מהרש"ם חלק ה רסד

בדבר שי"ב חשש מינים, אבל במלתא דמלאכת שבת אין לחוש דלמא אתי למישרי מלאכת עכו"ם לגמרי בשבת דאדרבא כיון דכל מלאכת עכו"ם רק דרבנן א"כ הוי גזל"ג וגדולה מזו כתבו התוס' בר"ה כ"ד ע"ב דמשום חשדא דע"ז בחתמו בולט חששו אבל אחשדא דלא תעשון ל"ח וע' בתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סי' ק"ג שהוכיח מזה דכל שהאיסור קל יותר ל"ח לחשדא ונהי דאין כל הדברים שוים מ"מ עכ"פ לענין חשש דניפוק מיניה חורבא י"ל דבדרבנן לא חיישי', וע' בשו"ת תפ"צ חא"ח סי' יו"ד עוד בענין חשדא דרבים מ"ש לצדד בזה

והנה בגוף הדין כבר כ' בישוע"י או"ח סי' ש"ז שנהגו להקל לומר לעכו"ם מע"ש שידליק נרות בביהמ"ד באשמורת הבוקר וגם בשו"ת השיב משה חא"ח סי' י' נדפס בזה תשו' מנכדו והאריך בזה לצדד להקל והביא שם ג"כ הטעם כמ"ש רו"מ דכיון דיש נר א' שמדליק לצרכו או נר תמיד שוב מותר להשתמש וללמוד גם אצל שאר הנרות והעיד שכן נהגו כמה גדולים וצדיקים במנהג זה ע"ש (ומ"ש שם דבאמר לעכו"ם בע"ש קיל ע' במאורי שבת ק"ל דמפורש דגם לומר בע"ש אסור במלאכה של תורה אפי' במקום מצוה וגם בשבות החמיר בזה ע"ש היטב) והן אמת שלענ"ד יש לפקפק בזה שהרי עיקר הטעם בזה מבואר בסה"ת וש"פ משום דגם אצל נר האחד יכול להשתמש והוי רק תוס' הנאה ושרי אבל בנ"ד שידוע שא"א בשום אופן שילמדו כל הקהל בביהמ"ד גדול לאור של נר אחד והעומדים מרחוק לא יוכלו לעיין כלל בספר א"כ שוב הנאה ממש ואסור, ועלה בלבי להעיר בזה מהא דכתובות כ"ז דמחבואה א' מצלת על כל הכהנות בשבוי' דרבנן וה"נ כיון דאינו ניכר איזו נר הדליק לצרכו וידוע לנו שיש נר א' המותר א"כ כל א' יכול לתלות באותו נר אבל ז"א דהא מבואר בש"ס שם דבאינה מחזקת אלא אחת הוי בעיא אי תלינן להקל ופריך הש"ס מ"ש מב' שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהם ועשה טהרות דבבת א' כולן טמאים וה"נ כיון דשרו להו בב"א כבב"א דמיין ומשני הכי השתא התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר דאיטמי ועי' ברמ"א יו"ד סי' קי"ד סעי' יו"ד ובט"ז שם עוד בזה וא"כ בנ"ד שרוב הנרות בודאי נדלקו באיסור א"כ א"א להתיר לכולן ללמוד דהא לגבי אותן שיושבי' מרחוק ל"ה תוספת הנאה רק הנאה ממש, ובזה יש לדחות מה שעלה בלבי עוד לצדד בזה כיון דהנרות קבועות במנורות וקיי"ל דכל קבוע כמע"מ דמי בין להקל בין להחמיר א"כ כיון דיש נר א' המותר ולא נודע איזהו שוב הוי סד"ר ולהקל לגבי כל א' כיון דכל האיסור רק משום שבות דרבנן וע' בפר"ח בא"ח סי' תל"ט כה"ג ואף דבקבוע שאינו ניכר במקומו לשי' כמ"פ הוי רק קבוע דרבנן וא"כ י"ל דרבנן לא באו בדבריהם להקל אלא להחמיר וכמ"ש כה"ג ברש"י חולין י"ג א' בהא דבעי הש"ס קטן אם יש לו מעשה מדאורייתא או רק מדרבנן ופירש"י דנ"מ אי סמכי' עלה לגבי שחיטת עולה ואי הוי רק מדרבנן חומרא היא דאחמרו רבנן ולא להקל ע"ש וכיוצא בזה כ' רש"י בזבחים נ"ו ע"א גבי לשכות הבנויות בחול דכיון דאיתרבו לאכילה ש"מ מדאורייתא קודש הן דאי מדרבנן האיך הקילו חכמים להכשיר מקום חול לאכילת קדשים ע"ש ודבר זה פשוט בכמה מקומות בש"ס, אבל באמת ז"א דדוקא להקל על ד"ת אין בידם אבל הכא דכל האיסור הוי רק מדרבנן שוב יש בידינו להקל ע"י קבוע דרבנן וכמ"ש כה"ג התוס' בשבת ק' ע"א גבי פירות מבטלו מחיצתא דאפי' אם מדאורייתא נוטלים רק מדרבנן אינם נוטלים מ"מ כיון דכל האיסור רק מדרבנן שוב מהני מה דאין נוטלים מדרבנן לבטל המחיצה וע' כה"ג בתוס' חולין ע"ג ע"ב דכיון דהאבר אסור מדרבנן שוב אין הדם שחיטה מכשיר כלל כיון דכל ההכשר בשחיטה הוי רק מדרבנן ע"ש וכה"ג נמצא עוד בכמה מקומות, וה"נ בנ"ד, אבל לפמ"ש ליתא דכיון דאנו מתירים לכולם יחד הוי כבאו לישאל בב"א וא"א להקל גם בדרבנן ויש לעיין בשבת ל"ד ע"א ובפ"י שם וע' ריטב"א שם ואכ"מ, ולפמ"ש המג"א סי' רצ"ח סקי"ג גבי ראה אור בעיר שרובה עכו"ם דלגבי אור ל"ה קבוע דהאור פירש א"כ בלא"ה נדחה צד היתר הנ"ל, וגם לשי' הסוברים דבחד בחד גם בדרבנן ל"א סד"ר להקל נדחה ד"ז וקצרתי

