מהרש"ם חלק ה רס

לעדי הגט: גם הנני פב"פ ממנה את העדים פב"פ ופב"פ ואני כותב לכם הוו עדים וחתמו את הגט שיכתוב הסופר פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ וחתמו על הגט הנ"ל או אפי' על הרבה גיטין עד מאה גיטין כולם לשמי ולשמה ולשם גירושין עד שיהי' א' מהם כשר לדעת הרב פב"פ

להשליח: אני פב"פ ממנה אותך פב"פ להיות שליח להולכה היינו שתקח את הגט שיכתוב הסופר פב"פ לשמי פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ והילך אתה את הגט הנ"ל לאשתי פב"פ בכל מקום כו' עד לכל אדם, ואני מודה שאני רוצה ברצון הטוב לגרש אשתי ולא מסרתי מעולם שום מודעא לבטל או להזיק הגט ובאם שמסרתי איזו מודעא חו כו', אני מבטל מעכשיו כל המודעות כו', ואני נשבע עד"ר וגם אני מקבל עלי בח"ח וגם נשבעתי בפה מלא שלא לבטל השליחות או הגט בשום אופן בעולם, ואני פוסל כל עד שיעיד שמסרתי איזו מודעא או שבטלתי הגט או השליח, ואני מכוון לפטור ולגרש את אשתי בגט הנ"ל בכל לבי ובאם יוכשר יותר לגרש בשני הגיטין היינו בהגט שכתבתי בכת"י ובגט זה שיכתוב הסופר, אני מכוון לגרש אותה בכל א' משניהם ואם א' מהם כשר יותר וא"צ להשני עפ"י דהתוה"ק אני מכוון לגרש באותו הגט שהוא כשר יותר, והולכת הגט שיכתוב הסופר פב"פ יהי' אחר שהוליך לאשתי את הגט שכתבתי בכת"י ואחר שיגיע לידה הגט של כת"י הנ"ל תוליך לה את הגט שיכתוב הסופר פב"פ ואני ממנה פב"פ ופב"פ המכירים כת"י שיהי' עדי הרשאה, וכל המכתבים הנ"ל קריתי בע"פ

הרשאה

אנחנו עדים הח"מ בכך וכך לשבת כו' כאן בפלונית מתא כו' מכירים היטב כתב יד של הבעל פב"פ ועפ"ז ידענו שבאמצעית ציווי הבעל פב"פ מפי כתבו נמסר גט כריתות ליד פב"פ להוליכו לאשתו פב"פ כו' וכן כתב הבעל פב"פ הולך הגט שיכתוב הסופר פב"פ לאשתי כו' (ולא יכתוב שנותן לו רשות לעשות שליח כי בנ"ד לא יסכים לעשות שליח אחר והוי שינוי וד"ל) ובכל מקום שתמצאנה אתה ותיכף שיגיע גט זה בידה מידך תהא מגורשת כו' ובידיעתינו ביטל הבעל כל המודעות וקיבל עליו בח' ושבוה"ה שלא לבטל כו' (א"ה עמ"ש המחבר בחלק ג' סי' שנ"ב בענין כזה וע"ע שם בסי' ש' ומ"ש דבכתב משיט"א אין להקפיד אם יגע אות בחבירתה עמ"ש בחלק ב' בהגהות שבמפתחות לסי' קס"א ראי' לזה מפיה"מ להר"מ פ"ד דידים מ"ה)

