מהרש"ם חלק ה רסג

לי שכיר יום ומה לי שכיר שנה והדבר פשוט מאוד ומבואר בכל הפוסקי' וע' סי' רמ"ג בט"ז סק"ב בשם הב"י ובסי' רמ"ד סעי' ה' פלוגתת רמב"ם וראב"ד וט"ז ומג"א שם וגם במג"א רס"י ש"ז סק"ב ועוד בכמה מקומות, ואמנם גם אי נימא דבנ"ד דמי לקבולת כפי שיבואר לקמן מ"מ בגוף הדבר דפשיטא לי' דברבים ליכא חשדא אף שהמג"א כ"כ כבר תמה התו"ש מסי' תקט"ז דבג' ב"א מיחזי כחינגא והוכיחו הא"ר ותו"ש דבדרבנן גם ברבים איכא חשדא ודוקא באיסור תורה לא חשידי א"כ כיון דאמירה לעכו"ם שבות שוב שייך חשדא גם בקבולת. ולפע"ד יש להוסיף לפמ"ש הה"מ בפ"א מאישות גבי חזקה אא"ע בב"ז דבדרבנן לא זהירי אינשי כ"כ וכן מצאתי ברשב"א יבמות ל"ו ע"ב ולכן איכא בזה חשדא טפי גם ברבים, אך לפ"ז יש לדון דדוקא בדבר הנעשה בין אנשים פשוטים איכא חשדא בדרבנן אבל בביהכ"נ וכדומה שבוודאי נעשה בפני חכמי העיר בכה"ג ליכא חשדא גם בדרבנן דמסתמא אם הי' עושין בדרך איסור הי' מוחין בידם וע' פסחים ל"ו ע"א גבי מנחת עומר דלותתין ומשני ציבור שאני ופירש"י דכל עסקים שלהם נעשה ע"פ ב"ד ובזריזין הוא ולא גזרינן ע"ש ומוכח כמ"ש והן אמת שהמהרי"ט בראשונות סוס"י ס"ח ובסי' פ"ג הביא מהש"ס דמ"ק י"ב בדין כיבוס כלי פשתן בחה"מ דמייתי ראי' מימה של טברי' דמפקי לה משיכלי דמאני דכתנא בחוש"מ ופריך אביי מאן לימא לן דברצון חכמי' עבוד (וע"ע כה"ג בגיטין מ"ה גבי הא דלוי פריק ברתי') והוכיח די"ל דלא מיחו בהם חכמי' משום דלא שמעו להם ומוטב שיהי' שוגגי' כו' בדרבנן ע"ש א"כ שוב י"ל דאיכא חשדא בכה"ג גם בדבר הנעשה בפני ב"ד ואמנם לענ"ד יש לדון דזה שייך רק בדבר רשות אבל במצוה שנעשית ברבים בוודאי אין לחשוד שיעשוהו בעבירה נגד דעת ב"ד וכמ"ש כה"ג המרדכי בפ"ג דסוכה ובהג"א שילהי ר"ה דשופר או לולב שהובא מחוץ לתחום אין לגזור שמא יאמר להביא עוד דבוודאי לא ירצה אדם לעשות מצוה בעבירה ע"ש והמג"א סי' תקפ"ו לא העתיק טעם זה אבל בב"י שם הביאו, וה"נ בנ"ד ליכא חשדא שיעשו רבים דבר מצוה בעבירה שלא ברשות ב"ד ובפרט נגד דעתם ומיושבים בזה דברי מג"א סי' רמ"ד גבי בנין ביהכ"נ דהוי מצוה בזה ל"ש חשדא גם בדרבנן וכה העירוני מדברי מג"א סי' רס"ג בשם ס"ח דבביהכ"נ ל"ש הא דמוטב שיהי' שוגגים כו' ע"ש וה"נ בנ"ד אבל בטוא"ח סי' ס"ח מוכח דגם בביהכ"נ הוי כן, ואולם יש להביא סתירה לכ"ז מהש"ס דמנחות מ' ע"א גבי סדין בציצית דהלכה כב"ה דחייב בציצית אמר ראב"צ והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין א"ר א"כ למה אסרוה לפי שאין בקיאין לדרוש סמוכין א"ל רבא ולירמו עשרה ונפקו לשוקא ונפרסמו למלתא ומשני כ"ש דמתמהו עלן ופירש"י דאמרי אנשי' הגוני' כאלו לובשים כלאים ע"ש והרי כיון דברבים ל"ש חשדא ובפרט גבי ת"ח א"כ אמאי קאמר דכ"ש דמתמהו עלן ובפרט דהתם הרי ילבשו ציצית וכבר כתבתי דגבי מצוה לכ"ע ל"ש חשדא ברבים ונעשה בפני ב"ד ומהגם דהתם הוי איסור תורה, ועלה בלבי לדון