ואמנם לענ"ד יש לצדד כיון דלכל א' בפ"ע ראוי לו להשתמש לאור הנר שהדליק העכו"ם לצרכו אף דלכולם ביחד אינו ראוי מ"מ הוי לגבי כל א' הנאת שאר הנרות רק תוספת הנאה בעלמא וכדאשכחן בשבת צ"ג ע"א גבי זב שהי' רוכב ע"ג בהמה וד' טליות תחת רגלי הבהמה דהטליות טהורות מפני שיכולה לעמוד על ג' ופירש"י וז"ל הלכך כל א' וא' הו"ל רביעי ואינו אלא מסייע וא"ב ממש דכל שזה יכול וז"י קרי מסייע ע"ש הרי מבואר דאע"ג דא"א שתעמוד בלעדי כל רגלי' מ"מ לגבי כל א' אמרי' דמיקרי רק מסייע וע' רשב"א שם דאפי' לר"מ הוי בכה"ג רק מסייע ע"ש טעמו וה"נ י"ל בנ"ד, וע' כה"ג בש"ס דפסחים ע"ח ע"ב בהא דדייק מר"נ דאכילת פסחים לא מעכבא מהא דכל ישראל יוצאי' בפסח א' אע"פ שא"ב כזית לכל א' ודחי הש"ס דשא"ה דאי מימשכו הני חזי להני ואי מימשכו הני חזי להני ואע"ג דלכולם יחד לא אפשר מ"מ מיקרי עכ"פ ראוי לאכילה דהי מני' מפקית ע"ש וה"נ בזה הרי אפשר לכל א' להתקרב בפ"ע לגבי הנר וללמוד לאורו ושוב הוי שאר הנרות רק סיוע ותוספת הנאה לגבי כל א', ואין להביא סתירה מדברי רש"י בסוכה כ"ז בהא דדייק דסוכה שאולה כשר מהא דכל ישראל יוצאי' בסוכה א' והא ליכא ש"פ לכל א' דז"א דמ"מ ליכא לכל א' לחלקו ש"פ כיון דכולם שותפים בו וכמ"ש לקמן בשם הירושלמי בזה וז"פ, וע' בש"ס דמנחות נ' ע"ב גבי כ"ג שהקריב מחצה חביתין שחרית ומת ומינו אחר תחתיו דמביא עשרון שלם וחוצהו מחצה קרב ומחצה אבד נמצאו ב' חצאים אובדין וב' חצאים קרבי' ותני תעובר צורתו ויצאו לשריפה ופריך בשלמא ראשון חזי להקרבה אבל שני למ"ל עיבור צורה מעיקרא לאיבוד קאתי ומשני כיון דבעידנא דפלגו אי בעי האי מקריב וא"ב האי מקריב שניהם מיחזו חזי וכה"ג מצינו גם בש"ס דבכורות נ"ט ע"ב גבי מנין הראוי דאם יצאו ד' בפתח זה וד' בפתח זה ונשתיירו ששה דהוי מנין הראוי לכל א' דחזי להכא וחזי להכא ופוטר ע"ש ואם כי הוא רק דוגמה בעלמא מ"מ הבאתים להראות