סי' מ"ה

ב"ה ג' שמות תרל"ד

להרב המאה"ג מו"ה שמחה גינצבורג אבד"ק סטאראזיניץ

בדבר מה ששאל בדין ב' שנתעצמו לדין בזבל"א וזבל"א ע"פ פשר וגם השליש הוברר מדעת שניהם וחתמו א"ע בקאמפראמיס בלשונם וגם הושלשו טראטען ביד השליש ונטה השליש לצד א' ונתן הוא עם בורר א' פס"ד בלשונם הנקרא אורטייל לצד א' והבורר של צד ב' לא רצה לחתום והצד ב' אינו רוצה לקיים הפסק ונסתפק כת"ר דלפמ"ש בנה"מ סי' י"ב בשם התומי' דגם אם נתן שטר ע"ע קודם הפסק כיון שהי' בלא קנין אינו מועיל הפשרה ויכולי' לחזור בו וה"נ בנ"ד הוי בלא קנין ובפרט דבנ"ד חייבוהו יותר מכפי סך הטראטע שהשלישו לבטחון מצד העובר כו' דהיינו שהוא יושב בקרעצמע של חבירו עם ב' מאות מארג שדות בשכירות והי' לוקח י"ש אצל המשכיר ונתנו הפס"ד שיעקור דירתו מהקרעצמע והשדות וחייבו אותו ממון ג"כ, וכעת באו לדין בפני מעכ"ת ונסתפק כת"ר אם הפשר קיים בלא קנין ואם מחויב השליש למסור הטראטען מצד העובר כו' ואם עבר השליש ונתן אם יש רשות לזה לתבעו בהטראטען והאורטייל כפי הפס"ד. עכת"ד, והנה בגוף הדין של הסמ"ע שפסק דאם נתנו שטר גם קודם הפסק של הפשר מהני והתומים הניח בצ"ע דכיון דל"ה חיוב ברור ודמי קצת לאסמכתא דל"מ בלא קנין והנה"מ הכריע כהתומי' לכאורה יש לתמוה דכבר נודע מחלוקת הרמב"ם והראב"ד שהובא בסי' קכ"ט אי בערב מהני שטר בלא קנין ובסמ"ע שם כ' להדיא דלראב"ד גם אשטר בעלמא מהני ולא דוקא אחר חיתום שטרות וע' בש"ך שם סקי"ב שהניח ד"ז בצ"ע (שוב מצאתי בשו"ת רמ"א סי' ע"ב שפסק להדיא דגם בע"ק שלא בשעת מ"מ בעי קנין ולא מהני שטר כלל ע"ש) וע' שב"י ח"ג סי' קמ"ה ג"כ בזה ואף שהתומים שם דחה דברי סמ"ע הנה ראייתו שם אינה מוכרחת כלל לפי ד' הש"ך סי' מ' דהא דמשני הב"ע בקנו מידו דה"ה בשטר וא"ע וה"נ י"ל דהא דקאמר והילכתא בקנו מידו ה"ה שטר והדבר מוכרח דהא בש"ס דכתובות ק"ב שם מדמה הש"ס להדיא שטר בעלמא לערב היוצא לאחר חיתום ומה שרצה התומי' ליישבו הוא רק דרך פלפול וע' בנה"מ סי' מ' סק"ב שפסק להדי' דלשי' החולקי' על הרמב"ם גם במתחייב על הספק בשטר מהני (שוב מצאתי בתשו' ר"מ אלשיך סי' ל"ט שכ' דהיכי דבעי' קנין ל"מ שטר כלל ודוקא בחוב מהני שטר דליהוי כהודאה גמורה אבל להשתעבד במקום קנין ל"מ שטר כלל ע"ש וצ"ע מסי' מ' הנ"ל) וגם באו"ת בעצמו שם פסק דבשטר מהני גם בחיוב מספק וא"כ עכ"פ גם בנ"ד הוי ספיקא דדינא והמוחזק י"ל קים לי וא"כ אם תפס התובע לא מפקי' מיני' וכן אם ע"י הפשר זכה הנתבע שהוא מוחזק הפשר קיים, ואי נימא דדוקא בכת"י וכדומה דל"ה שטר גמור לא מהני להחולקי' אבל בשטר גמור מהני לכ"ע וע' בלח"מ פכ"ו ממלוה הל' א' ותבין וי"ל דבזה מיירי האו"ת ונה"מ סי' מ' שם א"כ פשיטא דבשטר גמור שנכתב לקיום הפשר דמהני לכ"ע אבל י"ל דבנ"ד הרי לא נמסר לתובע שיזכה בו עד אחר הפס"ד ולא דמי לנידון הלח"מ שם, אבל עכ"פ הוי סד"ד ויש לתמוה על הנה"מ שסתם דברו', אמנם לענ"ד גם אי נימא כהתומים בזה היינו בשטר שמועיל רק ע"פ דינינו בזה י"ל דל"ה כקנין אבל בשטר הנכתב ע"פ דד"מ כגון הקאמפראמיסען שהחיוב חל על החותם בו ע"פ דד"מ הרי בכל מילי דקנין קיי"ל דקנין המועיל בדד"מ לא גרע מסטימותא עכ"פ וכבר הארכתי בחיבורי סי' קצ"ד והבאתי דברי תשו' מהרש"ל סי' ל"ו לענין חכירת הראנדא