ"ש י"ל דטעמו של הרמב"ם דלא אמרי' בזה הואיל ואשתרי אשתרי משום דלפמש"ל הרי בבגכ"ה שיש חיוב ללבשם ואינו להנאתו וכמ"ש התוס' בחולין ק"י ע"ב להדיא בזה וע' עט"ח יו"ד סי' כ"ג באמצע התשו' בזה, א"כ שוב בעידן עבודה לא עביד איסורא כלל דמלל"נ וכקושי' הבר"א הנ"ל והנה התוס' בזבחים ל"ג כתבו דלא אמרי' הואיל ואשתרי רק אם יש כאן איסור והתירתו תורה אבל אם אינו עושה איסור כלל בשעת מצוה ל"ש לומר הואיל ואשתרי ע"ש וע' בבר"י א"ח סי' ע"ב שנחלק בזה עם גדול א' ולא הביא מדברי תוס' הנ"ל וא"כ כיון דבעידן עבודה אמרי' דמלל"נ ואינו נהנה מהכלאים כלל א"כ ל"ש בזה הואיל ואשתרי ולכן שלא בעידן עבודה אסור והנה כבר כתבתי במק"א בטעמו של הרשב"א דס"ל דגם בדאיכא הנאת גוף בהדי מצוה אמרינן דמלנ"נ וכתבתי דטעמו עפמ"ש הר"ן בפג"ה דהא דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יכונו כו', והקשה הר"ן דהא הוי פ"ר ואסור גם בדשא"מ ותי' דבהנאה אם אינו מתכוון לה אינו הנאה כלל ושרי ע"ש וזה היפוך דעת תוס' בשבת כ"ט, ולכן ס"ל להרשב"א דאמרי' מלל"נ גם בהנ"ג משום דהוי דשא"מ ויש לפקפק דהתם גבי הנאת עונה גם בא"מ אסור וכדקיי"ל במתעסק בחלבי' ועריות דחייב והר"ן מיירי רק בהנאה שחוץ לגוף אבל עכ"פ י"ל דבנ"ד גם הר"ן דנדרים הנ"ל מודה ודו"ק, וא"כ כ לפ"ז לר' יהודא דסובר דשא"מ אסור שוב לא אמרי' מלל"נ בדאיכא הנ"ג, ובש"ס דגיטין שם מוכח דהך מתני' דכהני' שפגלו אתי' כר"י דלא קניס שוגג אטו מזיד וא"כ לר"י לשיטתי' שוב איכא איסור גם בעידן עבודה רק שהתורה התירתו ושוב י"ל הואיל ואשתרי אישתרי גם שלא בעידן עבודה ולכן חייב לשלם וא"ש ודו"ק, (אך לפ"ז איך פסק רמב"ם הך דינא דכהני' שפגלו כו' ובמק"א ישבתי דהא דלוקה בכלאים גם כשלבש בהיתר דבא ע"י מעשה ע' מל"מ פ"ג מבימ"ק אבל בכהנים שהוכרחו ללבוש תחלה לעבודה והוי כאונס כמ"ש תוס' שבת ד' וע' בה"ז זבחים ע"ב דהוי כנעשה מאלי' אף שפגלו שוב הוי לאו שא"ב מעשה, רק לר"י דס"ל לאו שאב"מ לוקה תיקשי א"כ י"ל כדברינו) אך במש"ל דבשאר הנאות הר"ן מודה צ"ע דהר"ן הביא