דרך פלפול קצת דכבר נודע שי' רש"י בנדה דכל שאינו שוע וטוי ונוז לית בי' משום כלאים של תורה והתוס' תמהו דא"כ למ"ל קרא למישרי כלאים בציצית, ותי' האחרוני' עפמ"ש בהגמ"ר דחולין גבי קשר תפילין דאע"ג דצריך לקשור בכל יום לשי' הר"א א"כ הוי קשר שאינו של קיימא אפ"ה חייב בשבת משום דמיחשב קשר לגבי תפילין מיחשב קשר קיימא וכעין מה דאמרי' בפ"ק דסוכה מיגו דהוי דופן לשבת כו' וה"נ בציצית כיון דחשיב חיבור לגבי מצות ציצית הוי נמי כלאים ע"ש וא"כ דב"ש דסברי דסדין פטור מציצית מה"ת ע"ש ברש"י א"כ שוב ליכא בזה כלאים של תורה כלל כיון דאינו מקיים כלל מצות ציצית ולא חייבה אותו תורה בציצית כלל וגם דיעבד הוי מהבב"ע וא"כ לפי דעת אנשי ירושלי' שאין בקיאין לדרוש סמוכין וס"ל דפטור מציצית א"כ ל"ה שוע טוי ונוז דהא ליכא חיבור כלל א"כ שוב הוי רק כלאים דרבנן ובדרבנן שוב איכא חשדא גם ברבים וכמ"ש אך מלבד דכל הפוסקי' דחו דעת רש"י הנ"ל וגם דלפ"ז יש לדון גם בהא דאיצטרך למישרי כלאים בציצית הרי אי לא כתיב קרא ולא יהי' בזה חיוב ציצית שוב לא יהי' חיוב כלאים כלל מה"ת אבל י"ל בזה וקצרתי אבל גם בלא"ה הרי כבר כתבתי דגבי דבר מצוה ל"ש חשדא גם בדרבנן וא"כ הדק"ל, אמנם נראה דהתם אין הכוונה משום דיחשדוהו שעושה איסור רק משום דנפיק מיני' חורבא וילמדו ממנו להתיר כלאים גם שלא במקום מצוה וכמ"ש רש"י שם בהא דאסרוה לפי שאין בקיאין לדרוש סמוכין ויאמרו כלאים מותרים ע"ש ותבין וזהו כעין מה דאמרי' בחולין מ"א השוחט לשם עולה לשם זבחי' כו' פסולה ופירש"י דהרואה יאמר עכשי' הוא מקדיש וקדשים בחוץ מותרים ע"ש וה"נ בזה וע' ביו"ד רס"י ה' אבל היכי דכל החשש רק משום דיחשדו אותו כעובר אבל לא ילמדו ממנו להתיר יותר בזה שפיר י"ל דבכה"ג דקא עביד מצוה ל"ש חשדא לדון אותו כעובר ע"ד חכמים, ובזה י"ל מה שהקשה בשו"ת ח"ס חא"ח סי' ס' בהא דמבואר פ"ד דפסחים גבי תודס איש רומי שהנהיג לאכול גדי מקולס בלילי פסחי' ושלחו לו אלמלא תודס אתה גוזרני עליך נידוי משום דמיחזי כקדשים בחוץ והקשה הח"ס הרי ברבים ליכא חשדא ורצה להוכיח מזה לחלק בין דבר השייך לרבים ומשותפים בו ובין דבר שעשה כל א' בפ"ע יעו"ש ולפמ"ש לק"מ דהתם הכונה שיבואו להתיר עי"ז קדשים בחוץ וכמ"ש, אך לשי' הרמב"ם דמפרש הא דשוחט לשם עולה דהוי רק משום מראית עין וחשדא ולא ס"ל הך חששא דאתי למישרי קדשים בחוץ הדק"ל אבל ג"ז לק"מ דדוקא ביחיד לא ס"ל דמפיק מיני' חורבא אבל ברבים ובפרט בגברא רבא שפיר יש לחוש דיבואו להתיר עי"ז קדשים בחוץ ומיושב ק' הח"ס ולק"מ, ובזה י"ל גם מ"ש הח"ס שם מהא דסוכה נ"ג גבי מודים מודים משתקין אותו דמחזי כב' רשויות והתם מיירי ברבים ולפמ"ש לק"מ, שו"ר בתשו' כ"ס יו"ד סי' פ"ד שכ"כ, וגם בלא"ה י"ל דהיכי דליכא למיתלי בהיתרא בזה גם ברבים שייך חשדא והתם למ"ל לכפול ב"פ ובפרט בזמניהם דהוי שכיחי מינים לא רצו לתקן שיאמרו כך מפני המינים כדאשכחן בכמה דברי' כה"ג